הקלף האחרון של המתמחים

אחרי שבג"ץ סירב להתערב בסוגיית התפטרות המתמחים שתיכנס לתוקף ביום ראשון, צפויה המדינה לגלגל את הסוגייה בחזרה לבית הדין לעבודה.

השאלה המרכזית שתישאל בבית הדין לעבודה היא האם מדובר בצעד מאורגן וקבוצתי, שהוא לא לגיטימי במסגרת של סכסוך עבודה לאחר שנחתם הסכם קיבוצי, או שמדובר בצעד פרטי של כל מתמחה בנפרד. חובת ההוכחה תהיה על המדינה שתצטרך להוכיח שהמתמחים עושים זאת כחלק מהמחאה החברתית ולא כאנשים פרטיים.

בפנייתה לבג"ץ טענה המדינה שצווי המניעה שהוציאה נשיאת בית הדין הארצי לעבודה נילי ארד ב־21 ביולי, כאשר המתמחים החלו לעזוב את בתי החולים כחלק מהמחאה, מונעים את האפשרות להתפטרות גם כעת. אז ארד היתה מאוד חד משמעית נגד הצעד הזה, וקבעה כי "אין לקבל מצב דברים לפיו עובדים יחידים יעשו דין לעצמם וייקחו לידיהם את הסמכות להחליט על נקיטה בצעדים ארגוניים". מההודעה של המדינה אפשר להבין שמבחינתה דבר לא השתנה, אבל למעשה הנסיבות השתנו לחלוטין.

לפני חודש היה מדובר בצעדים במהלך השביתה, שנעשו בניגוד לצעדים של הסתדרות הרופאים. ההתפטרות תתבצע כאשר כבר יש הסכם קיבוצי חתום ואין כבר שביתה. לכן על פניו למדינה לא תהיה ברירה אלא לפנות שוב לבית הדין הארצי לעבודה ולבקש צווי מניעה חדשים, הפעם נגד התפטרות המונית. ואז חוזרים לנקודת ההתחלה: האם מדובר בצעדים ארגוניים או בצעד אינדיבידואלי?

"כל הראיות מראות שזה לא אקט אינדיבידאולי אלא קבוצתי", קובע עו"ד נחום פינברג, שתומך חד משמעית בעמדת המדינה. אבל יש גם מומחים שסוברים אחרת. "כשאלף מתמחים מתפטרים זה צעד ארגוני והוא פסול, וכאן המדינה צודקת", מבהיר עורך הדין גל גורודיסקי, "אלא שההתפטרות היא אקט אינדיבידואלי. וכאן המדינה צריכה להוכיח שההתפטרות היתה קולקטיבית, ואת זה קשה מאוד להוכיח. היא תצטרך להביא ראיות, לדוגמה, אם מתמחה ספציפי כתב בהודעת התפטרות שלו כי הוא התפטר במסגרת המחאה החברתית". ומכתב כזה כנראה לא נשלח.

הטיעון השני שהמתמחים יכולים לנקוט בו, אחרי שטענו כי ההתפטרות היא אינדיבידואלית, הוא תקיפה ישירה של הסתדרות הרופאים, בטענה שהיא לא ייצגה אותם כראוי. אבל זה כבר צעד שמבחינה משפטית הוא כמעט בלתי אפשרי. מלכתחילה מחאת הרופאים המתמחים שהחלה אי שם בחודש יולי בלבלה את המערכת, בכלל זה את השופטות שעסקו בנושא, שהרי בסכסוך עבודה "מסודר" יש נציגות אחת לעובדים והיא זו שמייצגת אותם במשא ומתן.

חוק הסכמים קיבוציים קובע כי ניתן באופן עקרוני לטעון שארגון עובדים לא ייצג בזמן החתימה על ההסכם קבוצה מסוימת. אבל בתי הדין לעבודה כמעט ולא מאפשרים הליכה במסלול הזה. בשנת 2010 נקבע בבית הדין לעבודה בעניין חברת הבת של סונול, ספרינט מוטורס, כי לאחר חתימה על הסכם קיבוצי יש תקופת "חסינות" של שנה במסגרתה אף ארגון עובדים אחר אינו יכול לטעון נגד הנציגות שחתמה על ההסכם.

וגם אם לא היה את המכשול הפרוצדורלי הזה, הרי שבתי המשפט יבטלו את ההסכם רק במקרים קיצוניים בלבד, אם ההסכם עצמו מנוגד ל'טובת הכלל'. זה כנראה לא המצב. "להערכתי הם איחרו את הרכבת", אומר עו"ד פינברג, "המתמחים היו צריכים לדאוג שלא ייחתם ההסכם. כל עוד לא נחתם יש להם כוח. ברגע שלא הצליחו לשנות את ההסכם לפני החתימה, נגמר הסיפור".