חדשות האלכוהול: טקילה עושים לאט

דניאל שניווייס ומשה (מואי) גינדי נפגשו בקולג' במקסיקו סיטי כשהיו בני 23, לפני 15 שנה. שניהם בנים למשפחות יהודיות מבוססות: בבעלות משפחתו של שניווייס מפעל לייצור זכוכית, וגינדי הוא בן למשפחה העוסקת בטקסטיל. שתי המשפחות לא ממש אהבו את ההודעה של הילדים: "אנחנו הולכים לייצר טקילה".

צמד החברים לא נרתעו מהקשיים ומהתחרות. "רצינו לשלב בין המסורת המקסיקנית הוותיקה של ייצור טקילה איכותית לבין מקסיקו המודרנית, שלא מקבלת חשיפה מספיקה בעולם", מסביר שניווייס בראיון טלפוני ל"כלכליסט", שחלקים ממנו התנהלו בעברית שוטפת.

"היצרנים הוותיקים, שהתיימרו לייצר טקילה 'מסורתית' קלאסית, גדלו מאוד, והתחילו לעגל פינות כדי לייצר הרבה בעלות נמוכה יותר. דווקא אנחנו, צעירים נטולי מסורת לכאורה, החלטנו להחזיר עטרה ליושנה ולייצר טקילה מסורתית אמיתית".

השניים חברו לפדרו חימנז, מאסטר־דיסטילר ותיק, שפרש מאחת החברות המבוססות בענף, והנחו אותו לזקק בעבורם את הטקילה הטובה ביותר, תעלה כמה שתעלה. "קחו, לדוגמה, את שלב בישול צמח האגבה", מסביר שניווייס את ההבדל בתהליכי הייצור. "יצרני הטקילה הגדולים מבשלים את לבבות האגבה בסירי לחץ גדולים, כדי לחסוך זמן. אנחנו מבשלים אותם בתנורי חומר מסורתיים: במקום שש שעות בסיר לחץ, אנחנו עושים את התהליך ב־36 שעות, אבל הטעמים הייחודיים לאגבה נשמרים טוב יותר".

הסדרות של מילאגרו. הרגילה (שלושת הבקבוקים משמאל) והמובחרת עם הפסלון

במקרה של מילאגרו (בספרדית: נס או פלא) כדאי להסתכל גם ב"קנקן". שניווייס רתם למיזם את המפעל המשפחתי, וסדרת ה־Barrel Select של מילאגרו נמכרת בבקבוקים שבתוכם פסלון זכוכית של צמח האגבה.

"החדירה לשוק במקסיקו היתה קשה", נזכר שניווייס, "שכן החברות הגדולות שולטות בחלק ניכר בו. המפתח לצמיחה שלנו היה בשוק האמריקאי, שאינו שוק קל, אבל הוא פתוח לדברים חדשים ומחפש בצמא מוצרים חדשים ומעניינים".

מילאגרו מייצרת כ־200 אלף תיבות (2.4 מיליון בקבוקים) בשנה בשתי סדרות: הסדרה הרגילה וסדרת Barrel Select היוקרתית. בכל אחת משתי הסדרות יש טקילה סילבר (ללא יישון), רפוסאדו (מיושנת קלות) ואנייחו (מיושנת). בימים אלה מגיעה הטקילה לישראל, והמחירים נעים מ־235 שקל לדרגת הסילבר בסדרה הרגילה, ועד 850 שקל לבקבוק המעוצב בדרגת אנייחו מהסדרה הגבוהה.