האם יורובאסקט 2011 עדיין רלבנטי?

יורובאסקט 2011 - גולת הכותרת הדהויה והמקרטעת של פיב"א אירופה - איבד בשנים האחרונות ממעמדו. למעשה, לא רק שלארגון האחראי יש יד בכך, הוא גם עושה הכל כדי להאיץ את התהליך הזה.

קודם כל, מדובר בטורניר הכדורסל הבינלאומי השלישי או הרביעי בחשיבותו ובאיכותו (אחרי הטורניר האולימפי, אליפות העולם ולצד אליפות האמריקות), ובשום פנים ואופן לא נקודת השיא של עונת הכדורסל. בקושי של עונת הכדורסל האירופית, ובטח לא של זו העולמית.

בנוסף, הטורניר מתקיים כל שנתיים. וכמו כל טורניר המתקיים בתדירות שכזו, הוא פשוט הופך לפחות מעניין.

אמנם, מצד אחד פיב"א ראויה למילה טובה על כך שמאז 1935, ומלבד הפסקה בין 39 ל-46 (מלחמת העולם השנייה), היא אכן מרימה את התחרות הזו בכל שנתיים (יוצא אחד מן הכלל: האליפות של 1947, שהחזירה את התחרות למסלול שלא מתנגש עם המשחקים האולימפיים ועם אליפות העולם).

מצד שני, זה כבר ממש לא אותו עולם, מרבית כוכבי הכדורסל האירופי מעבירים את רוב השנה בארצות הברית ומשחקים בשביל קבוצות NBA, והמציאות היא כזו שבכל טורניר כמה מהם מוותרים עליו. ולמה לא? הרי בעוד שנתיים יהיה עוד אחד כזה.

המצב שנוצר הוא שמבט על טבלת זוכות ופיינליסטיות הטורניר בעבר הקרוב לא אומר כמעט שום דבר אמין על מצב הספורט באותו הזמן. כי בכל אליפות כמה מהנבחרות סבלו מביטולים של כוכביהן המשחקים ב-NBA, מה שאוטומטית משפיע על התוצאות. וזה, כמובן, לא מופיע בטבלת המדליות. העובדה הזו לבדה מגרדת עוד שכבת רלבנטיות מהטורניר הזה.

חצי מהיבשת משתתפת

ואז, כמובן, יש לנו את הטורניר של 2011, בו ישתתפו לראשונה 24 נבחרות. מספר כזה גדול של נבחרות – כמעט מחצית מכלל מדינות אירופה – יכול לגרום למישהו לחשוב שזה ענף פופולרי, יציב ומשפיע ביבשת הישנה. אלא שאפילו בכדורגל עדיין עולות לאליפות היבשת רק 16 נבחרות (ב-2016 זה יעלה ל-24). ובעוד הכדורגל הוא בבירור הענף הכי פופולרי באירופה ושלל מדינות שמות אותו על ראש שמחתן, הרי שהכדורסל הוא הענף מספר 1 רק בשתי מדינות קטנות (ליטא ולטביה), מתמודד על המקום הראשון ביתר המדינות הבלטיות וחברות יוגוסלביה לשעבר, וביתר היבשת מתקשה לשמור על רלוונטיות, או לקבל חשיפה בעמודי הספורט בעיתונים.

שליחתן של 24 נבחרות לטורניר הגמר מציגה עוד יותר את מצבו העלוב של הכדורסל האירופי, הרי אפילו בטורניר המוקדמות לא משתתפות כל 53 מדינות אירופה – אלה מחולקות לשני דרגים, ורק נבחרות דרג א' מתמודדות על הכרטיסים הפנויים (שנשארים אחרי שנציגות היבשת באליפות העולם האחרונה הועלו אוטומטית).

ואם זה לא מספיק, אז אחרי ש-15 נבחרות התמודדו על 6 כרטיסים פנויים בטורניר קצר, דחוס ודרמטי בקיץ שעבר, באה פיב"א ובהחלטה איומה וקבעה כי 8 נוספות מבין אלה שהשתתפו במוקדמות יעלו גם הן לטורניר, סתם ככה. המשמעות: העלאת 14 מ-15 משתתפות המוקדמות לטורניר, רובן בצורה לא ספורטיבית, והגדלת הטורניר ל-24 נבחרות. קשה לחשוב על פעולה שפיב"א יכולה לעשות שיותר מתאימה לתיאור "לירות לעצמה ברגל".

משמעות שלילית נוספת של המהלך הזה היא שהוא חושף את הפערים הגדולים בענף. לצד נבחרות שמתקשות להעמיד סגלים המורכבים כולם משחקים מקצועניים מליגות ראשונות באירופה יתמודדו באותו טורניר גמר נבחרות כמו ספרד (6 שחקני NBA), צרפת (5), טורקיה (3), גרמניה (2), איטליה (2) – וזה עוד לפני שדיברנו על אלופות אחרונות כמו ליטא (המארחת), יוון, סרביה ורוסיה.

כך שאחרי טורניר מוקדמות לא ספורטיבי וחסר חשיבות, עם פערי רמות היסטריים, חשיבות מקצועית שכבר כמעט לא קיימת ויוקרה שחוקה – יורובאסקט יצא לדרך. ולחשוב שזה הכדורסל הכי טוב שאנחנו עלולים לראות בתקופה הקרובה.