מרגול והפרטת הצדק בישראל

הארכת מעצרה של מרגלית צנעני בתשעה ימים מלמדת על חומרה אמיתית. נכון שחזקת החפות עדיין עומדת ואיננו יודעים מהי גרסתה של הזמרת ואיך היא מתמודדת עם הראיות, אבל העובדה שיש ראיה אובייקטיבית כהאזנת סתר ויש החלטה שיפוטית לתשעה ימי מעצר נוספים מלמדות שמרגול בצרה אמיתית.

בין פרשה זו לחקירת השחיתות בכדורגל "הכדור המרכזי" יש נקודת דמיון. כאשר יש הימורים, יש עולם תחתון. כשיש עולם תחתון יש נטייה למעורבות ולהשפעה פליליים. בכדורגל, ההימורים הם חלק בלתי נפרד מהתחום. עתה התבשרנו על תעשיית הימורים גם ב"כוכב נולד".

סיפור הבוררות וההוצאה לפועל בין צנעני לאמרגנה אטדגי הופנה, לפי החשד, לאנשי מולנר. סיפור זה, אם נתעלם לרגע ממשמעותו הפלילית, מלמד על סיפור גדול יותר של הפרטת הצדק בישראל.

בג"ץ מנע בזמנו את הפרטת בתי הסוהר. בכנסת נדונה כעת הצעת חוק בוררות חובה שמקדם שר המשפטים יעקב נאמן. המשמעות היא שליחת מתדיינים בעל כורחם למשפט בידי עורכי דין פרטיים. עכשיו הרופאים נשלחים לגישור. ההוצאה לפועל הופרטה מזמן לידי גורמים יעילים (ולעתים פליליים) בשוק הפרטי. במדינה שהצדק בה הוא מצרך שכרוך בסחבת ועינוי דין, נוצר ביקוש למשפט וצדק חלופיים. למנגנוני הכרעה חיצוניים. גם הסיפור של בוררות רציו לימד על פנייה לגורמים מפוקפקים שיזרזו את בירור התביעות. שלא לדבר על דודו טופז שדילג על הכרעת הדין והזמין ישר את גזר הדין.

ארגוני הפשע, כמקובל בכל העולם, נכנסו גם הם לתחום של הבוררות וההוצאה לפועל. ככלל, העולם התחתון מספק ביקושים שבמחסור ולא משנה מה המוצר (אלכוהול, זנות, סמים) ומה סיבת המחסור.

מסיפור מרגול לא ברור אם החבר'ה של מולנר היו גם הבוררים וגם יועדו לבצע את פסק הדין, אבל אין ספק שהם הפכו כתובת זמינה ונגישה ל"צדק" חלופי. סדרת הטלוויזיה המצליחה והמוצלחת "הבורר" אפילו עטפה את המציאות הזו בפולקלור הומוריסטי שמגמד ומכרסם בחומרת העניין, במיוחד לנוכח פסיקותיו המוסריות וההוגנות של הבורר ברוך אסולין בגילומו של איבגי.

ובכל זאת, אסור לשכוח. צדק זה לא אלכוהול, סמים, זנות או פרוטקשן. הצדק שמרגול ביקשה, לפי החשדות, לגייס מהמולנרים הוא צדק אלים, מסוכן, אסור. אפילו אם היא צודקת, ואטדגי באמת חייב לה כסף. בשביל זה יש בתי משפט. גם אם הצדק שלהם הוא מאוחר וגם אם אטדגי יסרב לבורר חוקי.