צילום: אי פי אי
עושה לארמונו: מוחמד ה-6 מלך מרוקו הוא השורד האחרון באביב הערבי
גל ההתקוממויות שהתפשט בצפון אפריקה ובמזה"ת הגיע גם למרוקו, אך גווע בעקבות הבטחות המלך לכונן חוקה חדשה. מוחמד ה־6, הנחשב לשליט סובלני ומקורב לעם, מצליח להרחיק מעצמו אש אף שהוא מתמקד בעיקר בהגדלת הונו האישי
בכל הנוגע למנהיגי העולם הערבי, מוחמד ה־6 (48) מלך מרוקו הוא ככל הנראה המלך המסויג ביותר. לאחר שירש את השלטון מאביו הרודן לפני 12 שנה, הוא סירב לעבור לארמון והעדיף להישאר בביתו הפרטי. בשנות שלטונו הראשונות הוא פיטר את הדמויות הממשלתיות השנואות ביותר ושחרר מכלאם מתנגדי שלטון בולטים. לכן, כאשר הבטיח בתחילת השנה לכונן חוקה חדשה בתגובה לגל המחאה בעולם הערבי, רבים מתושבי מרוקו האמינו כי באמת ייענה לדרישות המפגינים: דמוקרטיה פרלמנטרית אמיתית עם מונרכיה חסרת סמכות, כמו בספרד או בבריטניה. "היתה באוויר תחושה של שינוי", אומר עלי עמר, עיתונאי ומחבר ביוגרפיה על המלך.
אך בארמון, לא כל הנוצץ זהב, חזרו והדגישו המקומיים בעת ביקורי האחרון במרוקו. החוקה החדשה שהציג מוחמד בראשית הקיץ לא עומדת בציפיות. מבקריה סבורים כי היא בעיקר מחזקת את ההטבות למלוכה ומשאירה את המלך בשליטה מלאה.
משטר מקטגוריה שלישית
שבעה חודשים לאחר שערביי האזור פתחו בגל התקוממויות נגד מנהיגיהם, ניתן לחלק את המשטרים שהושפעו מכך לשתי קבוצות: אלה שנפלו במהירות (תוניסיה, מצרים) ואלה שמוסיפים להשיב מלחמה (לוב, תימן וסוריה). מרוקו מייצגת קטגוריה שלישית - משטר שהבטיח לאמץ את דרישות המפגינים, עיכב הליכים על ידי מינוי ועדה, ובסופו של דבר נמנע מכינון דמוקרטיה אמיתית. נכון לעכשיו האסטרטגיה הזו עובדת. המחאות ברחבי המדינה נרגעו ברובן, והחוקה החדשה זכתה לתמיכה נרחבת במשאל עם שנערך בחודש שעבר. "במונחים של תמרונים קצרי מועד, היה זה מהלך נבון", אומר כארים טאזי, איש עסקים ואחד ממבקריו הבולטים של המלך. במרכז העלילה ניצבת דמות שהיא בעיקרה חידה, בבית ומחוץ. המלך כמעט אינו מעניק ראיונות, ואורח החיים שלו, כפי שמציגה זאת התקשורת המצומצמת אך העצמאית יחסית של מרוקו, נראה כמו וריאציה על סדרת הטלוויזיה האמריקאית "הפמליה".
מוחמד מקיף עצמו בחבריו מימי התיכון, עורך מסיבות נוצצות למפורסמים אמריקאים כמו שון קומבס, ולכל אחת מנסיעותיו לוקח את המיטה הפרטית שלו. אוסף המכוניות שלו כולל מאות מכוניות יוקרה, בהן פרארי ואסטון מרטין. בבעלותו גם חלק הארי של הכלכלה המרוקאית, בין אם ישירות או באמצעות חברות אחזקה. ב־2007 הוא דורג שביעי ברשימת המלכים העשירים של המגזין "פורבס", עם הון מוערך של 2 מיליארד דולר. בהשוואה, הונה של אליזבת מלכת בריטניה נאמד ב־600 מיליון דולר.
אין עוררין כי מוחמד שונה מעמיתיו בעולם הערבי. ראשית, הוא זוכה לפופולריות במרוקו, מונרכיה בת 400 שנה. הוא נחשב למנהיג פחות מתעמר ממרבית המנהיגים הערבים. גם עושרו העצום מעורר פחות עוינות לעומת מלכים אחרים שהתעשרו על חשבון המדינה, זאת חרף שיעורי עוני ואבטלה גבוהים. "הוא קרוב מאוד לעם", מסביר אנדרי אזולאי, יועץ בכיר למלך. "הוא ממש לא נחשב כפיל של אביו, והוא נהנה מהצלחה מרובה".
במובנים רבים, מוחמד ה־6 הוא למעשה ההפך המוחלט מאביו. חסן השני שלט במרוקו קרוב לארבעה עשורים, עצר אלפי אזרחים ושרד ניסיונות הפיכה והתנקשויות. מבחינת בני עמו, חסן היה הדמות המובילה שייצבה את המדינה - לעתים באכזריות - לאחר שמרוקו זכתה בעצמאות מצרפת. מבחינת מוחמד מדובר היה באדם אכזר ומתעלל, טוען הביוגרף עמאר. כשהבן התפרע, המלך היכה אותו מול ההרמון - מתחם מסוגר עם שערים מקושתים ושורה של תותחי ברונזה. כאשר כנער הוא ריסק את אחת מהמכוניות של אביו, חסן זרק אותו לכלא המלכותי ל־40 יום.
המלך התכווץ?
החלפת השלטון ב־1999 עוררה ציפיות. כמלך, נראה היה שמוחמד מתרחק מקווי המדיניות של אביו. הוא דיבר על קידום הדמוקרטיה וערך כמה שינויים, כולל הרחבה חסרת תקדים של זכויות נשים. אך המוסד הישן האפיל במהרה על הרוח החדשה. "בשלב מסוים, המלך פשוט התכווץ בחזרה למערכת המאחזן (האליטה השלטת)", אומר איש העסקים טאזי, שמשווה את שכבות היועצים והחברים המקיפים את המלך לתמנון ענק שזרועותיו מסוגלות לחדור לכיסים של כל תושבי הממלכה. "כשהמלך חסן הלך לעולמו התמנון איבד את ראשו, ומשום שהמלך החדש סירב להתחבר לגוף - המערכת גססה", הוא מתאר. "אבל אז התגלו מהמורות, הראש הצטרף לגוף והם התמזגו הרמונית".
מוחמד אינו נחשב לנואם מוכשר או לאסטרטג מיומן, תחומים שבהם אביו הצטיין. לעומת זאת, הוא מתמקד בהרחבת ההשקעות של בית המלוכה והשקעותיו האישיות. אף שהמספרים המדויקים אינם זמינים, ידוע כי לחברות ההשקעה שלו אחזקות כמעט בכל מגזרי הכלכלה המרוקאית, ממזון ובנקאות ועד לנדל"ן, כרייה וייצור. אולם במקביל לצמיחת תיקי ההשקעות, גדלו גם ההאשמות לשחיתות.
ויקיליקס חשפו בשנה שעברה מסמך ששיגר דיפלומט אמריקאי מקזבלנקה למשרד החוץ, שם הוא מתאר את "החמדנות הדוחה" שפשתה בקרב מקורביו של מוחמד. במסמך נטען כי משפחת המלוכה נעזרה במוסדות ממשלתיים כדי "לאלץ ולשדל" לשוחד. טאזי, לדוגמה, שבבעלותו חברת מזרנים בקזבלנקה, מודה כי הוא משלם שוחד קבוע רק כדי לוודא שהסחורה שלו תגיע ללקוחות ברחבי המדינה. "מדובר בהסדר שמגלגל מיליוני דולרים ליום, והרווחים מטפסים לראש הסולם".
מקורבים למלך טוענים כי השקעותיו עוזרות למדינה משום שהן מבטאות ביטחון בכלכלה המרוקאית. ייתכן שיש אמת בטענות הללו. מאז שעלה מוחמד לשלטון נרשמה עלייה בהיקף ההשקעות הזרות במרוקו והצמיחה הממוצעת עומדת על 5% - כך על פי הנתונים שסיפק שר התקשורת חאלד נאסירי, המשמש כדובר הממשלה. "מרוקו נשארה מדינה המתאפיינת בפתיחות פוליטית וכלכלית", ציין.
אולם צמיחה כלכלית יכולה לטשטש לעתים את הסיפור האמיתי. ברשימת השקיפות הבינלאומית שפורסמה השנה דורגה מרוקו במקום ה־85 במדד השחיתות. בהשוואה, תוניסיה דורגה 59. בעוד שישנם מרוקאים שהרוויחו מפרץ הצמיחה, הפער הגדל בין העשירים לעניים הותיר רבים מתוסכלים. "אם המצב של מעטים בלבד משתפר כתוצאה מהצמיחה, נתוני התמ"ג הטובים לא הופכים את המדינה ליציבה", אומר שאדי חמיד, מומחה למזרח תיכון במכון ברוקינגס, בוושינגטון. "להפך, הם יכולים דווקא לעודד מצב של הפיכה". אנשי עסקים במרוקו מודעים היטב למעורבותו הישירה של המלך בכלכלת הממלכה. (אחת מחברות האחזקה שלו קרויה סיגר, שיכול אותיות של המילה הלטינית רגיס, שפירושה "של המלך"). רבים מעדיפים להימנע מהשקעות בתחומים שבהם לארמון המלכותי יש אחזקות, מחשש שהשפעתו תעניק לו יתרון. כתוצאה מכך, מסביר אבו בעקר ג'מאי, המו"ל של השבועון "לה ז'ורנל אבדומדר" שנסגר בשנה שעברה, חברות בבעלות המלוכה הן לרוב מונופול או קרובות לכך. "גם אם מתעלמים מהפן הפוליטי, הפן המוסרי אינו אופטימלי לכלכלה", הוא אומר (החוקה החדשה, לדבריו, מספקת מנגנונים רציניים להגנה על תחרות ויזמות פרטית).
מתגאים בפתיחות
ההפגנה ההמונית הראשונה התרחשה במרוקו ב־20 בפברואר, חמישה שבועות לאחר שזין אל־עאבדין בן עלי נמלט מתוניסיה. המפגינים מספרים שהרגישו קצת נבוכים מכך שאיחרו למסיבה. אף שהם נטועים חזק בעולם הערבי, מרוקאים רבים מתגאים בכך שמדינתם פתוחה וליברלית יותר ביחס למדינות אחרות באזור.
בנאום שנשא שבועיים וחצי לאחר ההפגנה הראשונה, מוחמד הבטיח לכונן חוקה חדשה שתכונן "מינהל תקין, זכויות אדם והגנה על חירויות". לחברים בוועדת ההיגוי שמינה נדרשו שלושה חודשים תמימים לנסח את המסמך. השאלה האם משאל העם מסמן את קץ ניצני המרד במרוקו מעוררת דיונים ערים במדינה. המשורר הנודע טאהר בן ג'לון מאמין כי המפגינים הותירו סימן בל יימחה על מרוקו, ולדבריו, המלך מחויב עתה לשינוי. "לאנשים אין סבלנות. זה רק נורמלי שהם מעוניינים ברפורמות שישנו את חייהם, אך דמוקרטיה היא תרבות הדורשת זמן וחינוך".
תגובה אחת לכתיבת תגובה