אמי אמרה לי: "בגיל 18 תצטרך לעזוב את הבית ולפרנס את עצמך"

נולדתי ב־1952 בהרצליה פיתוח, בן יחיד ליוסף ופנינה בוקסנבאום. הסיפור של אבי היה סיפור קלאסי של משפחה פולנית מסורתית, שהיגרה לארצות הברית ב־1919. הוא התמרד כבר בצעירותו נגד הגולה, למד עברית והצטרף לפעילות התנועה הציונית הסוציאליסטית.

אמי היתה ילידת קנדה, והם הכירו בפגישה מקרית במשרד ארגון 'הבונים' בניו יורק. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, אבי התנדב לצבא האמריקאי ושירת בו כקצין שהתמחה בהעברת ציוד צבאי באוניות לאירופה. אחרי סוף המלחמה, כשיצא לחפש בן דוד ששרד את אושוויץ וראה את מצבם העגום של היהודים באירופה, הוא התגייס להגנה והחל לעסוק בהברחת מעפילים ונשק לישראל. גולת הכותרת של פעילותו היתה במבצע אקסודוס.

צבי נטע בילדותו עם אביו | צילום רפרודוקציה: תומי הרפז

"לעומת אבי הסוציאליסט, אמי היתה קומוניסטית. היא נהגה לומר לי מגיל צעיר, ברוח התפיסה הקיבוצית: 'ברגע שתגיע לגיל 18 תצטרך לעזוב את הבית ולפרנס את עצמך', וגם הלינה המשותפת היתה חלק מהאידאולוגיה שלה. היא היתה אשה מאוד נוקשה, קפדנית ומרוחקת. אבי לעומתה נתן לי הרגשה שהוא מאוד אוהב אותי.

"אבי, שהיה תעשיין ויצרן הרכב מספר אחת בישראל, שנא את הזיהוי כסוחר כי היה סוציאליסט. הוא נהפך בעל כורחו לקפיטליסט שלא רצה להיות קפיטליסט, לבעל בית שלא רצה להיות בעל בית. ההתעשרות שלו היתה אירונית, צחוק הגורל, אבל הוא למד לחיות עם הצרימה הזאת, ונהג להסביר לי: 'זה שאדם מתעשר מאוד לא אומר שהוא רע, עושק וגנב'. כדי לעמוד בעקרונותיו הוא תרם חצי מרכושו לקרן צדקה.

"הסלידה של אבי מהמונח 'בעל בית' נולדה בשנות העשרים והשלושים בארצות הברית, כאשר בנקים ובעלי בתים פינו משפחות מבתיהן. לכן כאשר הוא רכש חברה שהתברר שיש לה קרקעות רבות, הוא לא עשה בהן שימוש. בזמן מבצע ליטני אני זוכר שצפינו בטלוויזיה במשפחות לבנוניות בורחות מצה"ל ואבי פשוט התחיל לבכות. נפשו היתה עם הפליט.

שאלתי אותו: 'למה אתה בוכה? אלה ערבים', והוא השיב: 'הם לא ערבים, הם פליטים'.