חשפו את ה"ישראבלוף"

מלבד להגיד "תחשבו טוב טוב לפני שאתם עושים רפורמות בתחום הנדל"ן", שופטי העליון עשו הכל כדי שחברי הכנסת יבינו את השלכות הרפורמות בנדל"ן. מסגרת הזמנים שהשופטים נותנים לכנסת כדי לפתור את המצב - שישה חודשים - מוכיחה את מידת החומרה. בדרך כלל, כשהעליון אינו רוצה להתערב, הוא פשוט נותן לכנסת זמן בלתי מוגבל, אך לא זה המקרה. הם רוצים שהעניין ייפתר כבר בתחילת מושב החורף הקרוב, ושעד סוף פברואר יהיו תוצאות.

על פניו, לכנסת ולראש הממשלה אין בעיה לפתור את המשוכה שקבע בית המשפט. מספיק שחברי הכנסת יוסיפו פסקה ברפורמה הקרובה שתאשר שהסעיף בחוק התכנון כבר לא קיים, ובזה נפתרה הבעיה, לכאורה.

אך למעשה יש כאן דבר גדול יותר. שופטי העליון חשפו את ה"ישראבלוף" של המדינה. מצד אחד, ועדות התכנון המחוזיות מתעלמות מסעיף בחוק שקובע מאז 1995 שעליהן להכריע בתוכניות בתוך שלושה חודשים. מצד שני, פרקליטי המדינה, שייצגו את הוועדה המחוזית, הסבירו מדוע הוועדה מתעלמת מהחוק, וטענו כי הסעיף לא מחייב ולא יביא להתייעלות. אולם הבלוף הגדול יותר שנחשף הוא שכל הדיבורים הגבוהים על שבירת הבירוקרטיה היו כאן כבר לפני 20 שנה, אבל דבר לא קרה.

הציטוט הבא נשמע כאילו נלקח ממסיבת עיתונאים של נתניהו בשנתיים האחרונות: "מדובר פה במהפכה ממשית בהליכי התכנון והבנייה. המטרה שלנו היא לפשט את ההליכים, להקל על האזרח ולמנוע בירוקרטיה". אבל זה לא נתניהו 2011, אלא ח"כ רוני מילוא ב־1987, לפני שנחקק השינוי בחוק שכולם מתעלמים ממנו מאז.

במקרה הספציפי של רצועת החוף בנתניה, שופטי העליון כמעט התחננו לוועדה המחוזית שלא תלך עם המהלך הזה עד הסוף, כלומר שלא יערערו על ההחלטה להוציא מהוועדה את הסמכות להכריע באישור תוכניות. משמעותו של פסק דין במחוזי היא רלבנטית לאותו מקרה בלבד, אבל הכרעה עקרונית של בית המשפט העליון היא כבר סיפור אחר, ומחייבת את כל בתי המשפט בישראל.

השופטים העדיפו להשאיר את תפוח האדמה הלוהט בידי המחוקקים והממשלה, אבל משום שהוועדה המחוזית התעקשה והגישה את הערעור, הם היו חייבים להחליט. בין השורות עולה כי לשופטים היתה אמפתיה גדולה לחלק מהדברים, אבל יש גבול למה שהם יכולים לעשות. גם הפרשנות היצירתית ביותר לא יכולה להילחם עם חוק כתוב. עכשיו השופטים רק מבקשים שחברי הכנסת יחליטו כבר מה הכנסת רוצה.