דו"ח טכנולוגי: גוגל הופך ממנוע חיפוש למנוע פופולריות

אלגוריתם? זה כל כך 2001

אם הצורה הכנה ביותר של חנופה היא חיקוי, כפי שאמר אוסקר וויילד (כלל האצבע של דורותי פארקר: אם נאמר משהו שנון והמקור לא ידוע, הנח שאוסקר וויילד אמר את זה), אז גוגל מתחנפת מאוד לפייסבוק. כפתור ה-1+ ישמש בקרוב לא רק לנוי או להבעת אהדה כלפי דף כזה או אחר, אלא גם כדי לקבוע את תוצאות החיפוש בגוגל.

בגוגל קוראים לזה מיקור חוץ ואומרים שזה יסייע להם להחליט מה חשוב, ולהילחם בספאם. בינתיים הם מאוד זהירים ומצהירים שהם בוחנים את כל ההשלכות האפשריות, לפני שהם משנים את הכלי המצליח ביותר שלהם כך שידגיש את גחמות הציבור.

פעם, לא כל כך מזמן, גוגל האמינה שהאלגוריתם שלה מפותח מספיק כדי לדעת מה חשוב גם בלי שהגולשים יגידו לה את זה ישירות.היא האמינה באלגוריתמים כל כך, שמעצב התפטר בייאוש משום שהחברה שלחה אלגוריתם לבדוק איזה גוון של כחול לשים בעמוד הראשי שלה. לסטיב ג'ובס, בואו נאמר, זה לא היה קורה.

ספק גם אם זה כלי טוב נגד ספאם: זה רק מזמין ספאמרים לפתוח מיליוני חשבונות מזויפים ולהשתמש בהם כדי להשחית את הכפתור. במלחמה הזו, כבר הודתה גוגל במשתמע, היא מפסידה. החשיבות של השינוי מתמקדת בנקודה אחת: גוגל כבר לא מנסה לברר מה חשוב, היא מנסה לברר מה אהוד. היא הופכת ממנוע חיפוש למנוע פופולריות.

השינוי, כמובן, גורר חשש. המגזין "פורבס" העלה כתבה שבה הוא מצטט נציגי פרסום של גוגל, שרמזו שאם האתרים שלך לא יכילו כפתור 1+, תוכל לנשק את הדירוג המוצלח שלך לשלום. הכתבה נעלמה, לא ברור למה.

לסיום, ראוי לציין שגוגל עדיין נמצאת כעת תחת חקירה, בחשד שהיא מטה את תוצאות החיפוש שלה כך שיעדיפו את אתריה. סתם, תזכורת.

ואם כבר דיברנו על גוגל והסתבכויות משפטיות...

גוגל והפרסומות האסורות

לארי פייג'. תרופה מרה | צילום: בלומברג

קל, קל מדי, לחבוט בסיסמה המוכה של גוגל, "אל תהיה רע". אבל צריך. בשבוע שעבר העבירה גוגל חצי מיליארד דולרים ירקרקים לקופת ארה"ב, כקנס על כך שהיא מכרה ביודעין מודעות לתרופות שלא אושרו בידי ה-FDA, בניגוד לחוק. התרופות הגיעו מקנדה, ובגוגל לא ממש בדקו אם הן אכן פועלות - או שהן עלולות להצמיח לך זנב.

לפי משרד המשפטים האמריקאי, גוגל ידעה – לעזאזל, המנכ"ל לארי פייג' ידע – שזה המצב. היא העדיפה להעלים מכך עין, כי מדובר בהמון כסף: בערך חצי מיליארד דולר. הנהלת גוגל חמקה בעור שיניה מהעמדה לדין, אחרי שהרשויות קבעו חד משמעית שההחלטה התקבלה בדרג ניהולי.

פרשת התרופות היא הבולטת ביותר שבה נתפסה גוגל עד כה, והפעם הראשונה שהיא אשכרה נאלצה לשלם מחיר. אבל לא חסרים מקרים שבהם מבוצעות הונאות באמצעות פלטפורמת הפרסום שלה: מי שיחפש שם רינגטונים, למשל, ימצא שלל פרסומות לרינגטונים חינמיים, שאיכשהו תמיד יובילו את המשתמש לעמוד שבו הוא צריך למסור את פרטי האשראי שלו.

בגוגל טוענים שהחברה מסוגלת לנהל חקירות נגד עצמה ושאנחנו צריכים להאמין לה שטובתנו עומדת לנגד עיניה. אם, אחרי פרשת התרופות, אתם עדיין מאמינים לה, יש לי רינגטון חינמי למכור לכם. על פי הדיווחים, תובעים בשורה של מדינות בארה"ב כבר לא מאמינים לה, ובקרוב היא תצטרך להגדיל משמעותית את תקציבי המחלקה המשפטית ותקציב השתדלנות שלה.

לכלכת בפייסבוק? אתה תשלם על זה

אחד הצדדים היותר מעניינים של שימוש ברשתות חברתיות הוא שלעתים קרובות המשתמש נאלץ לחשוף את זהותו האמיתית, או לפחות חלק ממנה. התוצאה היא שמספר תביעות הדיבה בשל השמצה בפייסבוק ואמצעים דומים הוכפל – בבריטניה, על כל פנים – במהלך השנה האחרונה. החגיגה הסתיימה: עכשיו כבר הרבה יותר קשה להשמיץ מישהו ברשת ולהתחמק מהחוק, לפחות ברשתות חברתיות.

הסיבה לכך פשוטה: דרישה מפייסבוק או מטוויטר להסיר תוכן פוגעני נגדך היא הליך כל כך מסובך, שאפילו בתי המשפט ("עשה הכל, ואל תבוא בשעריו" אמר לנו כבר דיקנס) נראים כמו אלטרנטיבה שפויה. לצידם של התובעים עומדים חוקי הדיבה הבריטיים, שקובעים שחובת ההוכחה היא על המפרסם.

לא כולם משתמשים בחוקי הדיבה: אלה מיועדים בעיקר לפשוטי העם. מפורסתמים משתמשים במה שמכונה בבריטניה Super Injunction ובישראל "צו איסור פרסום כפול": צו איסור פרסום על הפרשה עצמה, כמו גם איסור לדווח על כך שהוצא צו כזה. השימוש בצווים אלה מעצבן את הבריטים, וכמה חברי פרלמנט כבר ניצלו את החסינות שלהם כדי לעקוף אותם – ולעיתונים מותר לדווח על מה שנאמר בפרלמנט. כעת שוקלת בריטניה מחדש את חוקי לשון הרע שלה, ועשויה לעדכן אותם.

ויקיליקס מגיבים לדליפה הגדולה

דיווחנו אתמול (ב') על דליפתו לרשת של קובץ ענקי שהגיע מוויקיליקס, המכיל את שמותיהם של מודיעים שפעלו למען ארה"ב בארצות שונות, בהן ישראל. בניגוד לפרסומים שונים בארץ, לא ידוע דבר על כך שהוא מכיל את שמותיהם של "סוכני מוסד". הדיווחים המקוריים מעידים על כך שהוא מכיל שמותיהם של אנשים, בהם כנראה גם ישראלים, שמסרו לאמריקאים מידע ועכשיו יש להם סיבות טובות מאוד להצטער על כך. אם עוד היו ספקות מי אחראי להדלפה, העיתון הגרמני "דר שפיגל" דואג לפזר אותם.

בכתבה ממצה בנושא מובהר כי האחראי להדלפה, או ליתר דיוק לאבטחה הרופפת שאפשרה אותה, הוא ג'וליאן אסאנג' עצמו, האיש והאשמות האונס. הקובץ אכן היה זמן מה בידיו של מתנגדו המושבע של אסאנג', דניאל דומשייט-ברג, אך הוא החזיר אותו לוויקיליקס יחד עם קבצים אחרים. אחר כך העלה אסאנג' את הקובץ לרשת, כשהוא מוסר את הסיסמה למספר עמיתים. אחד מהם פרסם אותה בפומבי באביב 2011, כשהוא – לדבריו – לא מודע לתוכן הקובץ.

עכשיו נשאלת השאלה מי מחזיק בקובץ הזה, ומה הוא כבר למד ממנו בחודשים שהיתה לו גישה אליו. אם הייתי מודיע אמריקאי, מקנדהאר ועד תל אביב, הייתי מהגר במהירות למקום שיש בו פינגווינים. ההאשמה העיקרית של דומשייט-ברג נגד אסאנג', שהוא לא מסוגל לאבטח את המידע שנמצא בידיו, הוכחה כנכונה מעבר לכל ספק.

הידיעה על הדליפה כבר חרגה מהעיתונות הגרמנית, והגיעה גם אל "הניו יורק טיימס". וויקליקס הגיבו באלימות ובטמטום שהורגלנו אליהם: "שקר מוחלט שמקורות וויקיליקס נחשפו או ייחשפו. 'הניו יורק טיימס' מזיל ריר, סנילי, ומרושע". "הניו יורק טיימס", נזכיר, היה שותף להדלפות של וויקיליקס - כשעוד אפשר היה לחשוב שהכת של אסאנג' היא ארגון רציני.

קצרצרים

מיקרוסופט ממשיכה לחשוף פרטים על מערכת ההפעלה העתידית חלונות 8: הפעם מדווחים שם על שינוי מהותי במערכת הליבה שלה, Windows Explorer. אחרי שמיקרוסופט בחנה מה בעצם עושים משתמשים עם המערכת, היא החליטה ליצור אותה מחדש, הפעם בצורת ה-Ribbon המוכרת מהגרסאות העדכניות של אופיס. המערכת החדשה אמורה לרכז את כל הפעילויות שהמשתמש נוהג לבצע בקביעות בראש העמוד, כדי שהגישה אליהן תהיה נוחה יותר.

אתמול ציינו שהמסכה שבה משתמשי פעילי אנונימוס מכניסה לא מעט כסף לתמנון התוכן וורנר, והבוקר מזכיר לנו פול קאר שהשימוש במסכה הזו מעיד על דבר אחד בלבד – חוסר היצירתיות והיובש המחשבתי של חברי כת אנונימוס. הם יכלו, הוא מציין, להמציא סמל משלהם, כזה שלא יאלץ אותם לסייע לוורנר לצחוק כל הדרך אל הבנק – אבל הם חסרים, כמסתבר, את היכולת לכך. מנטליות העדר שלהם כבר עשתה את כל השאר. מישהו באנונימוס כבר שם לב, והוא דורש שינוי מסיבי במיתוג של הכנופיה. בהתחשב בכך שמדובר באנונימוס, אי אפשר כמובן לדעת את מי הוא מייצג, אם בכלל.

האם קורסי לימוד מקוונים יכולים להחליף את ההגעה לאוניברסיטה? מכון Pew ניגש לבדוק את מידת האמון של הציבור בהם. בפינה השמאלית, נשיאי קולג'ים: הללו מביעים אמון רב בשיטת הלימוד החדשה, כש-51% מהם תומכים בה. בפינה הימנית, שאר הציבור – שמביע הרבה פחות אמון. רק 29% מהציבור שלא למד באמצעות שידורים מקוונים חושב שהשיטה הזו יעילה כמו הוראה פרונטלית ישנה וטובה. גם בקרב אלו שעברו קורסים כאלה, רק 39% חושבים שהם שווי ערך. קיימת, עם זאת, הסכמה כללית שבתוך עשור כולם ייאלצו ללמוד כך, בין אם ירצו ובין אם לא.

אחת המדינות המסוכנות ביותר בעולם, פקיסטן – המציעה לעולם חיבור אקזוטי בין קנאות סונית, ממשלה רופסת ונשק גרעיני – מהדקת את ההגבלות על היכולת של נתיניה לגלוש ברשת. הספקיות במדינה נדרשות כעת להגביל את השימוש של משתמשיהן ב-VPN, שמאפשר סוג של גלישה מאובטחת. המדינה, כמובן, טוענת שהמטרה שלה היא להילחם בטרור, כי התירוץ של מאבק בפדופילים כנראה היה עסוק. בפועל, היא פוגעת ברוב המוחלט של תושביה שאינם טרוריסטים. מצד שני, אם לאריק שמידט מותר לומר שמי שרוצה פרטיות הוא כנראה פושע, למה לפקיסטן אסור לומר שהוא כנראה טרוריסט?

גנרל סיני בשם ג'ין יינאן ערך לאחרונה הרצאה על ריגול בסין. במהלך ההרצאה הוא אמר דברים מביכים למדי למשטר: בין השאר הוא תיאר בכיר בבייג'ינג שנידון למאסר עולם לאחר שהורשע בשחיתות (זה דווקא נוהל לא רע), ואמר כי הוא נכלא למעשה בעקבות ריגול למען קוריאה הדרומית, ושטענות השחיתות היו רק כסת"ח ממשלתי. למרבה המבוכה, הסרטון שבו מדבר ג'ין הודלף ליוטיוב. יש לי תחושה שהוא יפגוש בקרוב את הבכיר האומלל שהוא דיבר עליו, ושניהם יבהו בחלון המסורג.

   

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"