פרשנות: כישלון של המדינה, אבל לא רק

1. הדו"ח מטריד, אך יש לקבלו בספקנות

הדו"ח של ברלב חושף כשלים עמוקים ועקביים בניהול אגרקסקו, ובעיקר מפנה אצבע מאשימה למדינה, שהפכה את אגרקסקו לכלי לניהול המדיניות החקלאית שלה ובדרך זנחה את המשקיעים.

הדו"ח חמור, ובכל זאת יש להתייחס אליו במידה של ספקנות. הדו"ח הוזמן על ידי מחזיקי האג"ח ומומן על ידם, ולכן לא יכול היה להיראות אחרת. במובן מסוים, מחזיקי האג"ח סימנו את המטרה - המדינה שלשיטתם צריכה להזרים הון שיכסה את חובותיהם - ולרו"ח ברלב נותר רק לשרטט את העיגול.

אלא שגם לאחר הסייגים והרכבת המשקפיים הספקניים, השורה התחתונה מטרידה מאוד. הדיווחים הכוזבים, הרישומים הפיקטיביים והלוליינות החשבונית שהתקרבה יותר מדי לתחום האפור. גם אם ננטרל מדו"ח ברלב את האמוציות ונדלג מעל שאלת אחריות המדינה לחובותיה, אי אפשר להתעלם מהדרך הכושלת שבה התנהלה אגרקסקו במשך שנים.

2. בפועל, המדינה היא בעלת השליטה

רשות החברות הממשלתיות במשרד האוצר מחזיקה באופן ישיר ב־30% ממניות אגרקסקו. עובדה זו שירתה בשבועות האחרונים את בכירי משרד האוצר כדי להסביר מדוע המדינה לא צריכה לקחת אחריות על אגרקסקו, ומדוע אין לה אחריות לתספורת האגרסיבית שהוצעה למשקיעים או למצב הפירוק המרחף מעל ראש החברה. אבל הטיעון הזה לא ממש מחזיק מים.

בשנת 2008 קיבלה הממשלה החלטה על הפרטת אגרקסקו ומכירתה למשקיע חיצוני. השלב הראשון בהליך ההפרטה כלל איחוד מניות החברה, שבאופן היסטורי נחלקו למניות הון ושליטה. בשלב זה המדינה היתה מוכנה להזרים 55 מיליון שקל לחברה, כיוון שהעריכה כי החברה תימכר לפי שווי של 600 מיליון שקל.

עו"ד שלמה נס. אגרקסקו הגיעה להקפאת הליכים כחולה אנושה | צילום: אוראל כהן

לימים התברר כי החברה לא תוכל לעמוד בחובותיה, הסיכוי נהפך לסיכון והמדינה התנערה - אותה מדינה שערב איחוד המניות היתה הבעלים של 51% ממניות השליטה בחברה, שהחזיקה אז (וגם היום) נציגות בדירקטוריון והיתה חשופה לדו"חות, והתנהלה כאילו מדובר בחברה ממשלתית עד הרגע שהתאים לה להפסיק.

אז גולגלה האחריות לבעלים ה"אמיתיים" של החברה - מועצת הצמחים. אבל המועצה הזו אינה גוף נפרד מהמדינה אלא בסך הכל הזרוע הארוכה שלה: גוף סטטוטורי שהוקם על פי חוק, נתון לביקורת המדינה, ממומן חלקית על ידי המדינה ושבכיריו ממונים על ידיה.

3. צריך לבטל את קיומה של מועצת הצמחים

מועצת הצמחים היא אמנם יציר כפיה של המדינה, אבל בהזדמנות החגיגית הזו, ערב פירוקה של אגרקסקו, הגיע הזמן אולי גם לוותר על שירותיו של הגוף הארכאי הזה. על פי חוק, תפקיד המועצה הוא לפתח את החקלאות בישראל, להסדיר את הייצור והשיווק, להבטיח מחירים הוגנים למגדלים ולדאוג למחקר ופיתוח של זנים חדשים.

אבל בפועל לא מדובר בגוף דומיננטי. זה חמש שנים מנהלים אלפי חקלאים מאבק נגד מועצת הצמחים, שגובה מהם היטלים בסכומים של עשרות עד מאות אלפי שקלים בשנה, לטענתם לקבל שום שירות בעל ערך בתמורה.

החקלאים, שאף פנו לבג"ץ כמה פעמים נגד המועצה והפסידו, טענו כי היא משמשת בעיקר קרקע פורייה לעסקנות פוליטית. יותר מ־15% מתקציב המועצה, שעומד על 80 מיליון שקל בשנה, משמש לצורך אחזקת המטה ותשלומים לעובדים, והיתרה נחלקת בין פעילות מו"פ לביטוח פעילויות.

כבעלת מניות באגרקסקו ועם נציגים בדירקטוריון החברה, המועצה כשלה בפיקוח על החברה בדיוק כפי שכשלו פקידי האוצר. חקלאים רבים מרגישים היום שהיא כשלה גם בהגשמת שאר המטרות שלשמן הוקמה.

4. מתי המוסדיים ילמדו את הלקח?

לפני שלושה חודשים החלה הנהלת אגרקסקו לנהל מגעים עם הגופים המוסדיים על פריסת חובות, והציעה להם תספורת של 35%. היום ההערכה היא שיקבלו 16 אגורות על כל שקל, וההצעה הקודמת נשמעת חלומית. כשהמוסדיים השקיעו באגרקסקו הם הסתמכו על העובדה שמדובר בחברה ממשלתית, וככזו המדינה לא תיתן לה לקרוס. זו לא הנחה מופרכת, ואפשר להזדהות עם הכעס על המדינה שמצפה מהטייקונים להכניס יד לכיס, אבל לא עושה זאת בעצמה.

אבל אי אפשר שלא לתהות איך לא נערכה בדיקה מעמיקה יותר בנוגע למצבה של החברה, או לחלופין כיצד התבצעה ההשקעה בריבית שאיננה מתמחרת את מלוא הסיכון שטמון בחברה. ובעיקר אפשר לתהות אם הלקח נלמד. בעיצומו של משבר אגרקסקו ביצעה המדינה גיוס חוב נוסף לחברת מקורות. המוסדיים איימו להחרים, אבל בפועל הזרימו ביקושי יתר.

5. קלאבמרקט כבר לא מספיקה לשלמה נס

יום לאחר שמונה לנהל את הקפאת ההליכים של אגרקסקו סיפר שלמה נס למאות חקלאים מוטרדים כיצד הציל את קלאבמרקט מקריסה והחזיר לבעלי החוב 50%–80%. החקלאים יצאו מעודדים, אבל לימים התברר שלא היתה לכך סיבה.

ייטב אם שלמה נס יפסיק להשתמש בדוגמה הזו. קלאבמרקט היא סיפור הצלחה בעיקר כי היה את מה להציל והיה מי שרצה לרכוש, ולא משנה אם לנאמן קראו שלמה נס או משה מזרחי. אבל אגרקסקו הגיעה להקפאת הליכים כחולה אנושה, עם חובות אדירים ומקורות דלים.

אומץ לב וגדלות נפש היו מולידים הצהרות קצת פחות אופטימיות, גם אם הקפאת הליכים מניבה שכר טרחה הולם. ניתוח חד יותר של הסיטואציה היה מוליד הקפאת הליכים קצרה יותר, אם בכלל, ואולי חוסך לכולנו את המבוכה — וגם לשלמה נס.