באש ובמים

אנחות רווחה נשמעו בניו יורק בשבוע שעבר אחרי שהתברר שאי הנופש המפורסם, פייר איילנד, שרד יפה את איירין, וחזר לפעילות מלאה. מלבד כמה הצפות קטנות, דיונות שנשטפו ומדרגות עץ שכוסו בחול - אין כמעט זכר לכך שרק לפני שבוע פונו מפה כל התושבים ואספקת החשמל נגדעה. התיירים חוזרים לפקוד את האי הקסום, ובולעים בשקיקה כל שנייה משבועות הקיץ האחרונים.

האי הדקיק והארוך הזה הוא אחד ממקומות הנופש המבוקשים בחוף המזרחי בארה"ב. הקרבה לניו יורק והפופולריות של Fire island מעוררים חשד: כמה שקט ופסטורלי יכול להיות אי שכולם מדברים עליו? מתברר שמאוד. בזכות הגבלות חמורות על פיתוח, אין באי כבישים ומכוניות - רק חופים, דיונות, שמורות טבע, כפרים קטנטנים והרבה איילים לבני זנב שצצים מכל עבר. לא להאמין שכל זה נמצא קרוב כל כך לעיר המאוכלסת ביותר בארה"ב.

ההגעה לאי פשוטה. כשעה ורבע בכלי רכב מניו יורק, או כשעה ו־40 ברכבת, יקחו אתכם לאחת משלוש מעבורות (תלוי להיכן באי רוצים להגיע). אנחנו לקחנו מעבורת מ־Sayville, שלאחר שיט של כעשר דקות עצרה ב־Cherry Grove, עיירה שידועה כמקום נופש חביב על גייז, בעיקר מבוגרים (הצעירים נופשים ב־Pines הסמוך), אבל גם סטרייטים מתקבלים בברכה. בצ'רי גרוב יש מכולת, פיצרייה, שני מועדונים, מסעדות ספורות ובעיקר הרבה ים כחול.

פחות מחמש דקות אחרי שירדנו לאי קיבל את פנינו אייל, שלא התרשם מאיתנו והתהלך ברחוב כאילו היה שייך לו. וכשאני אומרת "רחוב" אני מתכוונת לגשר עץ צר שעובר בין הבתים והצמחייה. עם הזמן התברר שמדובר במחזה שגרתי, והפסקנו להתלהב ולצלם כל אייל שנקרה בדרכנו. אחרי שגדול קרניים אחד נשנש את תוכן התיק של אשה שהשתזפה - תוך שהוא מתעלם מניסיונותיה להבריחו - למדנו שהחיות המקסימות האלה היו פה למעין מטרד, והמקומיים רואים בהן לא יותר מעכברושים מגודלים ומעבירי מחלות. בכל זאת: כל עוד שומרים על מרחק ונזהרים שלא להשאיר תיקים ללא השגחה מדובר במחזה יפהפה.

מחירים אכזריים

הדרך הכי טובה להסתובב באי היא ברגל. בגלל הקרבה, ניו־יורקרים רבים מגיעים לפה לטיולים של יום, אבל כדי להיכנס לאווירה כדאי להישאר לפחות לילה אחד. צורת הנופש הפופולרית כאן היא שכירת בתים, ובעונה המחירים מרקיעים לשחקים. אפשר למצוא בית צנוע בכ־1,500 דולר בשבוע, או וילה יוקרתית עם חמישה חדרי שינה, בריכה וג'קוזי ב־20 אלף דולר לשבוע. רבים, כדי לחסוך בעלויות, שוכרים בתים במשותף עם אנשים שפגשו דרך מודעה או עם מכרים משותפים. יש גם מתחמי קמפינג, מלונות ואכסניות. בסופי שבוע הקיציים המחירים אכזריים. בונגלו פשוט יכול לעלות 300–400 דולר (והסיכוי למצוא אחד פנוי אינו גבוה) אבל באמצע השבוע אפשר, אם מתאמצים, למצוא מקומות גם ב־100–150 דולר ללילה. גם כשזה מגיע לאוכל המחירים יקרים: מנה עיקרית במסעדה פשוטה עולה כ־20–30 דולר. אבל החדשות הטובות הן שהחל מ־5 בספטמבר המחירים מתחילים לרדת.

אייל על החוף בפייר איילנד. מחזה שבשגרה למקומיים

לאורך 55 הק"מ של האי יש 17 קהילות קטנטנות, לכל אחת אופי קצת אחר: רובינז רסט ולונליוויל הם מקומות לאלו שמחפשים התבודדות; אושן ביי פארק לצעירים שרוצים לחגוג; דיונווד וסולטייר משפחתיים יותר, בצ'רי גרוב תוכלו לצפות במופעי דראג משוגעים ובפיינס לרקוד במסיבות בריכה פרטיות. אתר התיירות המרכזי הוא כפר אושן ביץ' - הרחובות בו רחבים יחסית, יש בו בית קולנוע, ירידי רחוב, הופעות, חנויות ואפילו סניף דואר!

מסביב לכפרים יש הרבה טבע, למשל, היער השקוע, חורשה נדירה שצומחת במעין ביצה, ואחוזת וויליאם פלויד שסביבה יערות. אחד הדברים היפים באי הוא רוחבו, שאינו עולה על חצי ק"מ בממוצע, כך שאפשר לעמוד על חופו הדרומי ולראות את הים מבצבץ מהקצה הצפוני.

האטרקציה המרכזית היא רצועת החוף, שמשתרעת לאורך הצד הדרומי של האי ומרוצפת חופים מוכרזים. מדובר במי אוקיינוס: גם בקיץ המים קרים והרוח והגלים לא תמיד ידידותיים, אבל עדיין אפשר לבנות על טבילות בשעות החמות ועל הנוף היפהפה. בחלק מהחופים הלבוש בגדר המלצה בלבד. בחוף קיסמט מקבל את הפני הנכנסים שלט שמתריע: “מעבר לנקודה זו אתה עלול להיתקל במשתזפים עירומים". החוף שהיינו בו, בצמוד לצ'רי גרוב, מוגדר כחוף נודיסטים, אבל רוב האנשים היו בבגדי ים. רק מדי פעם הבחנו באיזו משתזפת חשופת חזה או בגבר מבוגר מטייל בחליפת יום הולדתו.