דו"ח טכנולוגי: ג'סטין ביבר? בפייסבוק מעדיפים דווקא את ישו

ג'יזס כרייסט סופרסטאר, גם בפייסבוק

 

לג'ון לנון אירעה פעם תקלה, והוא אמר בפומבי ש"הביטלס יותר גדולים מישוע" (או ישו, כפי שלרוב נוהגים לכנותו כאן). זה אולי היה נכון, אבל חוסר הענווה הזה גרר שורה של צרחות וצווחות.

45 שנים אחר כך, פלוס מינוס, היהודי המשפיע ביותר בהיסטוריה שב ותופס את מקומו הראוי. רופא מצפון קרוליינה, ברנש בשם ארון תבור, יצר לפני שנתיים עמוד בפייסבוק שנקרא The Daily Jesus. מדי יום הוא מפרסם שם טקסטים קצרים מתוך הברית החדשה. במשך שנתיים לא קרה שם יותר מדי, אבל בשלושת החודשים האחרונים מתרחש משהו משונה: העמוד של תבור נוסק. בדיקה קצרה העלתה שמספר האנשים שעשו לייק לעמוד, הגיבו עליו או חלקו תוכן שהועלה בו, גבוה ממספר החסידים השוטים של אליל הפדופילים ג'סטין ביבר.

וכשתופעה מודרנית (מודרנית?) מצליחה למשוך יותר תשומת לב מג'סטין ביבר, התקשורת מתחילה לשים לב. מסתבר כעת שבפייסבוק יש הרבה מאוד אנשי דת שמציעים את מרכולתם לכל דורש, וגם, למרבה הצער, להרבה מאוד אנשים שדווקא לא דורשים אותה.

זה לא מוגבל לחסידיו של הברנש עם נס הדגים: הרב לורה באום (לא, זו לא שגיאה - רב. בית הכנסת שלה נקרא "בית אדם") מציינת שמאז שבית הכנסת שלה החל לשדר את טקסי ערב שבת, מספר המשתתפים בטקסים עלה פלאים. מנהיגים דתיים אחרים משתפכים ומשווים את הרשת החברתית, ככלי גיוס דתי, למהפכת הדפוס.

מי שיודע איזה תענוג היה במאות ה-16 וה-17, שמופע השיא שלהם היה מלחמת שלושים השנה האסונית, מבין שרק זה היה חסר לנו. מצד שני, המגייסים בפייסבוק עוד לא התחילו מלחמת דת, אז הרשת החברתית כנראה מזיקה פחות מבית הדפוס. בינתיים.

 

ביקורות? לא באתר הביקורות

ילפ (Yelp) הוא אתר פופולרי בכמה ערים גדולות בארה"ב, שמאפשר לגולשים לדרג פחות או יותר כל דבר. יש לו עבר בעייתי משהו, לאחר ששמו נקשר עם מה שנראה באופן חשוד כמו נסיונות סחיטה 2.0 (אם כי שום דבר לא הוכח בבית המשפט). אבל מסתבר שאם יש דבר שילפ באמת לא אוהב, הרי זה ביקורת כלפי השירות עצמו. הוא אמנם מאפשר לגולשים לכתוב עליו ביקורות, אבל חלק ניכר מהן עוברות סינון, והאתר עושה כמעט הכל כדי שהמשתמשים לא יוכלו לראות אותן.

קודם כל, הוא מחביא את הביקורות המסוננות היטב בארון סעף נידח בבית המועצה המקומית, שעליו שלט "זהירות, נמר". כלומר, בעמוד נחבא של האתר. אחר כך הוא דורש מהקורא האומלל להזין Captcha, כזו שנכתבה כנראה על ידי רופאים מתמחים מרירים במיוחד, כי היא לא קריאה. מדי פעם, גם אם צלחת את הקאפצ'ה, השירות מחזיר אותך לאחור, דרך בדוקה לתסכל את הגולשים.

כשמגיעים לבשר, כלומר לביקורות המסוננות עצמן, מסתבר באופן בלתי מפתיע ש-75% מהן העניקו לשירות דירוג של 1 מתוך 5. היו דירוגים של חמישה כוכבים, אבל הם הופיעו, משום מה, ממש לאחרונה – וקשה לתהות אם הם לא נכתבו על ידי אנשי השירות עצמם, בנסיון להסוות את העובדה שהם מסננים ביקורות שליליות. כך או כך, מסתבר שדירוגים של ארבעה או חמישה כוכבים ניתנו על ידי "חברי זהב" (Elite) בילפ, שמקבלים ממנו שורה של בונוסים.

כתיבת ביקורות תפורה מראש, נזכיר, היא משהו שילפ הואשם בו לא פעם בנוגע לעסקים שהוא מדרג. זוכרים שאמרו לנו פעם שהעידן החדש הוא גם עידן של שקיפות? אז זהו, שלא כל כך.

על טוויטר ושמועות מרושעות

אחת התופעות שכמעט לא מקבלות תשומת לב בתקשורת הלא-אמריקאית היא קריסתה המהירה של מקסיקו: המדינה האומללה סובלת בעשור האחרון ממלחמת סמים בלתי פוסקת, שגבתה עד סוף 2010 כ-40 אלף הרוגים, רובם אזרחים. לפני כחצי שנה פירסם עיתון מקסיקני גדול מכתב גלוי לקרטלי הסמים הנאבקים בממשלה, ובו דרש מהם להסביר לעיתון מהן, בעצם, הדרישות שלהם. לעיתון נמאס לאבד עיתונאים בלי לדעת אפילו למה, והוא אמר לאנשי הקרטלים שכולם כבר יודעים שהממשלה איבדה שליטה.

את הסיפור הבא יש לקרוא על הרקע הזה. מורֶה, גילברטו מרטינז ורה, ושדרנית רדיו, מאריה דה חסוס בראבו פאגולה, שניהם מוורה קרוז, מואשמים כעת שהם הפיצו שמועות שווא בטוויטר על כך שכנופיות חמושות החלו לחטוף ילדים מבתי הספר בעיר.

התוצאה של השמועות האלה היתה מאות הורים מבועתים עד מוות, שזינקו אל כלי הרכב שלהם ושעטו אל בתי הספר של ילדיהם. או, ליתר דיוק, ניסו לשעוט: השמועה הזדונית שוורה ופאגולה הפיצו לכאורה גרמה ל-26 תאונות דרכים, כשהורים שאיבדו את עשתונותיהם התנגשו אלה באלה. מערכת הטלפונים של העיר קרסה מיד, כפי שקורה אצלנו אחרי פיגועים.

עכשיו מוצאים ורה ופאגולה את עצמם מול כתב אישום שמאשים אותם בשימוש בטוויטר כדי לזרוע בהלה וכאוס – על פי החוקים נגד טרור של מקסיקו. פאגולה, שטוענת שהיא בסך הכל ריטווטה ציוץ שהיא ראתה, תתקשה להסביר לשופטים את הכינוי שלה, TwitTerrorist. אמנסטי גינתה את ההליכים המשפטיים, בציינה שהאחריות האמיתית אינה מוטלת על כתפיהם של ורה ופאגולה, אלא על המצב העגום שבו נמצאת מקסיקו. אם השניים יורשעו, הם צפויים למשהו כמו 30 שנות מאסר, שזה אכן נשמע קצת מוגזם.

 

קצרצרים

הקרבות בגזרת פול סליה-צוקרברג עוברים לתחום הפארסה. תקציר הפרקים הקודמים: סליה טען שהסכם מ-2003 נותן לו יותר ממחצית פייסבוק, אבל כל הגלגלים כבר נפלו מהעגלה המשפטית שלו, והוא נמצא עכשיו באיזה חור באירלנד. עכשיו אומר סליה שפרקליטי פייסבוק הכלילו את הסיסמאות לכתובות האימייל שלו במסמכים שהגישו לבית המשפט, ושפורסמו בהתאם גם ברשת. עכשיו, בהתחשב בהיסטוריה של פייסבוק ובחשיפת היתר שהיא סימן ההיכר שלה, פרסום סיסמאות נשמע סביר לגמרי, אבל זו נשמעת כמו יבבה קלושה למדי בהתחשב בכישלון המהדהד של התביעה.

נוקיה הגיעה להסכם פטנטים עם Mosaid, שבמסגרתו תאפשר החברה הקנדית האלמונית ליצרנית הסלולר להוציא רשיונות על שימוש בפטנטים שלה תמורת אחוזים מההכנסות. חברה שלישית שמהווה צד להסכם היא מיקרוסופט, שנראה שאחיזתה בנוקיה הולכת ומתהדקת. אחרי הכל, נוקיה כבר הימרה על כל הקופה כשהודיעה על שיתוף הפעולה עם מיקרוסופט. החברה הקנדית, מצדה, נראית כמו טרול פטנטים שהקפיד להתחפש היטב לעורך דין.

מי מביניכם שמסתובב בגוגל+ יגיב כנראה בצחוק רועם לסיפור הבא: רוברט סקובל, בלוגר-על טכנולוגי, ממש לא אוהב את העובדה שגוגל ממליצה למשתמשים חדשים בגוגל+ לעקוב אחריו. אי לכך ובהתאם לזאת הוא כתב רשימה בת 13 סעיפים, מופרכים יותר ופחות, שמסבירה מדוע גוגל צריכה לשנות את מדיניותה בקשר אליו. מאחר שגוגל גם כך הופכת ממנוע חיפוש למנוע פופולריות, סביר שהיא תיענה לבקשה במהירות יחסית, ולו כדי לא למצוא את עצמה במריבה מתוקשרת עם טכנו-סלב עצבני.

ברגע נדיר של מציאות – סוג של – שמחקה אמנות, שחקני Call of Duty יכלו לצאת החוצה ולשחזר את המשחק באמצעות רובי פיינטבול, בזירה שנבנתה על פי אחת ממפות הקרב הפופולריות של המשחק. ואם כבר Call of Duty, אל תפספסו את הסרטון בנושא ב-Play.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"