עלויות האבטחה בתחום התעופה - 7.4 מיליארד דולר בשנה

עלויות הביטחון בתחום התעופה מסתכמות ביותר מ-7.4 מיליארד דולר בשנה - כך לפי נתונים שפרסם אתמול (ו') ארגון התובלה האווירית הבינלאומי (IATA) - לרגל ציון עשור להתקפת הטרור של 11 בספטמבר.

לפי יאט"א. "בהתחשב באיומי הביטחון שניצבים בפני התעופה המסחרית והעובדה שמדובר באתגרים לאומיים, העלויות צריכות להיות על הממשלות ולא על חברות התעופה".

לפי המסמך, "11 בספטמבר 2001 היה ההתחלה של העשור המאתגר ביותר בהיסטוריה של התעופה . אבל חשוב לציין שהתעשייה כבר היתה בעמדה פיננסית חלשה. הסחר העולמי הואט ובועת ההיי-טק התפוצצה שנה קודם לכן. רווחי חברות התעופה בעולם צנחו מ-8.5 מיליארד דולר ב-1999 ל-3.7 מיליארד דולר ב-2000".

ב-10 בספטמבר 2001 נמלי התעופה בארה"ב טיפלו ב-38,047 טיסות, כך על פי נתוני יאט"א. ב-12 בספטמבר הם טיפלו ב-252 טיסות מסחריות. שבוע לאחר מכן, ב-18 בספטמבר, היו 34,743 טיסות. כל הטיסות הבינלאומיות לארה"ב וממנה קורקעו למשך שלושה ימים בחודש זה, אבל זאת היתה רק יריית הפתיחה של אין ספור שינויים שהתחוללו מאז וממשיכים להתחולל בתעשיית התעופה.

בסיכום 2001 ירדה תנועת הנוסעים האוויריים בארה"ב ב-5.9% בהשוואה לשנת 2000. ירידה נוספת של 1.4% חלה בסיכום 2002. חברות התעופה האמריקאיות התאימו עצמן לירידה בתנועה באמצעות צמצום קיבולת, קרי, הורדת כמות המושבים בטיסות - בין אם על ידי צמצום וביטול קווים או שינוי דגמי המטוסים שפעלו בקווים. ב-2001 וב-2002 חלו ירידות של 2.8% ו-3.9% בהתאמה, בקיבולת. זאת הייתה הפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה שהקיבולת ירדה במשך שנתיים רצופות. לאחר התייצבות ב-2003, גדלה הקיבולת בין השנים 2004-2008, אולם אז ירדה שוב בהשפעת המשבר הכלכלי העולמי והאמרת מחירי הדלק. ב-2009 קיבולת חברות התעופה בארה"ב חזרה לנתוני שנת 2000. בין 2000 ל-2009 צי המטוסים המסחריים האמריקאיים התכווץ בכ-700 יחידות.

ההשפעות הפיננסיות היו בהתאם: הפסדי חברות התעופה האמריקאיות בין השנים 2001 ל-2005 הסתכמו ב-57.7 מיליארד דולר. החברות חזרו לרווחיות ב-2006-2007 עם 25.9 מיליארד דולר, אבל מחירי הדלק והמשבר הכלכלי העולמי דחקו אותן להפסדים של 26.4 מיליארד דולר ב-2008-2009. חברות התעופה האמריקאיות הרוויחו 3.6 מיליארד דולר ב-2010, השנה השלישית שבה הרוויחו מאז 2000. בין דצמבר 2002 לאוקטובר 2005 יונייטד, דלתא, נורת'ווסט ויו.אס.איירווייס הגישו בקשת הסדרת פשיטת רגל וארגון מחדש. חלק מהחברות התמזגו מאז עם חברות אחרות.

בשנת 2000 חברות התעופה האמריקאיות העסיקו כ-520 אלף עובדים. עד 2003 המספר ירד ב-14.6% ל-444 אלף. המספרים המשיכו לרדת בכל שנה עד 2010 - עם 378 אלף עובדים, עד שעלו לראשונה במחצית הראשונה של 2011 - ל-383 אלף.

ההשפעה לא הייתה רק בתוך ארה"ב: הכנסות חברות התעופה ברחבי העולם צנחו מ-329 מיליארד דולר ב-2000 ל-307 מיליארד דולר ב-2001 ו-306 מיליארד דולר ב-2002. הן עלו ל-322 מיליארד דולר ב-2003 ו-379 מיליארד דולר ב-2004 כאשר הירידה הבאה הייתה ב-2009, כשההכנסות ירדו ב-82 מיליארד דולר ועמדו על 482 מיליארד דולר.

חברות התעופה בעולם הפסידו 13 מיליארד דולר ב-2001 ו-11.3 מיליארד דולר נוספים ב-2002. התעשייה זכתה לרווח השנתי הראשון שלאחר 11 בספטמבר, רק ב-2006 עם חמישה מיליארד דולר ואז 14.7 מיליארד דולר ב-2007. בשנה שלאחר מכן, בעקבות עליית מחירי הדלק והמשבר הכלכלי הגלובלי, צנחו שוב רווחי חברות התעופה מתחת לקו האדום עם הפסדים של 25.9 מיליארד דולר בשנים 2008-2009.

כמה חודשים לאחר התקפת הטרור ב-11 בספטמבר, חברות התעופה סוויסאייר השוויצרית וסבנה הבלגית פשטו רגל. מדובר בחברות שהיו חלשות פיננסית עוד טרם התקפת הטרור, אך השפעות האירוע דחקו אותן לכדי התמוטטות.בעשור שעבר מאז ה-11 בספטמבר, עלויות הדלק של תעשיית התעופה גדלו מ-13% מסך הוצאות התפעול ב-2001 ל-30% מסך הוצאות התפעול ב-2011, כך על פי התחזית לסיכום השנה הנוכחית.

לפי הארגון, מאז 11 בספטמבר 2001 השתנה כמעט מקצה לקצה נושא הביטחון בהובלת נוסעים ומטענים באוויר. כך למשל, בספטמבר 2001 הרחיב מינהל התעופה הפדרלי האמריקאי (FAA) את רשימת החפצים האסורים להעלאה לקבינת המטוס, או בכלל למטוס, והוסיף לרשימה חפצים ביתיים רבים וכל חפץ עם להב חד. אז הוחלט שגם הדלתות של תאי הטייס יעוצבו מחדש ואלה הוחלפו עד מרץ 2002 על ידי חברות התעופה האמריקאיות הגדולות. בהמשך גם חברות תעופה זרות נדרשו להתקין דלתות חדשות בתאי הטייס, על פי הסטנדרטים של ה-FAA, במטוסים שטסים לארה"ב.

בנובמבר 2001 הוקם מינהל ביטחון התחבורה האמריקאי (TSA) שאחראי, בין היתר, על מכונות השיקוף בנמלי התעופה. בתוך כך, החלו לבצע שיקוף לגילוי חומרי נפץ לכל המזוודות. השימוש ב-Sky-Marshals - אנשי ביטחון סמויים בטיסה, התרחב מפחות מ-100 לכמה אלפים עד 2004. נעשה איסוף מוקדם של פרטי הנוסעים שמגיעים לארה"ב, וביוני 2005 אף החלו לגבות 2.5 דולרים דמי ביטחון עבור טיסות שיוצאות מארה"ב.

בדצמבר 2001, בעקבות ניסיון של טרוריסט מארגון אל קאעידה יליד בריטניה, להחביא חומר נפץ בנעליו בטיסה מפריז למיאמי - החלו בנמלי התעופה בארה"ב לדרוש מהנוסעים לחלוץ נעליים ולהעבירם בשיקוף. צעדים דומים ננקטו גם במדינות אחרות. מצתים וגפרורים נאסרו להעלאה לקבינת המטוס.

במאי 2003 הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית (ICAO) אימץ תכנית לזיהוי מידע באמצעות מערך ביומטרי. בינואר 2004 ארה"ב החלה לקחת טביעות אצבע מנוסעים שאינם אזרחים אמריקאים שנכנסו לתחומה. באוקטובר 2004 מכונות לקריאת דרכונים הפכו חובה עבור נוסעים ממדינות שבהן לא נדרשת אשרת כניסה לארה"ב.

בדצמבר באותה שנה, בריטניה החלה לגבות מידע מוקדם מנוסעים. באוגוסט 2006 לא ניתן היה להעלות נוזלים, תרסיסים וג'ל במיכלים בגודל 100 מ"ל, וכל המוצרים הנוזליים נדרשו להתאים בגודלם לשקית פלסטיק שקופה. כל המחשבים הניידים ומוצרים אלקטרוניים אחרים נדרשו בביצוע סריקה נפרדת מהתיקים שבהם היו. בנוסף, בריטניה הורתה לכל נוסע להעלות תיק יד אחד בלבד לקבינת המטוס, הוראה שנותרה תקפה עד ינואר 2008. ביולי 2007 ארה"ב והאיחוד האירופי הסכימו על מערכת לחלוקת מידע על נוסעים.