אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
משתתפי המאבק דורשים חוק יסוד זכויות חברתיות - האם ישרוד בבג"ץ? צילום: יניב כהן

משתתפי המאבק דורשים חוק יסוד זכויות חברתיות - האם ישרוד בבג"ץ?

כבר שנים רבות שהממשלות מסכלות כל ניסיון להעניק מעמד חוקתי לזכויות החברתיות, ומונעות מבתי המשפט את הכוח לפעול למימושן. הבעיה היא שגם אם המחאה תוליד את חוק היסוד המבוקש, אילוצים שונים עלולים לפגום באכיפתו

31.08.2011, 08:17 | משה גורלי

אחת הדרישות הבולטות של משתתפי המחאה החברתית היא לעיגון הזכויות החברתיות בחקיקת יסוד. המטרה היא להקנות לזכויות אלה מעמד חוקתי שיאפשר לבתי המשפט לחייב את הממשלה והכנסת לממשן - גם אם הן מתנגשות עם חקיקה רגילה או החלטות ממשלה.

"יחוקק חוק יסוד: זכויות חברתיות", כותבת עו"ד טלי ניר מהאגודה לזכויות האזרח ("ידיעות אחרונות", 29.8.2011), "שיבטיח לכל אדם את הזכות לקיום בכבוד, לדיור, לבריאות, לחינוך, לאופק תעסוקתי, לתנאי עבודה הולמים ולביטחון סוציאלי. מעמדו של חוק היסוד יקשה על ממשלות עתידיות לפגוע בזכויות אלה".

התקווה המגולמת כאן היא שבית המשפט העליון ימנף חוק יסוד כזה כדי לקבל עתירות חברתיות ולאכוף על הממשלה לתקצב זכויות כדיור, בריאות, חינוך. אלא שיש כאן שתי בעיות בסיסיות. הראשונה, עד כמה ניתן למתוח את הזכות. האם זכות חוקתית לחינוך, למשל, כוללת חינוך יסודי, 12 שנות לימוד, ואולי גם השכלה גבוהה? האם זכות חוקתית לבריאות מחייבת את המדינה לספק כל טיפול או תרופה מצילת חיים? הבעיה השנייה היא שזכויות חברתיות עולות כסף, ואכיפתן בידי בג"ץ נתפסת כהתערבות ממשית בתקציב המדינה.

בהלה בעליון

כל יוזמות החקיקה נכשלו הרבה נוסחים והצעות, אף לא הסכמה אחת מספר הצעות לחקיקת חוק יסוד זכויות חברתיות הוגשו בעבר על ידי חברי כנסת ומשרד המשפטים משה גורלי, 2 תגובותלכתבה המלאה

לשאלה הראשונה השיב נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהתקבל ב־1992, מאפשר לשיטתו לפסוק ולספק את המינימום ההכרחי של הזכויות החברתיות, שיאפשר קיום בכבוד: "היבטים מסוימים של זכויות אלה ניתן לגזור מן הזכות החוקתית לכבוד האדם. בוודאי כך לעניין מינימום של קיום בכבוד שממנו ניתן לגזור זכות לקורת גג, למזון המונע חרפת רעב, וכן זכות גישה לשירותי בריאות. עם זאת, מן הראוי שהכנסת, כרשות מכוננת, תיתן לזכויות החברתיות מעמד של זכויות יסוד חוקתיות מפורשות".

מי שרוצה מעבר לקיום בכבוד, מבהיר ברק - שיתכבד וידרוש מהכנסת. ומדוע? בגלל הבעיה השנייה. זכויות חברתיות עולות כסף, ורק בסמכות הכנסת והממשלה לתקצב ולתעדף את המטרות החברתיות.

מומחים רבים חולקים על תשובה זו, שמתעלמת מכך שגם זכויות האדם הבסיסיות (חופש הביטוי, חופש ההפגנה) ובוודאי הזכויות הפוליטיות עולות כסף. הדמוקרטיה מממנת, בשיטה הפוליטית שלנו, רסיסי מפלגות מיותרות בשם הזכות להיבחר. לכן, סבור פרופ' יוסף אדרעי, "זכויות חברתיות וזכויות אזרחיות חד הן... ההבחנה ביניהן אינה ברורה. אם שיקולי עלות מהווים משקל לצורך בניית מדרג עדיפויות, ראוי אפוא לערוך שיקולי עלות־תועלת לכלל הזכויות".

דורנר. היתה השופטת החברתית ביותר בעליון, צילום: נמרוד גליקמן דורנר. היתה השופטת החברתית ביותר בעליון | צילום: נמרוד גליקמן דורנר. היתה השופטת החברתית ביותר בעליון, צילום: נמרוד גליקמן

השופטת החברתית ביותר בבית המשפט העליון היתה דליה דורנר. בין היתר, קיבלה עתירה נגד משרד החינוך שהגישה יתד, עמותה של הורים לילדים החולים בתסמונת דאון. העמותה עתרה לשילוב הילדים במסגרת חינוך רגילה. דורנר כתבה פסק דין שמקדש את הזכות לחינוך "כאחת מזכויותיו הבסיסיות של אדם".

סערה פוליטית גדולה חוללה דורנר ב־2004, סמוך לפרישתה. הממשלה החליטה לקצץ ב־20% את תשלומי הבטחת הכנסה. "דורנר", כותבת הסופרת והעיתונאית נעמי לויצקי, "ראתה כאן הזדמנות פז לשנות את כללי המשחק הנהוגים בבית המשפט העליון בנוגע לזכויות חברתיות". בעתירה שהגישו ארגונים חברתיים נגד הקיצוץ ישבה דורנר בראש ההרכב, והוציאה צו על תנאי שבו הורתה למדינה להגדיר לבית המשפט מהו הסטנדרט הדרוש, לדעתה, לקיום אנושי בכבוד, כדי שניתן יהיה לבדוק אם הקיצוץ בקצבאות אכן פוגע בזכות החוקתית לקיום בסיסי.

המהומה הפוליטית בעקבות הצו הרקיעה שחקים. ח"כים תקפו בחריפות את דורנר, את העליון, את האקטיביזם השיפוטי, את הסגת גבולן של הרשויות האחרות. "הכנסת", נכתב בהודעה שהתקבלה בקולות הקואליציה, "רואה בדאגה את גלישת בית המשפט העליון לנושאים שבמובהק הנם בתחום הסמכות והאחריות של הרשות המבצעת והמחוקקת. על יסוד של כבוד לרשות השופטת בכלל, ולבית המשפט העליון בפרט, מתריעה הכנסת מפני המשך מגמה זו, העלולה להתפתח למשבר חוקתי בישראל".

לויצקי, בספרה "העליונים", מתארת את הבהלה שהשתררה במסדרונות ביהמ"ש העליון. "ברק ראה בדברים הללו איום של ממש. 'מה קרה לה', אמר על דורנר לאנשי לשכתו, 'היא השתגעה?'". לגודל מזלו פרשה דורנר, וברק ביטל את הצו שהוציאה. ביטול הצו הוביל לדחיית העתירה.

ב־2005 הוגשה עתירה להכללתה של תרופת הארביטוקס בסל שירותי הבריאות הזוכה למימון ציבורי. מדובר בתרופה חדשנית לטיפול במחלת סרטן המעי הגס. בג"ץ (ביניש, נאור, גרוניס) דחה את העתירה, בטענה ש"ספק אם הדרישה למימון ציבורי של תרופות חדשניות עשויה למצוא אחיזה בגרעין הקשה של הזכויות ‏החוקתיות המנויות בחוק היסוד... דומה כי רק בנסיבות חריגות ‏ויוצאות דופן תקום חובה חוקתית על רשויות המדינה לממן תרופה פרטנית מסוימת". עם זאת, הוסיפו השופטים, "הזכות לשירותי בריאות ציבוריים עומדת על רגליה שלה כזכות חוקית".

בתחילת 2010 ביטל בג"ץ (נאור, מלצר, עמית) החלטת ממשלה שיזם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, להעביר 65 מיליון שקל מסל התרופות לתוכנית למימון טיפולי שיניים לילדים. השופטים קבעו שהחלטת הממשלה היתה לא חוקית, ועוררו ביקורת ציבורית נוקבת. השופטים קבעו: "החלטת הממשלה מכריזה על הוספת תחום חדש לסל שירותי הבריאות. החלטת הממשלה אינה מקיימת את אמות המידה להוספת תחום חדש לסל שירותי הבריאות". היות ופסילת בג"ץ היתה בגלל כשל טכני באישור ושבועיים לאחר, הכשל תוקן והרפורמה הושקה.

 

הטבות או זכויות?

בחקיקה הישראלית בכלל ובחוקי העבודה בפרט ישנם חוקים רבים שמגלים רגישות חברתית, אולם הם טרם זכו לשדרוג חוקתי. עו"ד יובל אלבשן, מהמשפטנים החברתיים הבולטים, כתב: "במגילת זכויות האדם הישראלית היה בתחילה לזכויות החברתיות מקום שאינו מוטל בספק, ובהדרגה הן נדחקו לסטטוס של זכויות מדרג שני, שנדמות להטבות סוציאליות שהמדינה נותנת ברוב חסדה ולא לזכויות אדם שנדרשות בזכות על ידי בעליהן".

השופט יצחק זמיר ניסה בפס"ד "קונטרם." לפתח תפיסה של סולידריות וחובות אמון בין אדם לאדם ובין האדם למדינה. "אסור שזכויות האדם ישמשו רק את האדם השבע", כתב זמיר. "צריך שכל אדם יהיה שבע, כדי שיוכל ליהנות, למעשה ולא רק להלכה, מזכויות האדם... התפיסה של הדמוקרטיה כמשטר המגן על זכויות האדם היא תפיסה חד־ממדית. הדמוקרטיה מורכבת יותר ואף טובה יותר. תפיסה ראויה שלה צריכה להעמיד בראש סולם העדיפויות, בצד זכויות האדם, גם את רווחת האדם ואת הצדק החברתי. תפיסה זאת ראוי לה שתבוא לידי ביטוי ברור יותר גם בפרקטיקה וברטוריקה של בית המשפט".

הכנסת, ניתן לשער, מסרבת לעגן את הזכויות החברתיות בחוק יסוד, מחשש להתערבות אקטיבית מדי של בג"ץ באכיפתן. חוק יסוד כזה צפוי לחזק את הלגיטימציה הציבורית של פסיקה בנושאים חברתיים, כיוון שהכנסת תבטא בכך תמיכה פוליטית־ציבורית בהגנה על הצדק החברתי. עם זאת, גם חוק יסוד כזה לא יביא, ודאי שלא בתחילה, להתערבות יתר של בית המשפט, מפני שחוק כזה אינו מכוון בשלב ראשון לבתי המשפט, אלא לכנסת ולממשלה שאמורות להנחות עצמן לפעול להגשמתו.

תגיות