מכה את המדד: שתי החלטות הריבית האחרונות של פישר?

בעוד שבועיים, שלושה ימים לפני ראש השנה, יודיע נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר מה יהיה גובה הריבית בחודש אוקטובר. מהרמזים העבים ששחרר בנק ישראל בהודעת הריבית האחרונה, אפשר להבין כי אם לא תירשם תפנית יוצאת דופן בכיוון שאליו צועדת כלכלת העולם, ישנה הפעם פישר את מדיניותו, ואחרי שנתיים וחצי יתחיל להפחית את הריבית.

החלטת הריבית שיקבל הפעם נגיד בנק ישראל עשויה בהחלט להיות החלטת הריבית הלפני אחרונה של פישר כפוסק יחיד. את החלטות הריבית הבאות תקבל כבר הוועדה המוניטרית שתפעל לצד בנק ישראל, ושמלאכת הרכבתה הגיעה בימים האחרונים אל הישורת האחרונה.

הקמת ועדה מוניטרית היתה אחד מיסודות חוק בנק ישראל החדש, שאושר בכנסת לפני שנה וחצי. הוועדה, שאליה יועברו כל סמכויות הנגיד בתחום המוניטרי, תמנה שישה חברים, מהם שלושה מחוץ לבנק ישראל. החלטות הוועדה יתקבלו בהצבעה, ובמקרה של שוויון קולות תינתן לנגיד, שיעמוד בראשה, זכות הצבעה כפולה.

מה שהיה הוא שיהיה?

מי שדחף להקמת הוועדה היה פישר עצמו, שהסביר יותר מפעם אחת כי "גם הניסיון המצטבר וגם מחקרים מראים שבממוצע, ועדות מקבלות החלטות טובות יותר מאדם יחיד". הבעיה היא רק שעצם ההחלטה להעניק לנגיד זכות וטו מנציח למעשה את המצב שלפיו מדובר בהחלטה של איש אחד. והשאלה המתבקשת היא: האם לאחר תחילת עבודתה של הוועדה המוניטרית, מה שהיה הוא בעצם גם מה שיהיה?

התשובה, כנראה, מתחלקת לשתי תקופות: לעידן פישר ולעידן שלאחריו. ההערכה היא שכל זמן שפישר איתנו, לא יחול שינוי משמעותי במתכונת החלטת הריבית. בשיחות סגורות נוהג אמנם פישר לציין כי עמדתם העצמאית של חברי הנהלת בנק ישראל לא תמיד תואמת את עמדתו. אבל היוקרה הרבה שממנה נהנה פישר מקרינה על דיוני הריבית, והיא צפויה להשפיע על עמדות חברי הוועדה שתקום.

עידן פוסט פישר

אולם, חוק בנק ישראל החדש אינו "חוק פישר", והנגידים העתידיים לא יהיו בצלמו ובדמותו של הנגיד הנוכחי. וכשנגיד בנק ישראל יהיה דמות פחות דומיננטית, תהיה לוועדה המוניטרית משמעות יותר גדולה.

וברקע לכל הסיפור עומדת ההחלטה האומללה של הנגיד לשעבר, ד"ר דוד קליין, שבסוף 2001 הפחית את הריבית בשיעור חריג של 2%, בעסקת תן וקח עם רה"מ אריאל שרון. בתמורה להורדת הריבית התחייב שרון לקצץ בתקציב, ולבטל את תקרת הנפקות המק"מ. לו היתה אז ועדה מוניטרית, היו ככל הנראה נמנעות התוצאות הקשות - זינוק הדולר ל־5 שקלים ואינפלציה גבוהה של 6.5% בשנת 2002.