"אני מכיר את השוק בעל פה וחי אותו מסביב לשעון"

יניב פגוט, האסטרטג הראשי של קבוצת איילון, לא ידע על קיומה של הבורסה עד אחרי שסיים את שירותו הצבאי. הוא גדל והתחנך בקריית חיים, "שכונת פועלים" כדבריו, ואת ההשקעה הראשונה שלו ביצע בעיתוי אומלל: ב־1994, ערב קריסת הבורסה.

פגוט נזכר: "עבדתי אז כמשגיח בטיחות בחברת חיפה כימיקלים. חבר שהיה קצת יותר בעניינים ממני סיפר לי שהבורסה רותחת ושאפשר לעשות ים של כסף. לקחתי 15 אלף שקל, סכום מאוד גדול בשבילי באותם ימים, אבל הרומן עם הבורסה נגמר בפיאסקו. מחקתי את כל ההשקעה, כולל 5,000 שקל שלקחתי מאבא שלי. הייתי בסך הכל בן 22, אז ברור שחוויתי טראומה. אבל לא ממש הבנתי מה קרה. לא היו לי הכלים. בכל מקרה, לא מתים מזה. חוץ מזה, כולם התרסקו אז, אנשים במפעל דיברו אז הרבה על הכסף שהפסידו. זו היתה מן טראומה קולקטיבית".

המפגש השני של פגוט עם שוק ההון היה בתחילת 2000, בעת שהחל לעבוד בחברה המרכזית לני"ע. בשנים שקדמו לכך הוא בילה במסדרונות האוניברסיטה ולא מיהר להשתלב בתעשייה. תחילה סיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת חיפה, ולאחר מכן התקבל לתואר שני למינהל עסקים למהנדסים בטכניון.

כאשר החברה המרכזית לני"ע נרכשה על ידי מגדל, היא הפכה לבית ההשקעות מגדל שוקי הון. פגוט, שהחל כאנליסט והמשיך כמנהל מחלקת המחקר, קודם לתפקיד האסטרטג הראשי ואחר כך לסמנכ"ל ההשקעות של הקבוצה. מי שדחף אותו היה קובי לוינסון, אז מנכ"ל מגדל שוקי הון, שהמליץ לו להוציא רישיון לניהול תיקים. באמצע 2006 ביצע פגוט מהלך דרמטי מבחינתו: הוא עזב את מקום עבודתו בשש השנים האחרונות והצטרף לבית ההשקעות החדש והמבטיח, פריזמה.

לא מצטער על פריזמה:מדוע עזבת?

"במונחי התעשייה, עבדתי תקופה ארוכה מאוד במגדל שוקי הון. קיבלתי מפריזמה הצעה כלכלית מפתה מאוד. המנכ"ל אז, דב קוטלר, הוא זה שגייס אותי והקמתי עבורו את פריזמה אקספרט, שהוגדרה "סיירת המטכ"ל של קרנות הנאמנות של הבית". פריזמה קנו אז את קרנות פקן ולהק מבנק הפועלים שסבלו מפדיונות. אז, לצד המאמצים לעצור את שטף הפידיונות, רצו גם לייצר זרוע התקפית שלא תעסוק רק בבלימה אלא תייצר משהו חדש ורענן. אם היו אומרים לי אז שפריזמה ייעלם ושהמותג 'אקספרט' יישמר, הייתי אומר שזה הזוי. אבל אפילו אקסלנס שרכש את הקרנות מפריזמה שמר על המותג".

פריזמה התרסק. בדיעבד אתה מצטער שהצטרפת לשם?

"לא. עבדתי עם אנשים מהשורה הראשונה של שוק ההון. פריזמה אסף את הכי מוכשרים בשוק. ברור שהייתי שמח אם פריזמה היה מצליח, אבל צריך להבין שהוא קם בסמוך למשבר העולמי. מובן שנעשו טעויות - הרי בפריזמה קודם כל קנו נכסים ורק אחר כך בנו את החברה וזה מודל בעייתי מלכתחילה, כי הוא מבוסס על מינוף ותלוי בהיקף הנכסים. דב (קוטלר - ר"ב) אמר לאחר הקריסה ש'חטאנו בחטא היוהרה'. אבל צריך להבין שהיינו תחת מתקפה ושהשוק פדה כספים עצומים. זה מה שמתחיל לקרות בזעיר אנפין בפסגות. נוצר אנטגוניזם כלפי פריזמה כארגון, נתפסנו כארגון יהיר. אבל בבסיס, הקרנות של פריזמה שנמצאות היום באקסלנס, מוכיחות את עצמן".

"רציתי להביא חדשנות"

ב־2009, כשקרנות הנאמנות של פריזמה נמכרו לאקסלנס, פגוט החליט להגשים חלום ולהקים בית השקעות.

מדוע הקמת עסק עצמאי?

"הייתי בן 37, בנקודה שבה כבר האמנתי ביכולות ובניסיון שלי. הגעתי להבנה מעמיקה של השוק ורציתי להביא אליו חדשנות. הלכתי עם השותף שלי אייל חיים, שאני סומך עליו בעיניים עצומות, ולדעתי לא הייתי עושה זאת בלעדיו. במרץ 2009 הקמנו את בית ההשקעות פגוט חיים. היינו בטוחים שהיועצים והלקוחות יעריכו את העבודה שעשינו באקספרט ושנוכל לקטוף את הדיבידנדים אבל נקלענו לעיתוי אומלל - רגע לפני סיום המשבר הקודם, כשהשווקים טסו למעלה וכל קרן קונצרנית עשתה תשואה דו־ספרתית, כך שכל המתחרים הרוויחו. בדיעבד הבנו שהרגולטור לא רוצה את בתי ההשקעות הקטנים. נוצר סוג של אנומליה בין מה שהשקענו למה שקיבלנו, וגם לא היה לנו די אורך נשימה פיננסי עם כל האיומים על הפעילות. האכיפה המינהלית והרגולציה המתהדקת הכריעו אותנו כעבור שנה בערך. הבנו גם שכדי להצליח, צריך מסה גדולה הרבה יותר של נכסים. מעבר לזה, גם אם יש לך המוצר הכי טוב בעולם, הרי שאם אין לך כסף להשקיע בפרסום, זה לא שווה כלום. לאורך כל התקופה פנו אלינו והציעו לרכוש את הפעילות. בסוף הגיע נעם ברוורמן (מנכ"ל בית ההשקעות איילון, ולשעבר משנה למנכ"ל פריזמה - ר"ב) שהיה מנכ"ל שלי במגדל ואמר לנ, 'עבדנו טוב ביחד, בואו נעשה את זה שוב'. אמרנו לו, 'יאללה'. עשו איתנו עסקה שחלקה מבוססת על מזומנים וחלק על תגמולים עתידיים. חזרנו להיות שכירים".

לא קל.

"זה באמת קשה. כי הקמנו את בית ההשקעות שלנו בכפר נטר, אזור כפרי ליד הבית, והיה לנו נוח כי היינו זמינים למשפחות. במובן הזה זה היה חלום. אבל אנחנו אוהבים לעבוד עם נעם ואנחנו סתגלנים".

אז מהניסיון שלך לאן הולך השוק?

"אני מכיר את השוק בעל פה וחי אותו מסביב לשעון. אני מאוד אוטודידקט, כל הזמן חופר ולומד אבל לא צופה את העתיד. לא סתם אמרו שהנבואה ניתנה לשוטים. אני לא חושב שאנחנו הולכים למפולת בסדר הגודל של 2008, אבל כן צפויה תקופה לא קצרה של אי־ודאות, תנודתיות ואפילו ירידות. השוק יצטרך להתמודד עם ירידה בקצב הצמיחה - כמעט בכל חזית אפשרית. אני מעריך שבהמשך נראה התמתנות בקצב הצמיחה בעולם, כולל בישראל. כרגע, השווקים מתאימים את עצמם לרווחיות עתידית נמוכה יותר".

יש כבר הזדמנויות בשוק?

"כרגע לא. אבל מי שקונה מניות בנקים במכפיל 0.7–0.8 על ההון, אז גם אם בטווח הקצר הוא יפסיד 10%–15%, כשהמצב ייתיישר — ובהנחה שלא הולכים לקטסטרופה פיננסית — אז התיקון למעלה יכול להיות חזק מאוד".