להיפטר מהכלכלה הישנה

בימים אלה, כשהמשטר בלוב קרס, בסוריה הוא מצוי על סף קריסה, ואילו במצרים ובתוניסיה עומדות להתקיים בחירות ראשונות לאחר המהפכות - עולה לאוויר גם שאלה אחרת: מהם הסיכויים שהשינויים הפוליטיים החיוביים שהביא האביב הערבי ילוו גם בהתפתחויות כלכליות חיוביות? רבים חוששים שהמדינות הללו עשויות ליפול לקטגוריה של "מדינות פגיעות", כאלה שבהן מתקיימים מתחים חברתיים ודתיים המובילים לסכסוך אזרחי מתמשך ולקיפאון כלכלי.

אלא שהאיום הממשי אינו שמדינות אלה יהפכו לפגיעות - אלא שיהפכו לחזקות מדי. החשש הוא שהן יהפכו למדינות שבהן הכלכלה ממשיכה להיות מערכת סגורה המנוהלת על ידי המקורבים לצלחת ולמען האינטרסים שלהם.

השפעת יחסי ישראל-מצרים על המשק מה ימנע מהמצרים לדרוש את ביטול הסכם השלום? רוב המומחים מאמינים שההמון המצרי שפרץ לשגרירות בקהיר לא יצליח להרוס את הסכם השלום, אך הכלכלה הישראלית בכוננות. "ההידרדרות האחרונה עלולה להחזיר את המשק למשבר של 2002", מעריך החשכ"ל לשעבר שוקי אורן. מתכוננים בזהירות למזה"ת חדש תומר זלצר, נעמה סיקולר וגיל קליאן, 11 תגובותלכתבה המלאה

הדיקטטורות של צפון אפריקה הוגדרו אמנם ככלכלות קפיטליסטיות, אך במציאות הן תפקדו ככלכלות תאגידיות (Corporatist), שבהן המפתח להצלחה היה ייחוס וקשרים. זאת תוך היעדר מוחלט של תחרות פתוחה ובחירת אנשים לתפקידים על פי כישוריהם. בתוניסיה, המקורבים היו קשורים למשפחה השלטת, ואילו במצרים היו אלה אנשי הצבא שלהם היה נתח בבעלות או בניהול של העסקים המופרטים.

בכלכלות התאגידיות, נמנעת מהאזרחים הפשוטים ההזדמנות לממש את הפוטנציאל שלהם. ההפיכות בתוניסיה ובמצרים אמנם התבססו על דרישה לצדק חברתי, אך הן עסקו הרבה פחות בשוויון בהכנסות או בהון והתמקדו יותר בחוסר שוויון ההזדמנויות. הצעירים שהפגינו בתוניס ובקהיר רצו לפתוח עסקים, להשתלב בתעשיות ולהתחרות על תפקידים בחברות. עוד מוקדם לדעת אם הם יצליחו להשיג את המטרות האלה תחת הממשלות החדשות. במצרים, למשל, הצבא ממאן לוותר על תפקידו החשוב בכלכלה.

איזו שיטה תתאים יותר מכל למצרים ולתוניסיה המתחדשות? התשובה היא הקפיטליזם הבסיסי שפותח על ידי בריטניה וארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה־19, בדרכן לבניית הכלכלות המשגשגות שלהן. בבסיס המערכת הזו עומדות חירויות אזרחיות, זכויות קניין, חוזים מבוטחים ומערכת משפט עצמאית שמסוגלת להגביל את הממשלה. לצד אלה יש צורך בבנקים מקומיים שמקושרים ליזמים מקומיים ובחברות פיננסיות שמספקות מימון לחברות חדשות ומקלות על כניסתן לשוק.

מדינות ערב אינן יכולות בשלב זה לקחת את הכלכלות והחברות המערביות כדוגמה לקפיטליזם אמיתי. אם כך, כיצד עליהן להתקדם מכאן? בוודאי שלא באמצעות פרויקטים רחבי היקף, דוגמת "קתדרלות במדבר" שמקדמת קרן המטבע הבינלאומית לשיפור התשתיות בתוניסיה. הקדמה גם לא תגיע בהכרח דרך החינוך, שכן שיעורי אבטלה גבוהים בקרב התוניסאים המשכילים היו בין הגורמים לזעם הציבורי.

הפתרון היחיד שעומד על הפרק הוא לעשות ככל האפשר כדי לעודד יזמות וחדשנות. פירוש הדבר הוא שיש לבסס את זכותם של האזרחים להקים לעצמם עסקים, לאפשר כניסה לשוק ויזמות, ולעודד העסקה על בסיס כישורים בעסקים הקיימים. לשם כך צריך להפסיק את התמיכה בעסקים במימון המדינה ולהסיר את המחסומים הנערמים בפני יוזמות פרטיות של אנשים המנסים להקים אפילו את העסקים הקטנים ביותר.

לפחות מבחינה אינטלקטואלית, אנחנו מבינים מהם הפתרונות הנחוצים. אך בצלו של משבר כלכלי חמור במערב ומתיחות פוליטית ודתית בצפון אפריקה - עוד עומדים מכשולים רבים בדרך לסיוע למדינות ערב להתקדם מעבר לתאגידיות, כדי להשיג כלכלה ליברלית, קפיטליסטית חדשה.

כיום, ובייחוד בתקופה של משבר כלכלי־עולמי, קל מדי ליפול לפסימיות. המדינות במרכז האביב הערבי הן בעיצומו של תהליך פוליטי דרמטי. עלינו לקוות שהעם שלהן - בייחוד הדור הצעיר שהודר עד כה מהכלכלה - יחווה שינוי כלכלי בהקף זהה, שיעניק להם את ההזדמנויות לפתח קריירה, כפי שדרשו בצדק כשיצאו לראשונה לרחובות.

פרופ' פלפס, חתן פרס נובל בכלכלה, השתתף בסוף אוגוסט בכנס הרביעי של חתני פרס נובל בכלכלה בלינדאו, גרמניה