דו"ח טכנולוגי: על פיגועי ה-11 בספטמבר ועשור בלי פרטיות

הקשר בין פייסבוק לבן-לאדן

לפני עשר שנים בדיוק ביצעו קבוצה של 19 ג'יהאדיסטים – רובם מצרים וסעודים – התקפה נפשעת על מרכזי הכוח של ארצות הברית. הם הרגו, בזמן קצר להדהים, כ-3,000 אמריקאים. בדרך, לגמרי לא במקרה, הם הנחיתו מכה כואבת על תפיסת המערב את עצמו כמקום חופשי.

המחיר ששילמו ארה"ב ובעלות בריתה על ההתקפה הרצחנית טרם סוכם. הוא יכלול, כמובן, את הטריליונים שהוצאו על המלחמות בעיראק ובאפגניסטן. אבל הוא כולל בעיקר מחירים אנושיים, שלא ניתן לכמת: ההרוגים בניו יורק, בוושינגטון ובטיסה שהתקוממה על חוטפיה. החיילים שמתו באפגניסטן ובעיראק, ולא פחות חשוב - יותר מ-100 אלף עיראקים הרוגים, ומספר לא ידוע של אפגנים. מקרב בני משפחותיהם וידידיהם של אלה יבואו המפגעים העתידיים. ויש גם מחיר ערכי, והוא כבד.

הטור הזה משתדל לא לעסוק בפוליטיקה יותר מדי, ועל כן נתמקד בנקודה אחת: ההגבלות החמורות על החירות שהוטלו על המערב בעקבות ההתקפה. מטרתו של הטרור, ואת זה כתבו ההוגים שלו כבר במאה ה-19, היא לאלץ את המשטר שכנגדו הם מתקוממים להגיב תגובת-יתר, ועל ידי כך להפוך לרודני – או, כפי שראו זאת האנרכיסטים האוטופיסטים ההם, לחשוף את טיבו האמיתי.

מהבחינה הזו, ממשלות המערב נכשלו, ובגדול. כשאריק שמידט אמר שאם אתה לא רוצה שאנשים יידעו מה עשית, לא היית צריך לעשות את זה, הוא בסך הכל הלך בעקבות קו ממשלתי מובהק. הממשלות בארה"ב ובבריטניה, ובמידה מסוימת גם בכל שאר מדינות המערב, החלו לומר שפרטיות היא כלי של פושעים וטרוריסטים.

האזנה ללא צו, מעקב סלולרי ללא צו, אזורי גבול שבהם אין לך כל זכות לפרטיות – כל אלה הפכו לנפוצים מאוד. כשהיה צריך, הממשלות לא נרתעו משקרים כדי להרחיב את סמכויות המעקב שלהם. אחרי זה הופיעו גם כל הסממנים האחרים של המדינות שמהן צמחו הג'יהאדיסטים: בתי כלא סודיים, עינויים ועוד. ומי אתה שתתלונן? מה, אתה רוצה עוד פיגוע גדול? אתה תומך בטרוריסטים?

 

ובזמן שהממשלות שכנעו את הציבור המבוהל שהוא חייב לוותר קצת על פרטיות, נכנסו לחיינו חברות כמו פייסבוק וגוגל, שכל קיומן נשען על הפשטתנו מהפרטיות. אילו הטכנולוגיה היתה מקדימה את זמנה, ומופיעה נניח ב-1996, סביר להניח שקול הזעקה היה גדול הרבה יותר. אבל כבר התרגלנו לכך שפרטיות היא פינוק שזמנו עבר. גוגל, פייסבוק והשאר פשוט מנצלות את המצב לתועלתן הפיננסית, כשהן בונות על כך שההתנגדות הציבורית להעברת מידע אישי התרככה מספיק.

התשובה לג'יהאד, כמו לכל חולי חברתי, היא לא טומהוק או צווי מעקב חשאיים. זו עבודת מודיעין סיזיפית ואפורה,  שמתקיימת במקביל לשמירה על חירויות האזרח. העבודה הזאת נכשלת לפעמים, ובמקרה כזה המחיר הוא נורא. אבל האלטרנטיבה שבחר המערב, בדמות ויתור ערכי, גרועה הרבה יותר.

כשאוסמה בן-לאדן חוסל, לפני כארבעה חודשים, הוא כבר היה הרבה פחות רלבנטי מאשר בתחילת העשור, ולא הצליח להחזיר אותנו למאה השביעית כפי ששאף. לעומת זאת, הוא הצליח להסיג את החופש האישי של תושבי המערב כמה עשרות שנים טובות אחורה. להחזיר לעצמנו את החופש – זו צריכה להיות הקריאה של העשור החדש.

אפל לומדת מחדש לתרום

סטיב ג'ובס, עם כל הביקורת, היה אחד המנכ"לים המצליחים בעולם, וגרף מהאופציות של אפל כמה מיליארדים טובים. מצד שני, אם תנסו למצוא אותו ברשימת תרומות כלשהי, תצטרכו להתאמץ מאוד.

ג'ובס, שניסה להעמיד פנים כמואר בודהיסטי, לא האמין בפילנתרופיה, וככל הידוע לא נתן תרומה גדולה כלשהי מימיו. המדיניות הפרטית של ג'ובס השפיעה, כמו כל מהלך שלו, גם על אפל: החברה עם שווי השוק השני בגודלו בעולם לא עודדה את עובדיה לתרום ולו שנקל מכספם.

המנכ"ל החדש של אפל, טים קוק, משנה את המדיניות הזו. ביום חמישי האחרון הוא שלח אימייל לעובדי החברה, ובו הודיע להם שמעתה על כל דולר שהם יתרמו לארגון צדקה או מוסד לא ממשלתי מוכר, אפל תתרום דולר משלה. הדבר נכון עד עשרת אלפים דולר לעובד.

המדיניות תיושם קודם כל בקרב עובדי אפל בארה"ב, ואחר כך גם בשאר העולם. קוק, כמובן, נמנע מלמתוח ביקורת על המדיניות הקודמת של אפל, או לציין שהיתה בכלל מדיניות כזו. הוא פשוט שינה אותה.

ועל זה אפשר לומר רק דבר אחד: לך בכוחך זה. קוק אולי לא גאון שיווקי כמו ג'ובס, ויכול להיות שהוא יהיה מעצב צעצועים גרוע יותר, אבל הוא כבר הוכיח שהוא בן אדם טוב יותר.

לא, יאהו, התוכן הוא לא המלך

אפשר לומר הרבה דברים רעים על יאהו, וכנראה שלא תהיה ברירה אלא לעשות את זה בשבועות הקרובים, כי היא חוזרת לאופרת הסבון הרגילה שלה, הכוללת דיווחים אינסופיים על רכישות ומיזוגים. אבל היא יצרנית תוכן מהגדולות בעולם, אם לא הגדולה בעולם. וזו, למעשה, הבעיה שלה.

הגישה המקובלת אומרת ש"התוכן הוא המלך". זה לא נכון, בלשון המעטה. יאהו – או ליתר דיוק, משתמשיה – מייצרים כמויות עצומות של תוכן. כל כך גדולות, שהערך שלו יורד כמעט לאפס. צריך למצוא דרך לנווט בתוך ערימת הקש והגבבה הזו, ולאתר את מה שבאמת שווה התייחסות. הכסף, קרי הפרסומות, לא נמצא בתוכן עצמו: הוא נמצא בחיפוש שלו, בהצבעה עליו. מחירי המודעות לצד תוכן צוללים ביאהו וב-AOL.

ומה היה המהלך הגדול ביותר של קרול בארץ כמנכ"לית? מכירת מנוע החיפוש של החברה למיקרוסופט, והכרזות חוזרות ונשנות שמאחר שיאהו אינה מסוגלת להתחרות בגוגל בתחום החיפוש, היא תתחרה בה בתחום ייצור התוכן. אופס.

הסרט שעלה למורידים ביוקר

בתי המשפט בארה"ב זרקו מכל המדרגות את עורכי הדין של הסרט The Hurt Locker, שדרשו את חשיפת פרטיהם של משתמשי ביטורנט שבהם חשדו בגניבת הסרט. הפרקליטים הגישו את הדרישות שלהם נגד בלוקים של אלפי משתמשים, ודרשו מספקיות הרשת לחשוף את זהותם. בתי המשפט קבעו שזה לא עובד ככה, ושתביעה צריכה להיות מוגשת נגד אנשים ספציפיים: אפשר לתבוע מספרים גדולים של משתמשים רק כאשר אפשר להוכיח שהם היו שותפים במודע לפשע. וזה, אמרו בתי המשפט, לא המצב פה.

זה היה בארה"ב. לקנדה יש חוקים אחרים. אז עורכי הדין הגישו את התביעה גם בקנדה, ודרשו מספקיות הרשת להעביר להן את פרטיהם של אנשים החשודים בגניבת הסרט. בתי המשפט הקנדיים נתנו צו שמאפשר זאת בלי יותר מדי בעיות, ועד כה ספקיות הרשת נמנעו מלערער עליו. תאריך היעד להגשת ערעור כזה הוא מחר, ונראה שהספקיות יבחרו לציית לצו. התוצאה? אלפי גולשים קנדים יקבלו מכתבי איום מנומסים, עם דרישה לתשלום לפני משפט.

ההנחה הסבירה היא שרוב הגולשים יצייתו, כי אין להם לא את הזמן, לא את הכסף ולא את הרצון להיכנס למאבק משפטי. יתר על כן, החוק הקנדי עומד לצד התובעים – אם כי הוא חשב מראש על האפשרות של תביעות המוניות נגד משתפי תוכן, ועל כן הקנס המקסימלי נגד כל אחד מהם הוא 5,000 דולר. זה עדיין די הרבה כסף בשביל לראות סרט, ועוד בלי שתיה ופופקורן.

קצרצרים

איך עבדו המפתחים על האייפד קודם צאתו לשוק? ידענו שהסודיות סביב המכשיר שברה יותר שיאים בתחום משהעולם התחתון שובר ברכיים. עכשיו, בעילום שם כמובן, מוכן מפתח לספר מהם התנאים שבהם האייפד נולד: חדר ללא חלונות, שאפל החליפה את המנעולים שלו; ארבעה אנשים בלבד רשאים להכנס אליו, ולאפל יש את הפרטים שלהם; המכשירים היו קשורים לשולחנות, ואפל צילמה את השולחנות כדי שאם תמונה של הגרוטאה תדלוף, היא תוכל לזהות את סוג העץ של השולחן ולמצוא את המדליף; המכשירים היו עטופים במסגרות כותנה, כדי שהמפתחים לא יוכלו לדעת איך המכשיר נראה; ועל המפתחים נאסר לדבר על עבודתם – לא עם המנכ"ל שלהם, לא עם נשותיהם. כמה טוב שהאיש שאחראי לאובססיית הסודיות הזאת כבר לא שם.

ועוד קצת אפל: לפני כשבועיים נחשפה העובדה שהאקרים – ככל הנראה איראנים – פרצו לחברת האבטחה ההולנדית DigiNotar וזייפו תעודות אבטחה שלה, בין היתר כדי לאסוף מידע על מתנגדי משטר מאיראן. גוגל, מיקרוסופט ומוזילה מיהרו לעדכן את הדפדפנים שלהן כדי שלא יכירו בתעודות של DigiNotar. בסוף השבוע, באיחור אופנתי, טיהרה אפל את מערכת ההפעלה מק מהתעודות הנגועות של DigiNotar. משתמשי האייפון והאייפד יצטרכו לחכות עוד קצת, לחזור על המנטרה ש"אין וירוסים באפל", ולהתפלל שלאף אחד אין עניין לדפוק אותם. תפילות דומות צפויות להגיע גם ממשתמשי אנדרואיד.

האם הפה הגדול של קרול בארץ יעלה לה כסף? בסוף השבוע התראיינה המנכ"לית המודחת והזועמת של יאהו למגזין "פורצ'ן" של CNN, וכצפוי היא התייחסה באופן תוקפני למדי לחבר המנהלים שפיטר אותה. היא אמרה שהם "מטומטמים" (Doofuses, במקור), ושהם "ז***ו אותה". יכול להיות שהיא עוד תצטער על זה: ההסכם שעליו חתומה בארץ כולל סעיף שאוסר עליה להשמיץ את יאהו עם סיום עבודתה. על פניו, אם חבר המנהלים ירצה – ואחרי הראיון הזה, הפיתוי ודאי גדול – הוא יכול להפעיל את הסעיף הזה ולשלול מבארץ את מצנח הזהב שלה, ששווה לה עשרה מיליון דולר. המשך יבוא.

מנוע החיפוש בינג של מיקרוסופט, שממשיך לקחת בעקשנות אחוזי נתח שוק מגוגל, הכיל כמסתבר מספר "ביצי פסחא" – בדיחות פנימיות – שירדו על גוגל. למשל, חיפוש אחרי המושג חסר הפשר hiybbprqag, ששימש את גוגל כדי לטעון שבינג מעתיק את תוצאות החיפוש שלה – הניב תוצאה שאומרת שמדובר במילה בשפת האורקים, שמשמעותה היא "בכיין". חיפוש אחרי "מה יותר רע מהשטן עצמו", הניב את התוצאה 100 בחזקת 10 – מספר שהכינוי שלו הוא גוגול, רמז עבה למדי לגוגל. למרבה הצער, משנחשפו התוצאות הללו, הן הוסרו.

טוויטר הודיעה בסוף השבוע שמספר המשתמשים הפעילים ברשת החברתית עומד על כ-100 מיליון, אך רק 40% מהם טורחים לכתוב. למה? הבלוגר פרד ווילסון אומר שזוהי הדגמה לחוק הקבוע במדיה חברתית: אחוז אחד מהמשתמשים מייצר את רוב התוכן, כעשרה אחוזים מפיצים אותו – והשאר רק צורכים.  

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"