ראיון "כלכליסט": "בשביל הסכם כזה הרופאים יצאו למאבק?"

"הרופאים יצאו למאבק כשהם מניפים מספר דגלים, אך לצערי כל הדגלים קופלו. האוצר השיג את כל מה שרצה. ההסכם שנחתם נראה לי בעייתי מאוד". עו"ד אריאל שמר, מי שעומד בראש המשרד השני בגודלו בישראל בתחום דיני העבודה ומייצג את הוועדים של בתי החולים איכילוב, מאיר, רמב"ם ואברבנאל, מתקשה להשלים עם מה שהוא מכנה "השגיאות במאבק".

אם בראיון ל"כלכליסט" לפני כחודשיים הוא הגדיר את התנהלות הרופאים כרכה מדי ולא פרודוקטיבית, הרי שההסכם שנחתם בין האוצר להסתדרות הרפואית לפני כשבועיים רק חידד את עמדותיו. "התוספות שהשיגו הרופאים קטנות מדי, התקופה שבה יחול ההסכם היא בלתי סבירה והכי חשוב - ההתייחסות לבעיות האמיתיות לא קיימת", הוא טוען כעת. "קושרים כתרים להישגי ההסכם בפריפריה, אך השאלה היא האם נראה נהירה גדולה לשם. גם אם מוסיפים 1,000 תקנים, אם אין תוספת שכר משמעותית, אף אחד לא ימלא את התקנים האלה".

שמר, שקיבל רק בשבועיים האחרונים את ייצוג ארבעת ועדי הרופאים, משוכנע כי "הנהגת הרופאים הגיעה להסדר שאינו לטובת הרופאים. הניסיון לכפות על המומחים תורנויות נשמע לי לחלוטין לא קונסטרוקטיבי. בשביל זה יצאו למאבק? ספק בעיניי אם זה בכלל תקין", הוא אומר. "זו פגיעה רבתי בזכויות הרופאים. אז נכון שזה בהסכמה, אבל זו הסכמת הארגון היציג שמקריב אותם. כל המגמות האלה חותרות תחת המטרות שהוצבו בתחילת המאבק".

לאור דעותיו הנחרצות של שמר, משרדו ניסח באחרונה מכתב תחת הכותרת "ייצוג בלתי הוגן", שהועבר לידי יו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר ליאוניד אידלמן - האיש האחראי למה ששמר רואה כהתקפלות מול האוצר. במכתב, שאותו שלחו בשם ועדי העובדים, דרשו עורכי הדין אשר סלע וסיגל פעיל ממשרדו של שמר לבטל את ההסכם הקיבוצי שנחתם. "מרשיי יוצגו על ידי ההסתדרות הרפואית בייצוג בלתי ראוי ובלתי הולם, תוך פגיעה ממשית בזכויותיהם, ותוך התעלמות מההתחייבויות ומההבטחות שניתנו במהלך הדרך", נכתב לאידלמן.

שמר ואנשיו יצאו במכתב נגד סעיפים שונים בהסכם, ומחו על עצם השימוש במילה "קידום" בכל הקשור לשכר הרופאים. "במצב שבו יצאנו למאבק על שיפור תנאי ההעסקה ונגד השחיקה של הרופאים, הרי שקבלת תוספות שכר המשולמות רק בתמורה לביצוע עבודה נוספת מהווה לעג לרש", נכתב.

המתמחים יוצאים מביה"ח מאיר, בשבוע שעבר | צילום: נמרוד גליקמן

בלי החרפה דרמטית

עוד לפני שהפך למייצגם של ארבעת ועדי הרופאים, שמר מחה על אופי המאבק שהובילה ההסתדרות הרפואית בראשות אידלמן. בטרם הושג ההסכם עם האוצר, טען שמר שמדובר ב"שביתה דה־לוקס". הוא סבר כי היא אינה קיצונית מספיק, וכי אם הרופאים לא יחריפו דרמטית את מאבקם, הם ישובו לבתיהם בסוף בבושת פנים. כיצד לראייתו ההסתדרות הרפואית היתה צריכה לפעול? "שביתה שהיתה סוגרת הרמטית את בתי החולים היתה גורמת להוצאת צווי מניעה, אבל במקום זה קיבלנו שביתה שלאף אחד לא באמת היה אכפת ממנה".

כששמר מדבר על הפגיעה הכוללת ברופאים, הוא אינו מבדיל בין המומחים לבין המתמחים, שזעקתם הנפרדת הפכה לחזקה יותר בעקבות ההסכם שהשיגה ההסתדרות הרפואית. הקולות שנשמעו מצד המתמחים בזמן עיצומי הרופאים בחודשים האחרונים, נעשו גם הם דומיננטיים יותר בימים שחלפו מאז חתם אידלמן על ההסכם. שמר מבקש להנמיך את ציפיות המתמחים. "לדעתי, אין סיכוי שבנסיבות הקיימות יכירו בהם כיחידת מיקוח נפרדת", הוא אומר. "כדי להכיר ביחידה נפרדת, צריך להצביע על שונות ועל ייחוד מהקבוצה הכוללת, ובמקרה הזה אין שונות מהותית. השוני בא לידי ביטוי רק בגיל ובשלב שבו הם נמצאים בתהליך ההכשרה והקידום. אני גם חושב שלא ניתן להבחין בין בית חולים אחד לאחר, בין סוגי רופאים או בין סוגי שירות - בתי חולים, קופות חולים וכו'".

אידלמן בזמן שביתת הרעב והצעדה | צילום: שאול גולן

אתה שותף לטענה שהמתמחים מפונקים?

"ממש לא. לא שמעתי טענה כזו, היא אינה רלבנטית משפטית ואינה נכונה. ההפך הוא הנכון לנוכח התנאים שבהם הם עובדים".

היית ממליץ להם להמשיך בכיוון המחאתי שבו החלו ולהתפטר?

"לא. אינני נוהג להמליץ לאף אחד להתפטר. עצם נכונותם לעשות זאת, צריך היה להדליק אור אדום ולעורר את כל האזעקות האפשריות. מיטב האנשים מוכנים לוותר על הכל. זה לא נשמע כמו שריפה גדולה מספיק?".

אתה מקבל את עמדת בית הדין לעבודה שמנע מהם בשלב זה לממש את איומיהם?

"פסק הדין היה נכון מבחינה משפטית. התפטרות היא אקט אישי ביחסים שבין העובד למעביד. לעומת זאת, ההתפטרות הקולקטיבית של המתמחים היתה אקט ציבורי להשגת מטרות. ברגע שנחתם ההסכם, הסתיים המאבק ולא ניתן להמשיכו ולהכשירו במהלך הקולקטיבי - אבל זו שאלה שולית. צריך להתמקד בסיבות, בנכונות שלהם להתפטר, בסיבות שהביאו אותם לקום ולהתפטר".

כמייצג הוועדים שמר הוא למעשה נציגם של המומחים והמתמחים כאחד. עם זאת, לוועד הרופאים בבית חולים אין בסופו של יום סמכות ומעמד ביחסים הקיבוציים, כך שהייצוג הוא בעיקר על בסיס פרטי. כנציגים של ועדי עובדים בעבר הוא כבר גרף כמה הישגים, ואחד מהם מזכיר מעט את התיק שבו ייצג את המדענים והחוקרים במערכת הביטחון, והביא - לאחר מאבק משפטי ארוך - להכרה בהם כיחידת מיקוח נפרדת בשירות המדינה. מה יכולים המתמחים להניב מאותו פסק דין שניתק את ארגון סגל המחקר מההסתדרות? "אולי למתמחים תהיה עילה אישית לתביעה בגין ייצוג בלתי הוגן מצד ההסתדרות הרפואית. אולי אז הם יוכלו להיכנס לנעלי הארגון".

עו"ד אריאל שמר | צילום: בועז אופנהיים

השופטים כדוגמה

שמר אמנם שקוע כעת בענייני המומחים, המתמחים והאוצר, אך הוא אינו מנתק את המחאה הספציפית הזו מן המחאה הציבורית הכוללת שמתגלגלת מאז תחילת הקיץ. לדבריו, הוא מתגעגע לסדרי העדיפויות הישנים. "פעם החינוך והבריאות עמדו במרכז, ואפילו הצבא היה מכשיר להשגת חינוך. אתה זוכר את הגדנ"ע והנח"ל?", הוא תוהה בקול. "היום פקידי האוצר שולטים ונשלטים בידי ההנחיות לא לתת כלום. אני מתגעגע לערכים התעסוקתיים של פעם: היציבות והפנסיה. עובד היה בטוח בעבודתו. אלא שהממשלה התערבה בחזון הזה באמצעות חקיקה, והיא שברה הסדרים עתיקי יומין שעליהם היה מבוסס השירות הציבורי. כך הוא הפך למקום שמושך אליו את הבינוניים. כך איכות השירות הציבורי ירדה".

הדוגמה הראשונה שקופצת לראשו בהקשר זה היא השופטים. לדבריו, המדינה כתשה את הביטחון הפנסיוני שלהם ובסוף פגעה באיכות השירות השיפוטי. "המעבר ממתכונת של צבירת 7% לפנסיה לצבירה של 2% בלבד היתה אם כל חטאת", אומר שמר. "זה מחייב את השופטים לעבוד 35 שנה כדי להגיע לפנסיה מלאה של 70%. במצב הזה אי אפשר להיפרד משופטים גרועים שנשחקו ולא התקדמו".

המחאה עצמה, מבקש שמר להדגיש, אינה רק כלכלית, אלא גם פוליטית. הוא כבר יודע כיצד היה משיב לפרופ' מנואל טרכטנברג, העומד בראש הוועדה לשינוי כלכלי־חברתי, אם היה נשאל כיצד לפעול: "להגיע לסדר יום של מדינת רווחה".

לדברי שמר, "אם היה מתקיים דיון מסודר, רוב הציבור היה רוצה בסדר יום כזה. לא מדובר בסוציאליזם קיצוני אלא בסדר יום שיחלק את המשאבים בדרך המקובלת במדינות הסוציאל דמוקרטיות". וכששמר מדבר על חלוקת משאבים, הוא מדבר על רווחה אך גם על הפרטה, אבל מבוקרת: "צריך להפריט, אך לא תמורת נזיד עדשים כפי שקרה בעבר. המדינה צריכה לקבל את התמורה האמיתית עבור נכסיה".