אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למה "פייפר קאט" כל כך כואב? צילום: shutterstock

למה "פייפר קאט" כל כך כואב?

מה שנראה לעין כמו משטח אחד מורכב למעשה מאינספור סיבים חדים, כמו שיח קוצים שנכבש ליריעה דקה

18.08.2011, 10:06 | בלדד השוחי

למה "פייפר קאט" כל כך כואב?

דנה

דנה היקרה,

בואי נהייה רציניים לרגע: להיחתך מחתיכת נייר זה בעיקר משפיל. לא צריך להגיע לפציעות רציניות כדי למצוא דברים כואבים יותר. דברים כמו צירי לידה, עקירת שן או אפילו קעקוע. ועדיין, יש משהו בלתי סביר ביחס בין קלות הפציעה לבין מידת הכאב שהפצוע חווה. ואולי זו הסיבה לכך שעצם המחשבה על חתך מנייר גורמת לרוב האנשים לכווץ את פרצופיהם בעוויתות של כאב דמיוני.

אז מה הקטע? קודם כל, ברובם המכריע של המקרים חתכי נייר פוגעים לנו באצבעות. והאצבעות הרי נועדו להיות רגישות במיוחד. הן איבר המישוש הראשי שלנו. הן גם משמשות אותנו ללא הרף במגענו עם העולם החיצון, מה שגם פוגע לנו שוב ושוב בדיוק איפה שכואב וגם מעלה את סיכויי הפצע להזדהם ולהכאיב לך עוד יותר. דרך אגב, מתוך האחוז הקטן של חתכי נייר שפוגעים באיברים אחרים, החתך הנפוץ ביותר נגרם מליקוק מעטפות, וכל מה שאמרנו על האצבעות נכון במידה רבה גם ללשון, רק קצת יותר מזעזע.

בנוסף, החתך הזעיר והשטחי הזה כמעט שלא מדמם. אז במקום שקצות העצבים ירבצו להם באמבט מרגיע וחמים של דם, הם נשארים חשופים לאוויר. זה מצב מאד לא טבעי עבורם, והם אינם מהססים לחלוק עמך את חוסר שביעות רצונם. דימום טוב גם שוטף את הפצע ומנקה אותו מחומרים זרים, ורוב הניירות מעובדים בכימיקלים שונים שיכולים לצרוב כהוגן בתוך פצע, בעיקר מלבינים למיניהם. וככל שהנייר חדש יותר, כך הכימיקלים טריים יותר.

אבל אפילו חתך מנייר "אורגני" ללא תוספות מכאיב הרבה יותר מחתך דומה שנפער בפי סכין חדה. ואם את באמת רוצה להבין למה זה כל כך כואב, אני ממליץ לך לחפש תמונות של נייר בהגדלה מיקרוסקופית. מה שנראה לעין בלתי מזוינת כמו משטח אחיד מורכב למעשה מאינספור סיבי עץ חדים. כמו שיח קוצים שנכבש ליריעה דקה.

מלמעלה ומלמטה הוא בלתי מזיק ברובו, אבל במקומות שבהם הוא גזור, כלומר בשולי הדף, הוא נראה כמו משהו מסרט אימה.

אין מה להשוות את החתך הנקי והחלק של להב הפלדה לקריעה הגסה של מסור הנייר, ואין תימה שהקריעה כואבת יותר - היא גוררת אל תוך הפציעה מספר גדול יותר של חיישני כאב. אז על מה יש לתמוה? על גדלותה של הנפש האנושית. לא משנה כמה רע לנו, כמה מלחמות, כמה עוני, כמה שנאה, עדיין יש בנו מקום לסבול גם מזוטות. תיזהרי מאד כשאת קוראת את העיתון.

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות