הון אנושי: טייקונים באוהל זהב
לפני או אחרי סיבוב במאהלי המחאה, עשירי ישראל ממשיכים לחגוג
שיא ימי המחאה, ובכירי המשק ממשיכים ליהנות ולחיות את החיים הטובים. רובם בחו"ל, ואלה שנמצאים בארץ ממשיכים לפקוד את הקוקטיילים ואת האירועים הנוצצים. חלקם מקפידים לבקר באוהלים בדרכם למסעדות היוקרה של שדרות רוטשילד, כמו למשל אלי פפושדו, שפגשתי בחתונתם של טייקון הפיצוחים יניב חממה והדוגמנית הצעירה הדר קשת ביום חמישי שעבר. פפושדו, שהגיע לאירוע עם גרושתו סיגל גרוס ובתם המשותפת, הסביר לי: "בעיקרון אני בעד המחאה. הייתי במאהל ברוטשילד בדרכי לקנטינה, וראיתי את כל מה שהולך שם וזה הספיק לי. את בעיית הדיור אפשר לפתור בקלות, כמו שעשינו בשנות התשעים. אני הייתי אחד הקבלנים שבנה באותה תקופה, וגם הרווחתי מזה כסף לא רע".
החתונה התקיימה במלון הילטון בתל אביב והחופה נערכה בחוץ, בלחות בלתי נסבלת. בבר הגישו שמפניות איכותיות, במרכזו על במה מוגבהת עמדו שתי בחורות חטובות בתחפושת נוצות, וליד המזנון הסתובבו דוגמניות בשמלות יוקרתיות, שהיו מן הסתם חברותיה של הכלה. כלל הברזל נשמר: דוגמניות מתחתנות עם כסף, ולהפך.
הפרעתי לשיחה של משה אדרי שהסתודד עם גיורא עיני, מנהל קרן רבינוביץ' לקולנוע. שאלתי את אדרי אם הקימו אוהלים ב"סינמה סיטי" שבבעלותו כדי למחות על מחירי הפופקורן. הוא חייך והסביר: "אני מדימונה אז אף אחד לא יכול לבוא אליי עם אוהלים. אני בא משם. וחוץ מזה, איך יכולה להיות כזאת מחאה? אנשים בוכים שאין להם, ורק היום הודיעו שנתב"ג מלא עד אפס מקום, שיא של כל הזמנים. איפה פה העוני? אני לא מבין את זה". אחר כך פגשתי את משה גאון, שסיפר כי תרם למאבק האוהלים. "עשיתי זאת כדי לעזור לידידי אלדד יניב, שהתמקם שם עם תנועת השמאל הלאומי שלו". גאון סיפר שלפני כמה ימים פגש את אלעד תשובה, "אמרתי לו, בוא תסתובב איתי באוהלים, תרגיש את האנרגיה. הוא אמר שהוא חושש מתגובות נזעמות אז אמרתי לו שאין ממה לחשוש, זה מרתק מה שקורה ברוטשילד".
יומיים אחר כך, במוצאי שבת, כשכולם יצאו להפגין בפריפריות, פתחה דושי לייטרסדורף תערוכה שכולה הצדעה לאופנת משכית ולסבתה, פיני לייטרסדורף, המעצבת המיתולוגית. בתערוכה הוצגו דגמים מקוריים של השמלות שיצרה, שנראו אופנתיות מתמיד. לייטרסדורף סיפרה כי מועד התערוכה נקבע חודשים מראש והוסיפה: "האמת שיש לי מזל. חשבתי שגם היום תהיה הפגנה גדולה. אבל למזלי זה בפריפריה, כך שכולם יבואו". ואמנם, בתוך זמן קצר התמלא המקום באושיות תל־אביביות כמו דוד טרטקובר, דורין פרנקפורט ועיתונאית האופנה נורית בת־יער, שהחלה את הקריירה שלה כדוגמנית במשכית. אני באופן אישי התרגשתי לפגוש את בת־יער, שהיום כמו אז נראית מדהים לטעמי. בהמשך הערב הכירו לי את המיליונרית ז'קלין פרידמן, שמכהנת כראש אגודת ידידי צרפת של מוזיאון ישראל. "מה שקורה פה", אמרה, "מזכיר לי מאוד את מה שהיה ב־1968, אז היו לנו אנרגיות דומות".
אחר כך פגשתי את איתן רף, שאותו שאלתי מה הולך להיות עם החובות של הטייקונים, והוא אמר: "אני לא חושב שגילינו פה משהו חדש, מי שהיה במצב קשה כמו תשובה נשאר באותו מצב, ואילו נוחי דנקנר הביא בינתיים כסף לביטחונות". יגאל אהובי הגיע לאירוע עם יפעת גוריון, גרושתו של עידן עופר, ואמר: "תראה, כל המחאה הזאת באוהלים לא נראית לי, זה לא אסתטי בעיניי. אני מעדיף שיעשו את זה בצורת הפגנות, למה צריך ללכלך את העיר?". שאלתי אותו מה הוא חושב על נפילות הטייקונים, והוא אמר: "מי שנופל הם כל השחצנים, יוסי מימן ואחרים, ולעומתם הרציניים כמו שאול אלוביץ' מחזיקים מעמד, כך שיש צדק בעולם".
אחד השיאים העצובים של הערב היה כאשר רות דיין, מקימת משכית, עלתה לבמה ואמרה שסכום הפנסיה שלה ממשרד התמ"ת הוא 5,000 שקל. "אם לא הייתי מוכרת את הבית שלי בנהלל, לא היה לי ממה לחיות היום", אמרה לי אחר כך.
אבל את השוס של הערב הביא גבי רוטר, הבעלים של קסטרו, שאמר: "דע לך שבפרסומות שלנו ניבאנו את המחאה. קראנו לכל הצעירים לצאת החוצה ולהפגין אהבה, ותראה מה יצא מזה. לאופנה יש כוח לפעמים לנבא את המציאות". יכול להיות שדפני ליף וחבריה פשוט ראו יותר מדי פרסומות? בכל מקרה יש סיכוי סביר שהכובע שהיא חובשת הוא מקסטרו.
5 תגובות לכתיבת תגובה