יונס: "הפרטת השירותים החברתיים מזיקה ודרושה תיקון"

"ב-1985, כשהממשלה החליטה על שינוי כיוון לעבר ליברליזציה והפרטה, אף אחד לא דיבר על הפרטת השירותים החברתיים. זו המצאה מזיקה מאוד שהגיעה בשלב מאוחר יותר ודורשת כעת תיקון" – כך אמר היום מנכ"ל בנק מזרחי טפחות אלי יונס בוועידה הכלכלית המרכזית של "כלכליסט".

יונס התייחס בדבריו לשאלת חשיבותה של הפחתת הריכוזיות במשק: "השאלה החשובה היא מה יסייע למשק הישראלי לצמוח ובעיקר מה יביא ליעילות בפעילות שלו. הריכוזיות לכשעצמה היא לא הבעיה: לעתים היא יוצרת בעיה, לעתים היא לא רלוונטית. יש גם דוגמאות לשוק מבוזר לחלוטין, שבו אין תחרותיות. בישראל יש המון סוכני ביטוח: אין בעיה של ריכוזיות בתחום הזה. אבל צריך לזכור שהם הסוכנים של חבורת הביטוח ושמשרד האוצר השאיר אותנו בני ערובה בידיהם. גם בתחום הנדל"ן למגורים אין בעיה: אין חברה אחת שמחזיקה יותר מאחוזים בודדים בשוק, ובכל זאת המחירים מאמירים ורווחי החברות גדלים. יש עוד ועוד דוגמאות. בתחום המזון למשל, אין בעיה בתחום התחרותיות, אבל יש מערכת הגנת מס שנעה עד כדי 200%".

"צריך לשאול האם רמת המחירים שנשמרת בישראל עומדת בקנה אחד עם המחיר הבינלאומי ולפתוח את המשק לתחרות היכן שניתן. עניין פירמידות השליטה הוא אולי חשוב אבל התרתו או התרת הקשר בין חברות פיננסיות לריאליות לא תביא את הפתרון שנעוץ בהתמודדות עם שאלת התחרות. צריך להעמיד כל תחום בתנאי תחרות והיכן שזה לא נמצא, יש להגביר את הרגולציה".

לדברי יונס, "כדאי לזכור איך נראה המשק הישראלי עד שנת 1985. אם היית רוצה לקבל אשראי, היית צריך לקבל פתח מהממשלה. אם היית רוצה לנסוע לחו"ל, היית צריך לבקש ולקבל מעטפה עם 50 דולר לשבוע ועם זה היית מסתדר. היו מעט מאוד שחקנים: הממשלה, הסוכנות, חברת העובדים, המפלגות ואולי שתי משפחות - רקנאטי ואייזנברג. כך נראה המשק והיו כאלה שחשבו שזה פשוט נפלא, כי המשק הזה ידע לחיות מקבלת נדבות מארה"ב ומיצירת גירעון תקציבי בכל פעם שהיה חוסר. כך ישראל הידרדרה לאינפלציה של קרוב ל-1,000% בתחילת שנות ה-80 ולמצב שבו לא רק המשק עמד בפני קריסה, אלא גם הבנקים".

"המשבר הזה הוביל לנקיטת כיוון חדש של מדיניות – ליברליזציה והפרטה. אף אחד, כאמור, לא התכוון להפריט את השירותים החברתיים שאמנם הגיעה מאוחר יותר ודורשת התיקון. ההפרטה המוצלחת היתה של הנכסים של הממשלה וחברת העובדים. נוצר משק מצליח מאוד - לא רק באופן יחסי אלא באופן מוחלט. צריך לזכור איך המערכת הבנקאית עברה את המשבר האחרון, ואני חושב שאפשר לומר די בביטחון שהיא תעבור בהצלחה גם את המשבר הנוכחי. התוצר לנפש בישראל צומח בקצב גבוה יותר מרוב המדינות במערב. אנחנו משק מצליח.

"עם זאת, באיזשהו מקום איבדנו את הכיוון שעליו הוחלט ב-1985. אף אחד לא התכוון להפרטה של שירותים חברתיים, אף אחד לא התכוון ליצור מערכת מס רגרסיבית - אבל זה מה שקיבלנו. והדבר החמור מכל: בזמן שהסקטור הפרטי עבר תהליך של הפרטה ושינה את פניו, הממשלה המשיכה לשמור על ניהול סדרי עדיפות שלאו דווקא עולים בקנה אחד עם צרכי הנפש ורצון הציבור.

"מערכת המס מעוותת ואפשר לבצע תיקונים כדי לטפל בשכבות החלשות ולעזור לפריפריה. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שצריך לזכור שהבעיה המרכזית של המשק הישראלי מתבססת על חלוקת המשאבים. יש משאב אחד שהוא לא שחקן: אם שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל הוא פחות מ-60% זה אומר שיש משאב עצום שמסתובב במשק שלא רק שאינו תורם לתוצר אלא יוצר מצב שבו היתרה צריכה לפרנס אותו. זה רע מאוד. פחות מדי אזרחים משתתפים במאמץ הכללי".