צילום: דורון גולן
לעצור פיראטים דרך המפרסמים: המאבק על זכויות היוצרים עובר לפרסום ברשת
במקום להסתבך בתביעות מסורבלות, ערוצי הטלוויזיה מנסים שיטה חדשה למאבק במי שפוגעים בזכויות יוצרים: לחץ על מפרסמים להימנע מפרסום בשידור לא חוקי באינטרנט
עולם הצפייה הלא חוקית בטלוויזיה עבר בשנים האחרונות שדרוג גדול. אם בעבר פרקים של "אבודים" או "24" שהורדו בהיחבא והועברו מיד ליד נותרו סוד של מתי מעט, כיום ניתן לקרוא ולשמוע על הפרק האחרון של "שובר שורות" שעות ספורות בלבד לאחר ששודר בארצות הברית ו"יובא" לישראל באמצעות האינטרנט.
כבר שנים ש"כולם עושים את זה" הוא התירוץ שבו משתמשים רבים בבואם להצדיק את מה שמוגדר מבחינה משפטית כהפרת זכויות יוצרים. הדרך להשגת התוכן הרלבנטי הפכה במקביל לקלה יותר ויותר, כשיותר ויותר אתרים ישראליים מקשרים לפרקי סדרות וסרטים, דואגים גם לתרגום לעברית, ומפיצים תוכן ישראלי של הערוצים המסחריים וערוצי הבית של HOT ו־yes.
"אני לא מאמין שאי אפשר לעקור את התופעה הזו", טוען עו"ד ליאור להב, ממשרד כצנלסון־להב, המתמחה בתחומי קניין רוחני. "אם מחיר הקוטג' גבוה, אתה לא נכנס למכולת וגונב קוטג'. גם בתחום זכויות היוצרים יגיע הזמן שבו כולם יבינו שמדובר בגניבה, וצריך להתייחס אליה ככזו".
להב מייצג את צ'רלטון, ערוץ הספורט ו־HOT, ש"זכו" להפצה של תוכניהם במסגרות לא מורשות - בין אם בהקרנות ציבוריות בבארים ובפיצוציות ובין אם דרך אתרי שידור ברשת. לעתים מתמזגות שתי מסגרות אלה יחד.
יותר ממיליון כניסות
המאבק בחברות ובמרכזי בילוי המקרינים תוכן טלוויזיוני ללא אישור שונה מהותית מהמאבק באתרי האינטרנט המציגים או מקשרים לתוכן דומה. בניגוד לעסק מסחרי שפרטיו ידועים, זהות מפעילי האתרים סמויה מן העין. לפחות בטווח הקרוב נדמה כי הגולשים הצופים בתכנים אלו יכולים להיות רגועים. להב, ולדעתו גם עורכי דין אחרים העוסקים בנושא, אינם מתכוונים לתקוף את משתמשי הקצה. לדבריו, "אתר שילד פתח כדי שכמה חברים שלו יגלשו אליו לא מעניין אותי. אם תתפוס בן אדם, תתבע אותו, תנהל משפט חמש שנים, ובסוף בית המשפט יפסוק לו קנס של 20 אלף שקל - זה לא שווה את המאמץ".
אולם ללהב כבר יש תוכנית פעולה מסוג אחר. במקום להיאבק ישירות בפיראטים, הוא מתכוון לנסות לעצור להם את אספקת החמצן הכלכלי: דרך המפרסמים והפרסומאים. "אני מתכוון לפעול לסגירת אתרים שמפרים זכויות יוצרים כדי להפיק מכך הכנסות", הוא אומר. "באחד האתרים שהורדנו וסיפק שירותי צפייה לא חוקיים בתוכני ספורט, היו מיליון וחצי צפיות בחודש. בעל האתר יכול היה לספר למפרסמים שיש לו חשיפה גדולה יותר מעיתונים יומיים, והמפרסם השתכנע ושילם על הפרסום.
"מצאנו שם פרסומות של גופים גדולים ומכובדים שלא ידעו שהם מופיעים שם, כיוון שהפרסום שלהם באינטרנט נמכר באמצעות רשתות פרסום שבין השאר עובדות גם מול אתרים שכאלה. ברגע שהבאנו לתשומת לבן של החברות המפרסמות את העובדה שמדובר באתר שמפר זכויות יוצרים, הם הורו לרשת הפרסום להסיר אותן משם".
להב מאמין כי בעזרת השיטה הזו אפשר יהיה לחולל שינוי. "אנחנו רוצים שהחברות יפסיקו לעבוד עם האתרים האלה באופן קבוע, וכך יישמט הבסיס הכלכלי של האתר והוא ייסגר", הוא מסביר. "אתרים שפעם לא שמו עלינו קצוץ מציעים לנו פתאום להתחיל בדיאלוג לפתרון הנושא. לדעתי זה יכה גלים וישכנע אתרים אחרים להפסיק".
סטירת לחי מהמחוזי
אולם למרות האופטימיות, בשבוע שעבר ספג המאבק בהפרת זכויות היוצרים סטירת לחי, כאשר בית המשפט המחוזי מרכז פטר את אתר רוטר.נט מאחריות לקישורים לתכנים מפרי זכויות יוצרים שהציבו גולשים בפורומים שהוא מנהל. בתביעה שהגישה האגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות, פסק השופט עופר גרוסקופף כי כל עוד מאפשר האתר לבעלי זכויות היוצרים להודיע לו על הפרה שכזו והוא מטפל בה בזמן סביר - לא ניתן לדרוש ממנו להסיר את כל פעילות הפורומים, גם אם זו עלולה להכיל קישורים בלתי חוקיים.
סיבה נוספת לדאגה מבחינת היוצרים וערוצי הטלוויזיה מקורה במציאות של העולם הפיראטי באינטרנט. ניסיון העבר כבר הראה שכשדלת אחת נסגרת בתחום זה, דלתות חדשות ממהרות להיפתח. "תמיד יהיו פתרונות טכנולוגיים שיצליחו לעקוף את המגבלות שאנחנו מציבים לבעלי האתרים והמשתמשים", אומר עו"ד להב, "אבל בסופו של דבר מדובר בשיקולי חיסכון מול מאמץ. אם בשביל לחסוך מאות שקלים בחודש יצטרכו להתאמץ ולהפוך למומחי טכנולוגיה, אנשים כבר יעדיפו לשלם".
להב אמנם פועל רק לטובת לקוחותיו, אך בנוף התוכן הישראלי מבקשים למצוא פתרון כולל יותר. התאגדות הכוללת 12 גופי מדיה, בהם HOT, yes, צ'רלטון, קשת, רשת, ערוץ 10 וספקי תכנים נוספים, קיבלה באפריל את אישור רשות ההגבלים העסקיים לפעול יחד כדי לגבש דרכים להילחם באיום מצד הפצת התוכן הלא חוקי ברשת.
עם זאת, גורם בענף מעריך כי גיבוש דרכי הפעולה של הגוף המשותף יימשך. "עוד לא ברור אם יפעלו בדרכי חינוך, אכיפה או רגולציה. לחברות שנמצאות בגוף יש גם בעיה תדמיתית: קשה להן להתלונן על כך שגונבים מהן, בעוד שהציבור מתייחס אליהן כגופים שהוא משלם להם סכומים גבוהים מדי. כך, אפילו תמיכה ציבורית רחבה לא בטוח שתהיה לגוף הזה".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה