שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי החליט בשבוע שעבר לבקש את תשובת שר המשפטים יעקב נאמן לעתירתם של בן ציון ציטרין ועו"ד חיים שטנגר. ציטרין ושטנגר מבקשים מבג"ץ להורות לשר לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, ולהחזיר את מספר שופטי העליון לתקן שנקבע בהחלטת הכנסת, העומד על 15.
בית המשפט העליון פועל בהרכב חסר מאז פרישתה של השופטת איילה פרוקצ'יה באפריל האחרון, ובשנה הקרובה יפרשו גם השופטים אדמונד לוי, דורית ביניש ואליעזר ריבלין. לגריעת התקן הנוכחית נוספה גם החופשה שאליה יצא השופט יורם דנציגר בעקבות החקירה המתנהלת נגדו.
העתירה מנומקת בעומס הרב על בית המשפט העליון שרק ילך ויגבר, ובחובתו של השר להוציא לפועל סמכות שמוקנית לו בחוק. אולם, ספק רב אם העתירה תספיק: בג"ץ אמנם יכול לחייב את הוועדה להתכנס ולדון, אך הוא לא יכול להכתיב לה את מי למנות. לכן, כשהסעד הוא בעל משמעות הצהרתית בלבד, ספק אם יינתן. ככל הידוע, ישנו סיכום בוועדה לבחירת שופטים שלא למנות מינויי קבע לעליון, אלא לאחר פרישת הנשיאה ביניש בפברואר 2012. מצד שני, מנגנון המינויים הזמניים הושבת בתקופת שר המשפטים דניאל פרידמן, וקשה להניח שיוחזר לשימוש.
התוצאה קשה: שני ה"ברזים" (מינוי רגיל ומינוי זמני) נסגרו מסיבות שאינן ענייניות, והתוצאה היא פגיעה בשירות השיפוטי שהציבור מקבל.
הרקע לקיפאון הוא מחלוקת קשה בין גוש הימין בוועדה לבין הנשיאה ביניש, סביב מועמדותו של השופט נועם סולברג. ביניש מסרבת בתוקף למינוי בעל צבע פוליטי מובהק כסולברג.
מחלוקת זו נגררה גם לוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, שלא הצליחה להתכנס סביב מועמד מוסכם בגלל לחץ מצד חלק מחבריה למנות את סולברג, אל מול התנגדות מצד ראש הוועדה השופט אור.
בוועדה לבחירת שופטים יש לסולברג תומכים רבים, ובהם השר נאמן, חברי הכנסת דוד רותם ואורי אליצור, השר גלעד ארדן וחבר הוועדה פיני מרינסקי. מצד שני, לשלושת נציגי בית המשפט העליון בוועדה יש וטו בכל הקשור לבחירת שופטים לעליון, בגלל "חוק סער" שדורש הסכמה של לפחות שבעה חברי ועדה מתוך תשעה. לכן, פריצת דרך למינויים בשנה הקרובה תיתכן רק ב"דיל" שיכלול את סולברג תמורת מינוי שביניש חפצה בו.
דילים כאלה אינם זרים לגמרי בוועדה. בזמנו מונו השופטים אדמונד לוי ואיילה פרוקצ'יה במסגרת הסכמה בין שר המשפטים מאיר שטרית לבין הנשיא אהרן ברק. המשמעות היא שכבילה הדדית, פוליטית־פרסונלית, משביתה את הוועדה לבחירת שופטים לחודשים ארוכים כשבית המשפט העליון העמוס פועל בתת־תקן.
הדרך לעקוף את המכשלה ולתת מענה לבעיית העומס היא מינוי זמני, הליך שהיה שכיח בעבר, אז מונו שופטים לתפקיד שופטי עליון באופן זמני, כשלרוב הפך המינוי לקבוע. הסמכות למינוי כזה היא משותפת לשר המשפטים ולנשיאת העליון. ביניש היתה שמחה להפעיל שוב סמכות זו, שכן גם היא מקבלת "עובדים" זמניים חרוצים וגם אין התחייבות למינויים הקבועים בהמשך. אולם סביר להניח שנאמן, כמו פרידמן לפניו, לא ישתף פעולה עם מהלך זה. על שולחן הכנסת מצויה גם הצעת חוק של ח"כ יריב לוין לבטל כליל את המינוי הזמני.
מינוי נוסף בעליון עליו נלחמים בימים אלה, הממחיש את מאבקי הכוחות הנו מינויו של השופט אשר גרוניס לנשיא הבא של בית המשפט. מינויו נראה קרוב מתמיד, כשלאחרונה אושרה בוועדת שרים לענייני חקיקה הצעה שמסירה את המגבלה לבחירתו, פחות משלוש שנות כהונה עד פרישתו. מאבק זה משקף בין היתר את הכמיהה הפוליטית לנשיא "נוח" יותר לפוליטיקאים - גם כבעל תפיסה שיפוטית פורמלית ושמרנית יותר, וגם כפרטנר למינויים. אולי אחרי ביניש קל יותר יהיה להעביר את סולברג, ואולי קל יותר יהיה לבחור לעליון שופטים פחות אקטיביסטים.
אולם, האם צריך להגדיל את השפעת הפוליטיקאים ולהקטין את השפעת העליון בבחירת שופטים? האם הקיפאון הנוכחי בבחירת שופטים מחייב את שינוי שיטת הבחירה? פרופ' אמנון רובינשטיין מתקשה לראות אלטרנטיבה.
"בחירה בידי הכנסת תהיה אסון", הוא אומר. "אפשר לחשוב על פתרון בדמות הגדלת הוועדה לבחירת שופטים. אפשר להוסיף גורמים עצמאים כגון נציגי ציבור וראשי עיריות גדולות". באופן מפתיע, רובינשטיין מתנגד לאנשי אקדמיה: "גם הם נגועים היום בפוליטיקה", הוא אומר. "אין לדעת מי הוא מה ולמה".
רובינשטיין מתנגד גם להקטנת כוחם של נציגי העליון בוועדה וליכולתם לטרפד מועמדים. "לא הייתי רוצה שיגמדו את השפעת העליון בבחירה. ראוי שיהיה אילוץ כדי להגיע לקונצנזוס", הוא אומר.
שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן נחרץ הרבה יותר בעמדתו נגד השפעת שופטי העליון בוועדה. "בכל הנוגע לעליון וגם במינויים אחרים, התברר שהפוליטיקאים היו ענייניים יותר לעומת השופטים, שדחפו את חבריהם ומקורביהם". לכן, פרידמן מציע להחליש את השפעת נציגי העליון בוועדה "באמצעות הגדלת הוועדה על ידי הוספת אנשי ציבור, או באמצעות החלפת נציגי העליון בשופטים מחוזיים".
צילום: דן בלילטי
8 תגובות לכתיבת תגובה