החל ערעורו של דוד אפל: "השתייכות לרשימת מקבלי העציצים ממנו לא אומרת שהוא שיחד"

בבית המשפט המחוזי בתל אביב החל הבוקר (ג') ערעורו של איש העסקים דוד אפל, שהורשע בעבירות של מתן שוחד. השופטים בערעור הם ראש ההרכב, נשיאת בית המשפט המחוזי דבורה ברלינר, והשופטים מרים סוקולוב וג'ורג' קרא.

הפרשה עסקה בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו בנובמבר 1998. בני רגב הציג את מועמדותו לקדנציה נוספת של ראשות העיר לוד ולצורך כך הוקמה עמותת "אזרחים תומכי בני רגב". זמיר בן ארי התמודד לראשות המועצה המקומית גבעת שמואל. באישום הראשון והשני יוחס לאפל כי גיבש תוכנית לסייע למימון בחירתם של רגב ובן ארי באמצעות חברת מגדל הזהר. באישום השלישי נטען כי אפל נתן שוחד לעודד טל, ששימש כממלא מקום מנהל מחוז המרכז ומאוחר יותר כמנהל מחוז תל אביב במינהל מקרקעי ישראל. באישום זה דובר על מתן טובת הנאה בכך שאפל יצר אצל טל ציפייה כי יסייע לקידום מעמדו המקצועי. בסך הכל קבע השופט מרדכי פלד כי שולם שוחד בגובה 1.5 מיליון שקל וגזר על אפל עונש של 3.5 שנות מאסר.

בתחילת הדיון ביקש אחד מסנגוריו של אפל, עו"ד משה ישראל לטעון מספר טענות מקדימות. "אומרים לכם שיש שלושה שופטים שפסקו פה אחד. אז אני אומר, יש לנו הוכחות פשוטות שגם בתיק הזה שלושה שופטים טעו".

בהמשך סקר עו"ד ישראל מספר אירועים שלטענתו ממחישים את האווירה העוינת לטענתו שהייתה נגד אפל במהלך המשפט. "זה מתחיל בזה שמוגש כתב אישום בעניין מתן שוחד במעורבות ח"כ נחמה רונן, תיק שעבר מן העולם. לאחר מכן מוגש כתב אישום חמור ביותר על מתן שוחד לראש הממשלה, כאשר ראש הממשלה בכלל לא נחקר, אבל אפל נתן שוחד לראש הממשלה". ישראל הוסיף: "לי לא זכור מקרה כמו של אפל, שעוד לפני תחילת המשפט הוא מוגדר כתמנון רב זרועות, סמל השחיתות, הפרסומים בלתי פוסקים. בסוף המשפט, אחרי הכרעת הדין, שומעים ביטויים כמו מאפיה של שוחד. לא אמרו את זה על מקרים חמורים בהרבה. והשופט מטיל עונש של 3.5 שנות מאסר. העונש הזה הוא החמור ביותר בתולדות המדינה שנגזר על נותן שוחד. ומול העונש החמור ביותר בתולדות המדינה, המדינה מגישה ערעור על קולת העונש? ובית המשפט אומר עוד אומר 'לא, זה עונש קל, הוא היה יכול להיות חמור בהרבה. אני לא מבין מה קורה פה. כשאתם שומעים את הטענות הענייניות לגבי הפרשנות, זכרו את האווירה הזו", אמר עו"ד ישראל.

לאחר מכן החל סנגורו של אפל, עו"ד נבות תל-צור לטעון באריכות עניינית לגופם של האישומים. תל-צור התמקד בשתי מחלוקות עיקריות שעמדו בבסיס הכרעת הדין שהרשיעה את אפל. האחת, מעמדו של אפל בחברת מגדל הזהר שהיוותה לכאורה את החוליה הראשונה בנתיב הכסף, והשנייה, האם הכסף אכן נועד לביצוע עבודות בניה או לא והאם החשבוניות שהוצאו בגין הכספים היו פיקטיביות.

"העובדה שנקבע ממצא לפיו אפל הוא נהנה בחברת מגל הזהר לא פטרה את בית המשפט מלמצוא את מסלול הכסף, את המעורבות ואת הזיקה של אפל. הטענה היא שכסף הועבר מחברת מגדל הזהר לחברת איכות החיים, משם לחברת נכסי ירין ומשם לעמותת הבחירות של בני רגב. העובדה שנקבע ממצא שאפל נהנה בחברה - אין בה די. העובדה שיש לו זכויות, שליטה, הנאה, לא הופכת אותו בשום דרך למשחד האולטימטיבי", טען תל-צור והוסיף: "ההכרעה נפלה בהסתמך שורה של ראיות נסיבתיות. אבל מה הזיקה של המערער לתשלומים לחברת איכות חיים? האם הוא אישר למישהו לשלם אותם? האם הוא היה מודע להם? זה לב העניין. שאלה שנייה היא כאמור עבור מה התשלומים נעשו. המדינה אומרת שצריך חזות של תשלומים לגיטימיים כמו חשבוניות פיקטיביות. התשובה הייתה 'נעשו עבודות'. ועכשיו צריך לבדוק אם הם אכן היו פיקטיביות. האם נעשו עבודות".

הנשיאה ברלינר הגיבה לדברים ואמרה: "אם מסתבר שלא היו עבודות של חברת איכות חיים זאת ראיה משמעותית". תל-צור ענה ומחה על כך שבית משפט השלום הסתמך על ראיות נסיבתיות בלבד: "יש ראיה לביצוע העבודות. אומר בית המשפט בהכרעת הדין כי 'קיימות ראיות נסיבתיות רבות שלא היו עבודות. גם בשאלה הזו של העבודות יש לי 'שלל ראיות נסיבתיות'".

ברלינר השיבה: "יש שורה של ראיות נסיבתיות, אבל אחד הדברים הבולטים ביותר הוא שלל הגרסאות בסיפור. אם זה כל כך פשוט, למה לא אומרים 'מה אתם מבלבלים את המוח? הם עשו את העבודות". תל-צור ענה: "העבודות האלה מתייחסות ל-200 דירות שלא הושלמו ולא נמכרו. אבל הוכח שהן בסופו של יום הושלמו, נמכרו ואוכלסו. רוח הקודש לא שיפצה אותן. אין תשלום לאף אחד אחר. יש מסמך בזמן אמת שאומר 'עבודות באתר'. מי שחושב שהוא שקרי, שיוכיח שהוא שקרי. יש פה תמיהות מול תמיהות. אז למה התמיהה הזו גדולה מהתמיהה הזו?. המדינה אומרת בטענותיה שיש 'מצבור' של ראיות, 'אוסף' ראיות, 'שלל' ראיות. אני רוצה להזכיר את דברי הנשיא אגרנט אמר ש-0 ועוד 0 ועוד 0 יישאר לעולם 0".

בהמשך התייחס תל-צור לראיות שהקימו את אחריותו הפלילית של אפל. בין היתר התייחס תל-צור לקשר של אפל למערכת הבחירות של רגב: "על מה מסתמכים? על כך ששני אנשים שקשורים למגדל הזהר, שני עובדים, היו פעילים במטה של בני רגב. הדבר השני הוא שאפל נכח בישיבה אחת או שתיים, ישיבת מטה או ישיבת בחירות שנערכה אצלו במשרד. לא הייתה מחלוקת שהוא איש פוליטי. רגב היה חלק מרשימת מקבלי העציצים מאפל. שרים, ראשי ערים, אנשי עסקים, גם בני רגב שם. אפל היה מעורב בהרבה מערכות בחירות ארציות ומוניציפאלית. זה אומר שהוא נתן שוחד?".

תל-צור המשיך לגבי החשבוניות: "ואז מגיעים לסדרה של ראיות חשבונאיות, שחברת איכות חיים נתנה חשבוניות מפוקפקות. למה? כי אין דרישות תשלום בגינן, שסכומי החשבוניות עגולים, שאף אחד מהמנהלים לא חתמו עליה, ושבתוך החשבונית אין פירוט של העבודות. סדרה של אינדיקציות שהופכת את החשבוניות חריגות ומפוקפקות. כל אחד מזה אינו נכון".

הנשיאה ברלינר שאלה: "יש רשימה של ראיות נסיבתיות. אבל מה שמטריד שלטענתכם יש אמת כל כך פשוטה ובסיסית. למה האמת הזו לא מתפרצת מיד?". תל-צור השיב: "היא מתפרצת כמעט מיד, ובכל מקרה הנאשם הוא לא חלק מזה. את החברה הזו לא אפל ניהל. היו מנהלים, אנשים רציניים. אף אחד לא טען שהם עשו קנוניה עם דודי אפל. אף אחד מהם לא הועמד לדין, אז הכל הבנה שבשתיקה? אפל לא חתום על הצ'קים, הוא לא הורה להם לשלם. יש מחלוקת אם בכלל הייתה לו סמכות להורות להם. אז מאיפה באו תשלומי השוחד? שוב פעם רוח הקודש. רק הוא? מכל המנהלים? בלי שהוא בכלל מנהל, שילם שוחד?".

אפל מיוצג בידי עורכי הדין נבות תל-צור, איתן מעוז, משה ישראל, איל בסרגליק, טל שפירא, אריאל כפרי ושלומית הראל-שוורץ. בני רגב מיוצג בידי עורכת הדין פנינת ינאי. את המדינה מייצגים עורכי הדין ליאת בן-ארי ויהונתן תדמור מפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), ועורכי הדין ענת גולדנצוויג-סבידור, רינה מיוחס ואביבה חפץ-נוימן מפרקליטות מחוז מרכז.