ראיון כלכליסט - מנכ"ל צורן: "רמיוס הם טרוריסטים, ועם טרוריסטים לא מנהלים משא ומתן"

בפברואר האחרון הופתעו משקיעי צורן לגלות כי יצרנית שבבי המולטימדיה הישראלית נמכרת ל־CSR הבריטית, אחרי מאבק שליטה רווי השמצות הדדיות ויצרים שהתנהל בין הנהלת צורן לקרן רמיוס האמריקאית. במסגרת המאבק הצליחה רמיוס להדיח שלושה מחברי דירקטוריון צורן ובהם גם את יו"ר החברה, עוזיה גליל - איש רב זכויות בתעשיית ההייטק הישראלית, מקים מרכז תעשיות המדע בחיפה.

למרות הטלטלה שעבר דירקטוריון צורן, כשלה רמיוס במאמציה למנות שלושה דירקטורים נוספים ולהשתלט על צורן. בניגוד לתוכניותיה של הקרן האמריקאית - פירוק צורן ומכירתה בחלקים תמורת רווח כספי מיידי - צורן נמכרה ל־CSR הבריטית תמורת 484 מיליון דולר.

"גדלנו בסביבה של כרישים וטרוריסטים ובמשך השנים למדנו לטפל בהם ויכולנו להם", אומר בראיון ל"כלכליסט" לוי גרצברג, מנכ"ל צורן לשעבר ומי שייסד את החברה לפני 28 שנה. "התחושה היתה כאילו מישהו נכנס לך לבית ומנסה לגנוב. אני אישית הסתכלתי עליהם כעל טרוריסטים של וול סטריט, ועם טרוריסטים לא מנהלים משא ומתן אלא מנצחים אותם".

"באופן כללי, אני יכול להגיד שאני לא חושב שבטווח הארוך הם יצליחו, אלא ייעלמו. לקרנות מהסוג הזה אין מקום, בעיקר לא בהייטק", מסביר גרצברג שהחליט סוף סוף לשבור שנים של שתיקה.

"הם רצו לפרק את צורן, להרוג אותה"

הביקורת שהפנתה רמיוס כלפי הנהלת צורן לאורך המאבק לא היתה חדשה לגרצברג. ברבעונים האחרונים נאלצה צורן להתמודד עם ירידה חדה בביקושים למוצריה ששחקה את שורת ההכנסות. עם זאת, צורן נחשבת למובילה בתחום פיתוח השבבים למצלמות דיגיטליות. למעשה, שבבים המבוססים על הטכנולוגיה של צורן נמצאים כמעט בכל המצלמות הדיגיטליות המיוצרות כיום: ייצוב רעד תמונה בזמן אמת, צילום בתנאי חושך והמרה של צילומי וידיאו בדו־ממד לתלת־ממד, ואלו רק חלק מיותר מ־900 הפטנטים שבהם מחזיקה צורן.

בצורן וב־CSR הסבירו כי המיזוג יאפשר לספק טכנולוגיה מגוונת ואינטגרטיבית. כך, למשל, החברות יוכלו לשלב את המובילות הטכנולוגית של CSR בתחום השמע עם היכולות של צורן בתחום עיבוד התמונה והעברתה בפס רחב. ובכל זאת, היו שטענו כי המיזוג בין השתיים הוא מפלט שאליו פנה גרצברג עקב ניסיונותיה של רמיוס להשתלט על צורן. גרצברג, שעזב את תפקידו כמנכ"ל צורן ועתיד להתמנות לדירקטור בחברה הממוזגת, מכחיש טענות אלה.

מימין עוזיה גליל, יצחק שנברג ולוי גרצברג | צילום: זהר שחר

"רמיוס ניסו להחליף את כל הדירקטוריון והצליחו רק חלקית. הם ניצחו בקרב אחד - אבל זה היה זמני", מסביר גרצברג. "לרמיוס לא היתה שום יד במכירת החברה והם ניסו לטרפד אותה. הם לחלוטין לא הבינו את הביזנס שלנו, ובסופו של דבר בעלי המניות תמכו בדירקטוריון המקורי, בכל הנוגע להחלטה למכור את החברה ל־CSR. אם הכוונות שלהם באשר לצורן היו יוצאות לפועל, זה היה הורג את החברה. הם חשבו שאפשר לפרק אותה, אין להם חזון לטווח הארוך. מה שחשוב הוא שהחברה יכולה כעת לצאת קדימה בצורה מאוד מבטיחה ובנקודת חוזק".

גם היו"ר לשעבר עוזיה גליל מסכים כי עסקת המיזוג היא לא מוצא של כבוד למנהלי צורן. "כל עניין המיזוג התחיל הרבה לפני הסיפור עם קרן רמיוס, שנה קודם". "אני רגיל שבחיים יש כל מיני גורמים שחושבים אחרת ממה שאני חושב, והגישה שלנו לגבי צורן היתה לבנות ולהצמיח את החברה. יש גורמים שמה שמעניין אותם זה כסף בטווח הקצר - זה חוקי, אך הגישה שלהם היתה ללכת ולפרק את החברה. זה לא היה מקובל עלינו.

"כשהתחלנו את המשא ומתן עם CSR ראינו את העתיד, ולא רק את הטווח המיידי, לכן זה מאוד פגע בי, אבל כשהם לא הצליחו להשתלט על הדירקטוריון, שמחתי. זה שאנחנו, שלושת הדירקטורים, הוצאנו החוצה מהדירקטוריון היה לא נעים, אבל יכולנו להמשיך את המדיניות של צורן. הדרך הנכונה היתה להשלים את המיזוג. אמנם ההרגשה בשלב האחרון היתה קשה - כמו להסתכל על ילד שגדל מהצד - אבל אני תמיד מסתכל על העתיד".

מדוע החלטתם למכור את צורן דווקא עכשיו?

גרצברג: "זה נכון שלאורך השנים היו כל מיני שיחות. המיזוג הוא חלק מהאסטרטגיה של צורן. הוא התבסס על מסקנות בנוגע לצמיחה ולשיפור של העמדה שלנו בשוק. כבר לפני שנתיים הגענו למסקנה שאנחנו צריכים להגדיל את צורן עם שותף שיש לו טכנולוגיה משלימה ונוכחות בשווקים הגלובליים. המגעים איתם התחילו כבר בשנת 2010, כשבהתחלה דיברנו על פרויקטים משותפים וככל שהשיחות התקדמו הבנו שיש סינרגיה אסטרטגית בכל קווי המוצרים. באמצע 2010 התחלנו לדבר יותר ברצינות והעסקה התאימה לנו מבחינה אסטרטגית.

"כל מוצר של צורן ייהנה מהטכנולוגיות ומהלקוחות של CSR. חיבור חברות עם טכנולוגיות משלימות חוסך בעלויות פיתוח ומקדים את היכולת להגיע אל השוק במהירות. בנוסף, ל־CSR יש תחומים שאנחנו לא נמצאים בהם ושקשה מאוד להיכנס אליהם - ואנחנו ניכנס אליהם בעזרתם, כמו GPS לכלי רכב. אנחנו נוסיף לזה מצלמות, ולהערכתנו בתוך חמש שנים לא יהיו מכוניות שיימכרו בלי מצלמות שישמשו לניווט ולמניעת תאונות".

"אני בן 86. עכשיו זה הזמן של הדור הצעיר"

אתם מפנים עכשיו את הכיסא.

גליל: "אני חושב שהמיזוג עצמו הוא אחד הדברים המבטיחים, כי גופים כאלה יודעים להעריך את יכולת המחקר והפיתוח הישראליים. וחוץ מזה, אני בן 86. אמנם אני עובד כל יום מבוקר עד לילה ואני מתרוצץ בכל העולם, אבל אני חושב שהדבר הנכון הוא לתת לדור הצעיר לתפוס את המקום שלו".

יהיו לכם תפקידים פעילים בחברה החדשה?

גליל: "אני לא אעשה כבר כלום שם. הפוקוס שלי הוא כיום ברפואה אישית - אני עוזר להרבה סטארט־אפים בתחום, והחלום שלי הוא אולי לעניין את CSR יום אחד גם בתחומים האלה. אני כמובן עומד לרשותם מתי שהם ירצו".

גרצברג: "נוסף על תפקיד דירקטור ב־CSR אעבוד גם כיועץ למנכ"ל ולדירקטוריון בחברה המשותפת. הפוקוס שלי יהיה, יחד עם יצחק שנברג, על ניהול כיוונים חדשים אסטרטגיים בדירקטוריון. עכשיו יהיה לי זמן לעסוק בדברים היותר מעניינים שבתור מנכ"ל לא יכולתי להקדיש להם את כל הזמן שרציתי".

שנברג, ששימש כמנהל התפעול של צורן וצפוי לשמש כסגן נשיא CSR לאסטרטגיה ופיתוח עסקי, יכהן גם כמנכ"ל CSR ישראל שעתידה לקחת חלק נכבד בפעילות החברה הממוזגת. "האחריות של השלוחה בישראל רק גדלה", מסביר שנברג. "אם בעבר היינו אחראים על מערכת הצ'יפים של צורן, כיום האחריות שלנו תגדל לכל CSR, אז מהזווית הזו אנחנו מתרחבים. CSR רואה את הפעילות בישראל כאחד הנכסים המובילים", ציין שנברג.

האם מה שבעצם התניע את המכירה הזו הוא העובדה שאיבדתם נתח שוק משמעותי בתחום השבבים לטלוויזיות?

גרצברג: "בשוק המצלמות והמדפסות נתח השוק שלנו דווקא עלה, ובשוק הטלוויזיות נתח השוק שלנו בארצות הברית התרחב. זו דיסאינפורמציה שקרן רמיוס הפיצה, שצריך לנקות פעם אחת ולתמיד. מה שבאמת קרה הוא שבשוק האמריקאי, בגלל המשבר, מספר הטלוויזיות שנמכרו ירד בצורה משמעותית, וזה הוביל גם לירידה אצלנו. אנשים קנו פחות אז היו קווי מוצרים שיצאנו מהם ונכנסנו לתחומים חדשים. השוק הצרכני מאוד רגיש למשברים כלכליים. בתקופה האחרונה התחלנו להיכנס לאירופה, ולהיכנס לשוק הטלוויזיות היותר מתקדמות מהקצה העליון, בעוד שבעבר נכנסנו בעיקר לטלוויזיות זולות יותר".

נפגעתם גם מההחלטה של סיסקו להפסיק את ייצור מצלמת הפליפ.

"ההחלטה של סיסקו הפתיעה אותנו מאוד, ופגעה בנו בצורה קשה", אומר גרצברג. "היו לנו שבבים על המצלמה הזו והיא היתה צפויה לתרום לנו הרבה. עכשיו ספקי מצלמות בעולם נכנסים לתוך השוק הזה. גם המצב ביפן השפיע על הצרכנים שלנו, שרוכשים סנסורים מהיפנים וקונים זכויות LCD משם. זה גרם למכה רצינית בשווקים שלנו, אבל אנחנו מתחילים לצאת מזה".

"בשביל לגדול צריך להתמזג"

אתם לא מרגישים שההתמקדות בשבבי די.וי.די היתה עקב האכילס שלכם?

"ההתמקדות בשבבי די.וי.די היתה כשצורן יצאה לדרך, והיא דווקא העניקה לנו את הגושפנקה של הספקים. בניגוד לטענות של רמיוס, דרך אגב, שוק הדי.וי.די אצלנו עדיין מייצר רווח והוא ממש לא מפסיד", מסביר גרצברג.

שנברג מוסיף: "בחיים של חברה יש כמה נקודות שצריך לעבור. הסף הראשון הוא של מכירות של 10 מיליון דולר, הסף השני הוא של מכירות של 50 מיליון דולר והסף השלישי הוא לעבור את ה־100 מיליון דולר. מה שהעביר אותנו את הסף השלישי הוא שבבי הדי.וי.די. הבעיה היתה שבשלב מסוים כ־90% מהמכירות שלנו הגיעו ממכירת שבבי די.וי.די, ואז החלטנו להיכנס לתחומים נוספים כמו הטלוויזיות והמדפסות. התרחבות העסקים התאפשרה בזכות שבבי הדי.וי.די. נכון להיום, זה באמת לא שוק גדול, אבל אנחנו פועלים בו בצורה אופטימלית ומרוויחים בו. בתור חברה חייבים כל הזמן להיכנס לשווקים חדשים ובצורה אורגנית זה מאוד קשה. בסופו של דבר, אין פתרון מלבד מיזוגים ורכישות בשלב כזה או אחר".

יש שטוענים כי לא צריך למכור חברות ישראליות אלא להצמיח אותן. אתם לא מאוכזבים שבסופו של דבר נאלצתם למכור את החברה?

גרצברג: "מה שחשוב זה למצוא את הפתרון הטוב ביותר כדי להמשיך ולגדול כחברה ושלאנשים שעובדים בה יהיה לאן לגדול ולהתפתח. אפשר לעשות את זה בצורה אורגנית, אבל כשאתה מגיע לגודל מסוים, הדרך הנכונה להמשיך ולגדול היא להתמזג. צורן היתה יכולה להמשיך כחברה עצמאית, אבל הדבר הנכון מבחינת החברה היה להתמזג.

"25% מהעובדים שלנו הם ישראלים וגדלנו מאוד עד שנת 2007, אבל בשוק הצרכני חייבים מסה קריטית כדי לשלוט בשווקים שאתה משחק בהם. בשבבים למצלמות ומדפסות אנחנו מספר אחת, אבל אנחנו רוצים להיות מספר אחת בעוד שווקים ואפשר לעשות את זה רק באמצעות מיזוגים", מסכם גרצברג.