אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אבי סיפר על הבן שהיה לו ונרצח בשואה: "לקחתי אותו לעבודה כדי לשמור עליו, וגרמני הרג אותו לנגד עיניי" צילום: אוראל כהן

אבי סיפר על הבן שהיה לו ונרצח בשואה: "לקחתי אותו לעבודה כדי לשמור עליו, וגרמני הרג אותו לנגד עיניי"

אברשה בורשטיין, מנכ"ל מירס: "כשקיבלתי צו ראשון אמי כתבה לבן־גוריון: 'אברהם הוא בן יחיד לניצולי שואה, אל תגייסו אותו'"

15.09.2011, 10:32 | דיאנה בחור ניר

"נולדתי בפולין אחרי מלחמת העולם השנייה. אמי זלטה, ילידת ורשה, עברה את גטו ורשה ואת מיידנק ואושוויץ. באותה תקופה היא היתה נשואה עם שני ילדים. אבי יצחק, יליד לודז', היה בגטו לודז' ובמיידנק. גם הוא היה נשוי ואב לילדים. כולם נרצחו בשואה. אחרי המלחמה הם נפגשו במקום שבו יהודים התכנסו כדי לחפש את משפחתם, ואני התוצר של המפגש הזה.

"יכול להיות שמה שעיצב את חיי זו תמונה שלי במדי חייל שהוריי צילמו ב־1 במאי, ביום מצעד הפועלים בפולין כשהייתי בן 3, ולאורך עשרות שנים התגאו בה. כנראה אחרי מה שהם עברו תמונה של בנם כיהודי חזק במדים עשתה להם משהו.

"עלינו לארץ באונייה מיטלטלת כשהייתי בן 9. רצינו להיות קרובים למרכז הארץ, אבל שלחו אותנו לקריית שמונה. משם עברנו למעברה בלוד ומשם לרמלה, שם גדלתי. אני זוכר שהגעתי לבית הספר עם מכנסיים קצרים, גרביים לבנים ארוכים עד הברכיים וסנדביץ' עם נקניק וחמאה — וכמעט זרקו אותי מהכיתה.

1950. אברשה בורשטיין, בן 3, עם אביו יצחק (מימין), קרוב משפחה ואמו זלטה בפולין, רפרודוקציה: עמית שעל 1950. אברשה בורשטיין, בן 3, עם אביו יצחק (מימין), קרוב משפחה ואמו זלטה בפולין | רפרודוקציה: עמית שעל 1950. אברשה בורשטיין, בן 3, עם אביו יצחק (מימין), קרוב משפחה ואמו זלטה בפולין, רפרודוקציה: עמית שעל

"עד לפני כמה שנים אפילו לא ידעתי את שמות הילדים שהיו להוריי. נושא השואה היה טאבו בבית. באחד מימי השואה אבי סיפר לי על הבן שעבד איתו ועזר לו בפרזול פרסות סוסים: 'לקחתי אותו לעבודה כדי לשמור עליו, ואז גרמני הרג אותו עם מכת כת של רובה בראש לנגד עיניי'.

"ברור שהורים כאלה הם הורים חרדים. לטיולים של בית הספר לא תמיד הרשו לי לצאת. כשקיבלתי צו גיוס ראשון אמי שלחה מכתב לבן־גוריון וכתבה בו: 'אברהם הוא בן יחיד לניצולי שואה, אל תגייסו אותו'. למרות זאת התגייסתי לצבא והייתי שם 24 שנים. אברשה הוא כינוי שקיבלתי שם.

"לאמא היה נורא חשוב שאלמד מקצוע. היא אמרה לי: 'אתה צריך מקצוע כדי שתוכל לפרנס את עצמך'. למדתי במגמת חשמל בעמל־רמלה. מובן שמעולם לא השתמשתי בזה, אבל 15 שנים לאחר מכן היא עוד המשיכה לשלם עבורי את רישיון החשמלאי ולומר לי: 'חידשתי לך את הרישיון, מה שבטוח בטוח'.

"למרות כל התקופות הקשות שהוריי חוו, אני זוכר מהם בעיקר את התאווה לחיים והצימאון לחיות. אני יודע שמה שדוחף אותי זה ניסיון למצות את החיים. העובדה שאני נשוי 40 שנה ויש לי ילדים ונכדים היא חלק מזה. בלוויה של אמי לפני שנתיים אמרתי שהניצחון שלה הוא שזכתה לא רק להקים משפחה אלא לראות גם נכדים ונינים בישראל".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

25 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

25.
קצין וג'נטלמן
כאשתו של אברשה מזה 41 שנים (פלוס שנתיים חברות), אני מודה שקשה להדביק את קצב החיים שאברשה הורגל בבית.אברשה גדל בבית בו צריך למצות כל יום עד תום. הוריו העריכו כל יום שהגיע ועבדו עד יומם האחרון בחריצות ראוייה לשמה.הם ברכו על כל יום נוסף שקיבלו במתנה וניצלו אותו. אברשה ספג ערכים אלה בבית, ולכן הוא אדם חרוץ, נאמן וישר מאין כמוהו.אוהבת אותך אברשה. האשה שאתך, יהודית.
יהודית , רעות  |  24.10.11
לכל התגובות