במבחן התשואה: הכספיות מכות את השקליות הקצרות בטווח הקצר והבינוני

גל הגיוסים האדיר בקרנות הכספיות הוא התגובה (ויש שיאמרו מתבקשת) לשורת האירועים והדרמות שהתרחשו השנה: המהומות במזרח התיכון, משבר החוב באירופה, חששות המשקיעים מגלישתה של כלכלת ארצות הברית למיתון והחששות בישראל לקראת הכרזה על מדינה פלסטינית בספטמבר.

אלה השתקפו בתנודתיות יתר של השווקים הפיננסיים, שהרחיקה מהם משקיעים "שונאי סיכון", והבריחה אותם לעבר אפיקי השקעה שנתפסים בעיניהם כחסרי סיכון. ברמת המספרים: מתחילת השנה ועד סוף אוגוסט גייסו הקרנות הכספיות כ־18 מיליארד שקל, כאשר באותו פרק זמן זרמו לקרנות המק"מ יחיד 4 מיליארד שקל בלבד, ואילו קרנות מק"מ או קרנות שקליות קצרות אחרות גייסו סכום נמוך משמעותית של 50 מיליון שקל.

לקרנות הכספיות מול השקליות לחץ כאן

את עיקר האש בשווקים ספגו המניות ואיגרות החוב הקונצרניות, שירדו בחדות והפגינו מיד יום תנודתיות חריפה בשל המתרחש בשווקים. מנגד, המק"מים עלו מתחילת השנה ועד סוף אוגוסט בכ־1.8% (ללא דמי ניהול) תוך שמירה על רמת תנודתיות נמוכה. סטיית התקן המלמדת על התנודתיות של המק"מ עמדה בפרק זמן זה על 0.2% בלבד, בעוד שסטיית התקן של אג"ח ממשלת ישראל עמדה על רמה הגבוהה פי עשרה: 2.1%. אם לא די בכך, סטיית התקן של האג"ח הקונצרניות (מדד אג"ח כללי) קפצה ל־6%, וזו של המניות (ת"א־100) "התייצבה" על 20%.

המשקיעים, שראו מדי יום את הירידות בשוקי המניות והאג"ח קונצרניות (לצד התנודתיות הגבוהה) התקשו לקחת בחשבון את פוטנציאל הרווח הצפוי בשני האפיקים הללו, והעדיפו לישון בשקט על פני השגת עוד כמה "פיפסים" בתשואה. הפתרון מבחינתם היה להתבצר ב"חיק החמים" של המק"מ והפק"מ, שני אפיקי השקעה דומים, גם אם לא זהים, שמתאפיינים בזחילה יומית כלפי מעלה בערך שהם מייצרים לתיק ההשקעות.

בראי של תעשיית הקרנות, שלושת המוצרים המעניקים היום את הביטחון המבוקש הם הקרנות הכספיות, קרנות המבוססות על מק"מ יחיד וקרנות המבוססות על מגוון מק"מים קצרים יחסית שתקופת פדיונם מגיעה לשנה לכל היותר. הקרנות הכספיות השקליות מתמחות בהשקעה באג"ח ממשלתיות שקליות קצרות, במק"מ במח"מ כולל של עד 90 יום ובפיקדונות בנקאיים. השקליות לטווח קצר מתמחות בהשקעה בכל סדרת המק"מים, אך גם באג"ח ממשלתיות, שחרים וגילונים, העונים על מגבלות מח"מ של עד שנה. בחלק מהקרנות השקליות לטווח קצר ניתן למצוא אחזקה מוגבלת מאוד באג"ח קונצרניות (לרוב שקליות ואג"ח שזוכות לדירוג גבוה). קרנות המק"מ היחיד מהוות קרנות "טכניות" לחלוטין שמחקות ני"ע יחיד והוקמו במאי האחרון. מסיבה זו לא ניתן להתייחס כאן לתשואותיהן.

במבחן התשואות, מתחילת השנה ועד סוף אוגוסט הניבו הקרנות הכספיות השקליות תשואה ממוצעת של כ־1.8%, בדומה לתשואת מדד המק"מ ומעל התשואה הממוצעת של הקרנות השקליות לטווח קצר, שעמדה על כ־1.3% בלבד (בנטרול קרנות ריבית משתנה שאינן באמת חלק מקבוצה זו).

חלק מהפער בתשואות נובע מסוגיית דמי הניהול: בעוד שהקרנות הכספיות פועלות עם דמי ניהול ממוצעים נמוכים של כ־0.1%, הקרנות השקליות לטווח קצר מוצעות בדמי ניהול ממוצעים נמוכים, אך גבוהים יותר של כ־0.4%. לצד זאת, חלק חשוב מהפער מוסבר גם במגבלות ובאפשרויות ההשקעה של המוצרים השונים: הקרנות הכספיות מוגבלות למח"מ קצר, ולכן הן השקיעו בעיקר במק"מים קצרים של עד שלושה חודשים, שהניבו תשואה גבוהה יותר מהמק"מים הארוכים (עקב תהליך העלאת הריבית השנה). אוגוסט עמד בניגוד גמור לחודשים הקודמים וזאת משום שהעלאות הריבית לשנה זו הסתיימו, ככל הנראה, כאשר ברקע ישנן הערכות גם להורדת ריבית, כפי שהמק"מים מגלמים כיום בתשואות שבהן הם נסחרים. באוגוסט הקרנות הכספיות השקליות והקרנות השקליות לטווח קצר טיפסו בממוצע בכ־0.3%, לצד עלייה של כ־0.4% במדד המק"מ עם עדיפות למק"מ הארוך שרשם עלייה חדה יחסית של כ־0.6%, בתוך חודש אחד.

טווח החשיפה

הסבר נוסף לביצועיהן העדיפים של הכספיות על פני השקליות לטווח קצר הוא האפשרות שלהן להיות חשופות לתקופת זמן ארוכה יחסית לפיקדונות בנקאיים, בעוד שקרנות נאמנות רגילות שאינן כספיות (ובכלל זה גם קרנות שקליות לטווח קצר) יכולות אמנם להשקיע כספים בפיקדונות, אך לתקופה קצרה יותר ובשיעורים נמוכים יותר. הגודל היחסי של הקרנות הכספיות מאפשר להן להתמקח ולקבל ריביות אטרקטיביות מהבנקים, שהן גבוהות מהתשואה שהמשקיע יכול לקבל בהשקעה במק"מ.

כאמור, במבחן מתחילת השנה הכספיות הניבו תשואה גבוהה יותר, אולם האם העדיפות שלהם נשמרת גם במבחן התשואות לטווח הארוך? בבדיקת 12 החודשים האחרונים (שהסתיימו באוגוסט) עולה כי הקרנות הכספיות הניבו תשואה ממוצעת של כ־2.4%, בדומה למדד המק"מ, ושוב יותר מתשואת הקרנות השקליות לטווח קצר שהסתפקו בעלייה של כ־1.75%. בבדיקה של 24 החודשים האחרונים השיגו הקרנות הכספיות תשואה של כ־3.6% לעומת תשואה של כ־2.9% בקרנות השקליות הקצרות, ואילו בטווח של 36 חודשים הפער נמחק כאשר שתי קבוצות הקרנות השיגו תשואה ממוצעת זהה של כ־5.7%.

פערים בתוך הקבוצות

בניגוד לדעה המקובלת שלפיה קרנות כספיות הן מוצר הומוגני ו"כולן אותו דבר", התשואות מספרות סיפור אחר לגמרי. התשואה הממוצעת בקרנות הכספיות השקליות מתחילת השנה היא 1.78%, אך הפער בין המובילה לבין האחרונה עומד על כ־0.4%. בקרנות השקליות הקצרות מגיעים הפערים אף לפי שניים מזה.

לסיום, סוגיה נוספת ורלוונטית שיש לתת עליה את הדעת היא דמי הניהול. כחלק ממגמה ענפית החליטו לאחרונה כמה ממנהלי קרנות כספיות להפסיק עם מדיניות דמי ניהול אפסיים והחלו בהעלאתם. מצד שני, חלק ממנהלי הקרנות העדיפו לשמר את דמי הניהול האפסיים, לפחות לעת עתה, אך הגבילו את כמות היחידות של הקרנות ובכך מנעו כמעט לחלוטין את הצטרפותם של משקיעים חדשים לקרנות אלו. הסיבה: דמי ניהול של 0% מייצגים הפסד כספי כבד למנהלי הקרנות מאחר שעליהם לשלם לבנקים עמלת הפצה שנתית בשיעור של כ־0.125%, ולכך יש להוסיף את העלויות השוטפות: ניהול הקרן, תפעול, תשלום אגרות לרשות לני"ע, פרסום ועוד.

הקרנות הכספיות מנהלות, נכון להיום, כ־36 מיליארד שקל - פי שניים מגודלן בתחילת השנה והסכום הגבוה ביותר מאז הושקו לפני כ־3.5 שנים. עם זאת, נתח השוק שלהן עומד כיום על כ־23.7% (ראו גרף) בעוד שהשיא נרשם בינואר 2009, אז עמד נתח השוק שלהן על 33.8%. המסקנה המתבקשת היא כי אם תנאי השוק יישארו כפי שהם כיום - שוק תנודתי ועצבני עם חששות של המשקיעים מהמשך הירידות - נתח השוק של הקרנות הכספיות צפוי להמשיך לצמוח על חשבון הקרנות המסורתיות.

צבי סטפק הוא יו"ר מיטב. רוני אפטר הוא מנהל קשרי יועצים בבית ההשקעות