צילום: יואב גלאי
הכלכלה הפלסטינית: עבודה עברית
מבחינה כלכלית הפכה מזרח י-ם לחלק בלתי נפרד מישראל. בעיר העתיקה עברו כבר למזכרות יהודיות
בסוף השבוע שעבר נסעתי ברכבת הקלה ממערב ירושלים עד לתחנת שועפאט צפון. מהתחנה הגדולה שסמוך לשער שכם עובר מסלול הרכבת דרך השכונה הערבית שייח ג'ראח, ולאורכה של שכונת שועפאט, ועד לבית חנינה. שם פונה המסלול מזרחה לפסגת זאב. הקרונות היו עמוסים ודחוסים. מאות משפחות עם ילדים, רובם מהשכונות החרדיות, הפכו את נסיעות המבחן לבילוי יומיומי. אלו ימי החופש, הנסיעה חינם, ונוסעים הלוך וחזור. כך גם רבים מערביי העיר. בשער שכם עלה לרכבת אבו־מרוואן, עובד עירית ירושלים. מתברר שגם הוא נוסע עם ילדיו הלוך וחזור. אבו־מרוואן יודע היטב משפט בעברית, שלמד מהממונה היהודי. המשפט הוא: "נותנים לך תיקח - מרביצים לך תברח". זה הפך מבחינתו לתורת חיים, ואם ישראל נותנת נסיעת חינם, חייבים לקחת.
הכלכלה המסורתית חוסלה
מעניין לראות כיצד מהבחינה הכלכלית הפכה ירושלים המזרחית לחלק בלתי נפרד מישראל. לא כך משאר הבחינות. מרשם התושבים של הרשות הפלסטינית כולל את 300 אלף ערביי ירושלים במניין תושבי השטחים הפלסטינים. מבחינה חברתית ופוליטית קשורים ערביי העיר לאחיהם שבגדה. הם לומדים בבתי הספר לפי תוכניות לימודים פלסטיניות, ורואים עצמם כשייכים לציבור שמעבר לחומות ולגדרות ההפרדה. לא כך מבחינה כלכלית. זיאד אל־חמורי, שמנהל במזרח העיר משרד לטיפול בבעיות כלכליות של הערבים, אומר שהכלכלה המסורתית של מזרח ירושלים חוסלה כמעט כליל. בעבר התקיימו ערביי העיר משני מקורות הכנסה עיקריים. הראשון היה סיפוק שירותים לתושבי הנפה הכפרית מרמאללה בצפון, בית לחם בדרום, ויריחו במזרח. ערביי הסביבה באו לירושלים לקנות ולמכור, להשתמש בשירותי הבנקים ולהתפלל. כל זה נגמר אחרי הסכם אוסלו ובניין גדר ההפרדה. פלסטיני מהגדה שרוצה להיכנס לירושלים צריך רישיון, שקשה לקבל, ונאלץ לבלות שעות בעמידה בתורים. מאות ואולי אלפי סוחרים מזרח ירושלמים, בעלי מלאכה, וכן רופאים, מהנדסים, וכלכלנים - עזבו את העיר ועברו לעבוד ברמאללה הבירה הזמנית של מדינת פלסטין שבדרך. יש להם תעודות זהות ישראליות וקל להם לעבור במחסומים.
מספר חדרי המלון הערביים ירד בחצי
מקור הכנסה שני, מסביר חמורי, היה התיירות. גם זו ספגה מכה. תיירות עולי הרגל המוסלמים פסקה כמעט לגמרי, והתיירים משתמשים בדרך כלל בשירותי התיירות של מערב העיר. במערב ירושלים עודדה ישראל בניית בתי מלון חדישים ואילו במזרח העיר ירד כמעט בחצי מספר חדרי המלון הערביים. סוחרים בחנויות התיירים בעיר העתיקה עברו למכור מזכרות יהודיות - כיפות רקומות, מזוזות, תליונים עם מגן דוד - אבל מתפרנסים בדוחק. ישראל מרשה לזרים לעלות לרחבת הר הבית אך ורק דרך גשר שער המוגרבים שברחבת הכותל וכך מונעת מהם למעשה לעבור בשערים עם השווקים הגדולים כמו בשער הכותנה. פרנסת ערביי ירושלים הפכה לפיכך תלויה לחלוטין במערב העיר. אלפים מערביי העיר עובדים בכל המוסדות הישראלים שבמערב: בבתי החולים, באוניברסיטה העברית, במפעלים ובבתי המלאכה, בבניין, במלונות ובשירותים.
תגובה אחת לכתיבת תגובה