ועדת חקירה ממלכתית בים המלח

ראוי היה למנות את השופטת טובה שטרסברג כהן לראש ועדת חקירה ממלכתית לנושא הפרטת כיל, במקום לבוררת בין המדינה לחברה בסוגיית התמלוגים. אף שהחוק הישראלי קובע, כמו ברוב המדינות בעולם המודרני, כי מים, קרקע ומחצבים הנם משאבים בבעלות הציבור, נראה שמשאבי ים המלח הוצאו מן הכלל.

בימים אלה הולכת וגוברת בקרב מומחים ההכרה כי מסקנות ועדת ששינסקי אינן מספקות, ומחייבות את מפיקי הגז והנפט בישראל בתשלומי מס ותמלוגים הנמוכים ביותר בעולם המערבי. הכרה זו מתגמדת לעומת סכומי התמלוגים הנמוכים המשולמים על מחצבי ים המלח. כאשר היתה כיל חברה ממשלתית הגיעו כל רווחיה למדינה, אף שהתמלוגים עצמם על השימוש במשאבי ים המלח היו בשיעור זעום ושערורייתי של פחות מ־5%. אין צורך לומר כי תנאים אלה אינם הולמים חברה בבעלות פרטית שרווחיה מועברים לידיים פרטיות.

קיימים תמיהות וספקות כבדים ביחס לתהליך שבו הגיעו נכסי הציבור לידי חברת כיל; למשמעויות של הפרטתה ב־1992 ושל הפיכתה לחברה פרטית בשנת 2000; ולהימנעות המדינה במשך שנים משינוי חוק זיכיון ים המלח מ־1961, שחוקק כאשר כיל היתה עדיין חברה בבעלות המדינה.

בכך לא תמו התהיות: אף שהחוק קובע כי ייצור ומכירה של יותר ממיליון טונות אשלג בשנה מאפשרים לגבות תמלוגים של עד 10%, נראה שכי במשך שנים נמנעה המדינה מלנצל סעיף זה, עד לדרישתו של החשב הכללי לשעבר ירון זליכה ב־2006, שהיא אחת הסיבות למינוי הבוררת. אם לא די בכך, עולה חשש כבד שגם שיעור התמלוגים הנמוך אינו משולם במלואו, באמצעות מכירת תוצרת במחיר נמוך לחברות־בנות של כיל - בניגוד לנאמר בזיכיון.

קשה להבין איך הגענו למצב בלתי נסבל זה. ראוי היה ששר האוצר והכנסת יתעשתו, יבחנו את מכלול הנסיבות שהביאו אותנו למצב הקשה הזה ויתקנו אותו, כשלנגד עיניהם האינטרסים של שולחיהם. על רקע המחדלים הרבים של האוצר והכנסת בטיפול בנושא, נראה כי לא נותרה ברירה מלבד מינוי ועדה בעלת משקל ציבורי ומוסרי, שתאתר את האחראים למחדלים ותמליץ על תיקון המצב.

פרופ' אדרעי הוא מומחה לחקיקה פיסקאלית ומדיניות מסים באונ' חיפה ויועץ בכיר במשרד אורי כליף ושות'. עו"ד ברלינשטיין היא תלמידת מחקר בפקולטה למשפטים באונ' חיפה ורכזת באגודה לצדק חלוקתי