אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אבי אמר לי בגיל 4: "תלמד לחשוב קדימה, ולא רק בשחמט. חכם רואה את הנולד" צילום: אוראל כהן

אבי אמר לי בגיל 4: "תלמד לחשוב קדימה, ולא רק בשחמט. חכם רואה את הנולד"

קלמן שחם, המייסד והבעלים של אלטשולר שחם: "הוריי היו אנשים מסורתיים, בעוד שאני גיבשתי השקפת עולם חילונית די במהירות, מה שהפך את הבית לסיר לחץ נוראי"

18.08.2011, 10:10 | דיאנה בחור ניר

קלמן שחם, 65, הבעלים והמייסד של אלטשולר שחם. נשוי ואב לשלושה. מתגורר בתל אביב

"נולדתי בירושלים לרבקה וגרשון, דור חמישי בירושלים מצד אבי, שביעי מצד אמי, אבל לטעמי ירושלים היא עיר לטייל בה, לא לגור בה. הוריי היו דוברי ערבית, יידיש ועברית כי אלה היו השפות שבהן דיברו בירושלים באותן שנים.

"עד לנישואיו אבי עבד בביירות, שם ניהל סניף של חברה אנגלית שעסקה ביבוא מזון לארץ. בהמשך הוא פתח עם שני חברים מפעל לייצור קרח בירושלים. כאשר הלכתי איתו כילד לעבודה לראות את ייצור גושי הקרח נראיתי כמי שיוצא למסע בקוטב הצפוני - בכובע שמכסה את כל הראש והאוזניים, מגפיים ומעיל חם, גם בקיץ.

"אמי היתה עקרת בית שגידלה אותי ואת שתי אחיותיי. היא היתה בעלת נטיות אמנותיות, ניגנה בפסנתר וציירה. אבי לימד אותי שחמט בגיל ארבע, וזה היה בילוי אקסקלוסיבי של שנינו. את אחיותיי הוא לא לימד לשחק, ואף פעם לא שאלתי מדוע. שיחקנו בסלון, שהיה גם חדר השינה של הוריי בדירת 2.5 החדרים שבה גרנו, והוא תמיד הטיף לי: 'תלמד לחשוב קדימה, לא רק בשחמט. חכם הוא מי שרואה את הנולד'. מעבר לכך הילדות היתה ילדות שכונתית, של משחקים בחוץ ותנועת נוער. אפשר היה לשחק כדורגל ברחוב בלי שנופרע כי מספר המכוניות היה מזערי. החיידק של משחקי כדור נולד אצלי אז.

1947. קלמן שחם, בן שנה, עם אמו רבקה, ירושלים, צילום: אוראל כהן 1947. קלמן שחם, בן שנה, עם אמו רבקה, ירושלים | צילום: אוראל כהן 1947. קלמן שחם, בן שנה, עם אמו רבקה, ירושלים, צילום: אוראל כהן

"הוריי היו אנשים מסורתיים, בעוד שאני גיבשתי השקפת עולם חילונית די במהירות, מה שהפך את הבית לסיר לחץ נוראי. הוריי רצו לשלוח אותי לתיכון דתי ואני סירבתי, עד שאחיותיי הציעו לשלוח אותי לבית הספר החקלאי בכפר סילבר. זה היה הפתרון הכי טוב לקונפליקט עם הוריי, שהיו משוכנעים שמהר מאוד אחזור הביתה, כי הם חשבו שהעצמאות תהיה גדולה עליי. אבל כעבור שבועיים אבי בא לבקר אותי בפנימייה וראה אותי רץ יחף בבגד ים. הוא היה בהלם ואמר: 'אני רואה שאתה פורח כאן'. ההורים נהיו מרוחקים ובית הספר תפס מקום מרכזי בחינוך שלי, אבל הם הבינו שטוב לי ושאני לומד לחיות כאדם עצמאי.

"הייתי טוב בכל ענפי הספורט, אבל כדורסל היתה האהבה הבוערת שלי. להוריי לא סיפרתי שאני משחק, אבל כשהייתי בשביעית ושיחקתי במכבי ירושלים כתבו עליי בעיתון ואז אבי אמר: 'עכשיו אני מבין למה אתה מגיע לבקר אותנו בשבתות'. היום אנחנו ספונסרים של קבוצת גלבוע גליל. המגרש זה המקום שבו אני מוציא את כל האגרסיות שלי. מעבר לכך בספורט קבוצתי יש את כל המרכיבים שרלבנטיים לעבודת חברה - איחוד כוחות, ניהול חכם. בעיניי יש בזה המון שכל וכוח".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות