אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
בלעדי ל"כלכליסט" - שיטת תגמול חדשה באוניברסיטה: בונוס על מחקרים שניתן ליישם בתעשייה צילום: shutterstock

בלעדי ל"כלכליסט" - שיטת תגמול חדשה באוניברסיטה: בונוס על מחקרים שניתן ליישם בתעשייה

המהפכה של משרד האוצר והמועצה להשכלה גבוהה במימון האקדמיה: לראשונה יופנו 15% מתקציב המחקר למתן מענק על העברת ידע לתעשייה. על הנייר הצעד נשמע חיובי, אבל המרצים כבר מתלוננים על כך שהתמריץ יפגע במחקרים ארוכי טווח וגם בחוקרים בתחומים שאינם משיקים לעולם העסקי

14.09.2011, 07:04 | ליאור בן דוד

יושב לו חוקר וחוקר זן מסוים של חלזונות מדבר. אחרי שנים של עבודה הוא מגלה כי החילזון אוטם את הקונכייה שלו בשכבה סידנית המקטינה את האידוי מגופו בימים החמים. בנוסף הוא מגלה שכאשר יורד גשם, מפריש החילזון חומר שממס את השכבה הסידנית ומאפשר לו לצאת מהקונכייה. מה שהחוקר אינו יודע זה שהחומר שהחילזון מפריש יכול לשמש לייצור תרופה לטיפול בהסתיידות עורקים. מצד שני, סביר שגם יצרן התרופות לא יודע שאת התשובה שהוא מחפש לבעיית הסתיידות העורקים - הוא ימצא דווקא אצל חוקר החלזונות.

כאן עולה השאלה מי אמור לסגור את הפער שבין האקדמיה לבין התעשייה. כדי לתרגם מחקרים אקדמיים לחדשנות תעשייתית מישהו צריך להשקיע תקציבים ברעיונות מופשטים, שרק בסיכון גבוה ובעוד שנים רבות יהפכו למוצר כלכלי. מה גם שלא תמיד ברור אם משתלם לתעשייה או לאקדמיה לעשות זאת. די להסתכל על הכינוי השגור בקרב אקדמאים ובתעשיית המדע לפער שבין המחקר הבסיסי לבין הפיכתו למוצר - "עמק המוות" - כדי להבין עד כמה מסובכת היא פעולת הגישור, וכמה מעטים הרעיונות שמצליחים לבצע אותה. עם זאת, ייתכן שכבר בקרוב יהפוך בישראל גישור זה לפשוט יותר.

בחודש שעבר אושר בוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) במועצה להשכלה גבוהה רעיון שקידם משרד האוצר, ולפיו חלק מתקציב המחקר של האוניברסיטאות יוקצה לקידום העברת ידע לתעשייה. מדובר במהלך חסר תקדים: לראשונה תתקצב המדינה את האוניברסיטאות על העברת ידע לתעשייה.

גל של חדשנות?

הסעיף המדובר נגע עד כה לקרנות מחקר לא תחרותיות, שאינן מתנות מתן כספים בתחרות בין החוקרים. עד היום נחשב סעיף זה לפרוץ ונטול קריטריונים ברורים לעמידה בו, והיווה 19.7% מכלל התקצוב הממשלתי למחקר האקדמי. כחלק מהתוכנית החדשה הוא יצטמצם השנה ל־15% מכלל התקצוב: כ־414 מיליון שקל. על פי הסעיף, המכונה שיתוף פעולה אקדמיה, תעשייה ומגזר ציבורי, המענק על שת"פ עם חברה ישראלית יהיה גבוה ב־20% מזה שיינתן על העברת ידע לחו"ל.

עם זאת, כמו שקורה פעמים רבות בתחום תקצוב האקדמיה - למטבע יש שני צדדים. מצד אחד, עתיד השינוי לעודד גל של חדשנות ופיתוח בתעשייה. מצד שני, החוקרים חוששים כי הוא עלול להביא להתערבות בחופש האקדמי ולהעדפת מחקרים העשויים להניב תוצאות מעשיות על פני אלו שלא.

יתרה מזאת, שינוי מודל התקצוב יוצר תפנית מהותית בגישה למימון הממשלתי של מחקר בארץ. תוכניות שקודמו עד כה שימשו ככלים למימוש הפוטנציאל הקיים של העברת ידע לתעשייה. אולם מרגע שהאוניברסיטאות יתוגמלו במישרין על העברת ידע כזו, יחול שינוי עקרוני בתפיסת המחקר האקדמי: לא עוד מחקר בלתי נגוע באינטרסים כלכליים ומונע מסקרנות גרידא.

האקדמאים מודעים להשלכות, ולא כולם מקבלים אותו בשתיקה. "הנושא של העברת ידע לתעשייה הוא לא win win, יש בו חסרונות", אומרת נשיאת האוניברסיטה הפתוחה פרופ' חגית מסר־ירון. "צריך למצוא את נקודת האיזון. סיגנל שאומר לאוניברסיטאות 'תעשו יותר' עלול להוציא את האוניברסיטאות משיווי משקל".

מסר־ירון, מי ששימשה בעבר בתפקיד המדען הראשי במשרד התמ"ת, מפרטת את חששותיה: "אני חוששת שהכיוון הזה, משמעותו הדגשת יתר של התועלת לטווח הקצר על חשבון התועלת לטווח הארוך. ההמצאות הגדולות של המאה ה־20 לא נולדו מתוך כוונה לספק תוצר לתעשייה, אלא היו תוצר של מחקר שמונע מסקרנות. מחקר מוכוון תוצר עלול לפגום ביצירתיות וביכולת לעשות חיבורים בלתי שגרתיים, ולסכן את הפוטנציאל לקפיצות דרך משמעותיות".

לדבריה, קיים גם חשש שתמריצים להעברת ידע לתעשייה יגרמו לפגיעה בתחומים שאינם מייצרים ידע יישומי. "עלולה להיווצר פגיעה בחופש האקדמי", היא אומרת. "הטיית יתר לכיוון של העברת טכנולוגיה עלולה לשנות את האיזון בין תחומי מחקר".

עידוד שהחל ב־1994

השינוי בתוכנית התקצוב אינו הדוגמה הראשונה לעידוד שמעניקה המדינה להעברת ידע מהאקדמיה אל התעשייה. כבר שנים שפועלים במשרד האוצר בשיתוף עם המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) והמדען הראשי במשרד התמ"ת לשם השגת מטרה זו — בעיקר באמצעות תוכניות חיצוניות לתקצוב הישיר.

ב־1994 החל יישום תוכנית מגנ"ט (מחקרים גנריים טכנולוגיים) במסגרת לשכת המדען הראשי, שמטרתה לבנות ולחזק את התשתית הטכנולוגית בתעשייה, בדגש על עיבוד המחקר היישומי באקדמיה. כחלק מהתוכנית הקימו את מסלולי "מגנטון", המספקים מימון של עד 66% מתקציב פרויקטים לקליטת טכנולוגיות שפותחו באקדמיה. כמו כן מופעלת תוכנית המימון "נופר", המספקת מענקים של 450 אלף שקל להכוונת מחקרים אקדמיים לתחומים תעשייתיים בעלי פוטנציאל כלכלי. התוכנית שמה דגש בין השאר על ביוטכנולוגיה, ננו־טכנולוגיה וטכנולוגיות מים. בינואר האחרון אושרה גם קמי"ן, המספקת מענקי מחקר של עד 400 אלף שקל בשנה לטובת מחקרים שייתכן כי יתפתחו למחקר תעשייתי ומסחרי. התוכנית אמורה לצאת לדרך כבר בשבועות הקרובים.

נוסף לתוכניות אלו, כפי שפורסם ב"כלכליסט" בחודש שעבר, פועלת המל"ג להקמת חברת יישום מרכזית שתשמש את המכללות להעברת ידע לתעשייה. פרופ' מנחם מגידור, מי שהיה עד 2009 נשיא האוניברסיטה העברית ושימש בעבר כיו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות, מרוצה משיתוף הפעולה שבין מגדל השן האקדמי לבין התעשיות השונות. "זו לא בושה לעודד העברת ידע לתעשייה", אומר מגידור, מתמטיקאי אשר במחקריו תרם רבות לתחום הלוגיקה המתמטית. "תפקידן של האוניברסיטאות הוא לבצע מחקר בסיסי, אבל יש טעם להעביר מסר שרוצים להתאמץ קצת ולהעביר ידע. השאלה היא היחס. הייתי שמח שהמשקל החזק בקרנות יהיה למחקר בסיסי ובשוליים יעודד העברת ידע לתעשייה. למרות זאת, בסך הכל, בסכומים המדוברים, אין סיבה להתמרמרות", הוא מסכם.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

2 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

2.
האקדמיה היא בועה
כבר עשרות שנים משתמשים באקדמיה בתירוץ הזה של "הרבה המצאות נבעו ממחקר בסיסי שנעשה מתוך סקרנות, בלי לחפש מטרות מעשיות", וכך פרופסורים מייצרים כמויות עתק של מחקרים מיותרים שאחוז מזערי מתוכם מקדמים את האנושות לאנשהו. השקעות כסף באקדמיה בארץ לא מקדמות את התעשייה בארץ, אלא מקדמות פרופסורים שהמחקרים שלהם מתפרסמים בכתבי עת בינ"ל ותורמים למדינת ישראל כמו שהם תורמים לכל מדינה אחרת. ההצעה הנוכחית אולי תשנה מעט את המצב הזה, ותתן לפרופסורים תמריץ גדול יותר לעבוד עם התעשייה המקומית.
משה , רחובות  |  14.09.11
1.
בזבוז כספי של משלם המיסים
דוגמה נוספת לבזבוז כספי של משלם המיסים. אם מרצה רוצה לעשות מחקר עם התעשייה הוא יעשה זאת בכל מקרה. הבעיה היא כי לרוב הפרופסורים אין מושג איך התעשייה עובדת, כי הוא מעולם לא עבד בתעשייה. מבנה המחקר באקדמיה גם לא מתאימים לדרישות התעשייה. מה שחסר בארץ הוא מכוני מחקר עצמאים , אשר אמור לסגור את הפער הזה. אבל האקדמיה לא רוצה ארגונים כאלה כאן, כי האקדמיה לא רוצה לחלוק כסף עם ארגונים אחרים. התוכניות של המדען הראשי אשר הוזכרו כאן (מגנ"ט) הם בזבוז מוחלט של כסף (כמו רוב התוכניות של המדען הראשי).
אחד שיודע  |  14.09.11