בדיקת "כלכליסט" - בזכות הסלולר: ההכנסות מחניה הוכפלו בארבע שנים

הנהג הישראלי אימץ בשנים האחרונות את אמצעי החניה הסלולרית בהתלהבות גדולה. לפי נתוני החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי, כ־375 אלף מנויים רשומים לשירות החניה הסלולרית של פנגו (Pango), ולפי הערכות רשומים יותר מ־100 אלף מנויים לשירות המתחרה של סלופארק. השירותים חופפים, כך שהם ניתנים לשימוש בידי אותו לקוח, ולפיכך ההערכה היא כי המספר הכולל של כלי רכב המנויים בשירותי החניה הסלולרית בישראל הוא כ־400 אלף, מתוך כ־2.2 מיליון כלי הרכב שנעו בכבישי ישראל בסוף 2010.

אין פלא, אם כך, שההכנסות מגבייה עבור חניה באמצעים הסלולריים הולכות וצומחות בקצב מהיר. שתי החברות הפועלות בתחום הן פרטיות, ואינן חושפות את הכנסותיהן, אך מבדיקת "כלכליסט" עולה כי בארבעת החודשים הראשונים של 2011 רשמו הרשויות המקומיות הכנסות נטו מחניה סלולרית של כ־31 מיליון שקל. להשוואה, בכל 2010 שבה התעריפים היו זהים נרשמו הכנסות של 35.4 מיליון שקל, ועד סוף השנה צפויות 38 הרשויות שבהן פועלת פנגו להגיע להכנסות מהשירות של יותר מ־100 מיליון שקל.

אף על פי שנתוניה של חברת סלופארק חסויים, ההערכה היא כי היא מניבה לרשויות המקומיות 20–40 מיליון שקל נטו ב־2011. החישוב מתבסס על העובדה שהחברה פועלת ב־12 רשויות, ובהן תל אביב - עיר שבה ההכנסות מחניה גבוהות. לפי תחשיב זה, הרשויות המקומיות המפעילות את הסדר החניה הסלולרית צפויות להכניס השנה לקופותיהן יותר מ־120 מיליון שקל במצטבר.

גם האיזי פארק נחלש

אולם בדיקת "כלכליסט" מעלה כי הנוחות הזו מגיעה עם מחיר לא קטן לצרכן עצמו. בעוד שהרשויות המקומיות מגדילות את הכנסותיהן, והחברות המספקות את השירות גובות עמלה נאה שהיקפה המוחלט עולה עם הגידול בשימוש, הנהג הישראלי משלם יותר. לכאורה היה אמור התשלום לקטון, משום שהחניה הסלולרית מאפשרת לשלם על זמן החניה לפי דקות, בניגוד לתשלום בכרטיסי גירוד או במדחנים המתבצע לפי יחידות זמן קבועות. בפועל, אף שהחיוב מדויק יותר, נוסף עליו תשלום לחברות הסלולר, שעובר בחלקו לחברות המפעילות את שירותי החניה.

הנהנות העקיפות גם חברות הסלולר נהנות עלות זמן האוויר: עד 20% ממחירה של החניה גילעד נס, 2 תגובותלכתבה המלאה

הרעיון לייעל את מערך החניה באמצעות אביזר טכנולוגי עלה לראשונה בשנת 1991. המחשבה היתה על כרטיס אלקטרוני שייטען בסכום מסוים, וישמש לחניה לפי דקות בכל רחבי הארץ. כך נולד האיזי פארק, שרק ב־2001 נכנס לפעולה. ככל שעבר הזמן עלו הכנסות הרשויות מאיזי פארק על חשבון כרטיסי הגירוד, עד שהתייצבו מאז 2008 על כ־65 מיליון שקל בשנה.

החברה למשק וכלכלה בשלטון המקומי היא שמנהלת עבור 38 רשויות מקומיות את הטיפול בחניה בהסדר (מדרכות הצבועות בכחול־לבן), והיא שקבעה את זהות נותנות שירות החניה הסלולרית. לרשויות שמורה הזכות להחליט מתי ייפסק השימוש בכרטיסי הגירוד, והרשות הראשונה שהודיעה על הצעד היא תל אביב־יפו, שבנובמבר הקרוב תפסיק להפיץ כרטיסי חניה מנייר. הסיבה של עיריית תל אביב היא כספית: ההכנסות מכרטיסי הנייר ירדו עם השנים ל־4 מיליון שקל ב־2009 ו־3 מיליון שקל ב־2010. במקביל הגיעו ההכנסות מכרטיס האיזי פארק האלקטרוני לשיא של 22.5 מיליון שקל ב־2008, אך ב־2009 ירדו ל־20.5 מיליון שקל וב־2010 ל־18 מיליון שקל. הסיבה היתה כניסת החניה הסלולרית, שהכניסה לקופת עיריית תל אביב 25.3 מיליון שקל ב־2009 והשנה צפויה להכניס לה 35 מיליון שקל.

המעבר לחניה סלולרית יחסוך לתל אביב החל מסוף השנה 174 אלף שקל בשנה על הדפסת והפצת כרטיסי החניה מנייר. יתרונות נוספים הם התגברות על בעיות כמו זיוף כרטיסים והשחתת מדחנים. מנגד גדלות ההוצאות על תפעול השירות: בעוד שהעירייה שילמה 6.5% מעלות החניה על הפצת כרטיסי הנייר, גובה העמלה על כרטיסי איזי פארק הוא 9.5% מעלות החניה, משום שייצור המכשירים, הפצתם והפעלת מערך הגבייה יקרים יותר מתפעול כרטיסי הנייר.

שירותים נוספים בדרך

השוק הנוכחי שבשליטת פנגו וסלופארק התעצב לאחר מאבקים משפטיים על פטנטים, מכרז שהוביל לעתירה לבג"ץ, והסכמי שיתוף פעולה בין חברות מתחרות והפרתם. בחודשים הקרובים תוציא החברה למשק וכלכלה במרכז השלטון המקומי מכרז לשירותים נוספים במסגרת החניה הסלולרית.

מובידום, בעלת הפטנט המקורי והמותג "פנגו", שיתפה בתחילה פעולה עם סלופארק. לאחר הפרת ההסכם ביניהן, לטענת מובידום, הופסק שיתוף הפעולה, ומובידום תבעה את סלופארק בבתי משפט, נושא שמתברר בימים אלו בבוררות.

מובידום הקימה יחד עם חברת מילגם את "מילגם חניה סלולרית", פעילות המוכרת יותר כיום גם כן תחת המותג "פנגו". החברה המשותפת זכתה במכרז מרכז השלטון המקומי, ומאז היא היחידה המורשה לספק שירות חניה סלולרי בכל הרשויות המקומיות החוסות תחת כנפי מרכז השלטון המקומי. מובידום עצמה התרכזה מאז בפריסת מערכת פנגו בעולם, וכיום אין לה אחזקות במילגם חניה סלולרית.

למרות הבלעדיות של פנגו ממשיכה סלופארק לפעול ב־12 רשויות במקביל לפנגו, מתוקף הסכמים קודמים. עם זאת, משום שסלופארק אינה יכולה לחתום על הסכמים עם רשויות נוספות, היא החלה להפנות את עסקיה למדינות אחרות.

לדברי שירה דסקל, רכזת פרויקט החניה בחברה למשק וכלכלה, המכרז שייצא בחודשים הקרובים לשירותי חניה סלולרית נוספים יכלול שימוש בטכנולוגיות שנהפכו לנפוצות דוגמת GPS. במקרה זה אמורה הטכנולוגיה לייעל את תהליך ניהול החניה באמצעות הפניית החונים לאזורים שבהם יש חניה זמינה. מעבר לזה מעדיפה דסקל לא לפרט אילו שירותים נוספים ייכללו במכרז; אך ברור כי לפנגו ולסלופארק, הגובות תעריפים זהים, יש עניין להרחיב את היצע השירותים שהן מספקות כדי לצבור יתרון תחרותי.

פיתיון פסיכולוגי

משיחות עם גורמים בענף עולה כי השיפור הטכנולוגי היטיב בעיקר עם כיסן של חברות החניה הסלולרית והרשויות המקומיות, והיקף ההכנסות מחניה עלה לעומת התקופה שבה היה ניתן לשלם רק באמצעות כרטיסי נייר או מדחנים. נכונות הצרכנים לשלם יותר מוסברת בנוחות הרבה של החניה הסלולרית.

"לפני עידן החניה הסלולרית הרבה אנשים היו מוכנים להמר על כך שלא יעבור פקח באזור ולא היו טורחים להציב כרטיס חניה", אומר גורם בענף. "כשלוקח לך רק כמה שניות להפעיל חניה סלולרית, יש עלייה במספר הנהגים שאומרים לעצמם: 'גם אם הסיכוי שיגיע לכאן פקח הוא קטן אני אפעיל את התשלום. שיהיה".

כדי לחזק את אפקט ה"שיהיה", מציעות פנגו וסלופארק תכונה קטנה אך משמעותית מבחינה פסיכולוגית - בעת שפקח בודק אם הנהג אכן הפעיל את החניה הסלולרית, מתקבלת במכשיר הטלפון של הנהג הודעה שלפיה פקח עבר ליד מכוניתו ומצא כי הוא שילם עבור החניה. "בכל פעם שאתה מקבל הודעה כזאת אתה מבין שהשירות עובד ואתה לא זורק כסף לפח", אומר הגורם. "מצד שני, גם האיום בדו"ח נראה יותר מוחשי. זה מסביר למה אנשים יותר מקפידים להפעיל חניה סלולרית בכל פעם שהם חונים".

אלמנט אחר שמסייע להגדלת ההכנסות ניתן לכנות "קנס בלוקבסטר", על שם רשת ספריות הווידיאו שחייבה לקוחות בימי השכרה נוספים אם שכחו להחזיר את הסרט במועד. בעולם החניה הסלולרית אלמנט זה מאפיין את הנהגים השוכחים להפסיק את שירות החניה הסלולרית גם לאחר ששבו למכוניתם. בניגוד למכשיר האיזי פארק, שמשמיע צפצוף מדי דקה ומזכיר לנהגים לכבותו, שירות החניה הסלולרית ממשיך לפעול עד לסיום מכסת שעות החניה המותרת לכל הפעלה.

בתל אביב, למשל, שבה כל הפעלה של שירות החניה הסלולרית תקפה לשלוש שעות והתעריף לנהגים שאינם תושבי העיר הוא 5.3 שקלים לשעה, המשך השירות לשעתיים מיותרות יניב חיוב עודף של 10.6 שקלים. באילת, שבה ניתן לחנות 12 שעות ברציפות בעלות של 20 שקל, התשלום העודף עשוי להיות גבוה יותר.

פחות עמלה, יותר הכנסות

השפעה נוספת של שירותי החניה הסלולרית היא הקטנת העמלה שגובה החברה למשק וכלכלה מהערים עבור ניהול הסדרי החניה. גורם בענף טוען כי בעת שאיזי פארק שימשה הספק יחיד גבתה החברה למשק וכלכלה עמלה של 12%–18% מהכנסות הרשויות מחניה, בעוד שהעמלה כיום נעה סביב 5%. מנגד, כאמור, היקף ההכנסות גדל משמעותית, ולכן הוא מניב ככל הנראה הכנסות אבסולוטיות גבוהות יותר לחברה למשק וכלכלה עצמה.

התחרות בין פנגו לסלופארק ב־12 הרשויות שבהן הן פועלות במקביל מושפעת מכך שתעריף החניה שהן גובות זהה. לכן מנסות החברות להתחרות על לבו של הנהג באמצעות שירותים נוספים, אך עדיין מדובר בשירותים דומים. פנגו אמנם מציעה את השירות ללא דמי מנוי, אולם על השירות המודיע כי זמן החניה עומד להסתיים תתבקשו לשלם 4.9 שקלים בחודש.

בסלופארק מציעים שירות זה כחלק מהשירות הבסיסי, אך החברה גובה 6.99 שקלים לחודש כדמי מנוי, למעט מתושבי תל אביב, הפטורים מתשלום זה. עם זאת, התשלום לסלופארק מתבצע רק בחודש שבו בוצעה חניה אחת לפחות. איזי פארק, מצדה, מנסה לחזור למשחק באמצעות דגם חדש שתציג בקרוב, שיאפשר בין השאר תשלום מתמשך על חניה באמצעות הפעלה עצמית מחדש כאשר נגמר זמן החניה הראשוני.

שירותים נוספים שהחברות מציעות הם "חניה משפחתית", שבאמצעותה ניתן לנהל בחשבון אחד את מכוניות כל המשפחה (עד שלושה כלי רכב); ניהול חניה לארגונים, המאפשר להגביל את חניות העובדים לפי אזורים ושעות ואף לקבוע מתי העובד ישלם מחשבונו הפרטי; ואפליקציות לאייפון המייעלות את תהליך הפעלת השירות, אך עלולות להגדיל את ההוצאה הכספית.