רוח גבית לגילה

לפני כמה חודשים, כשדילג מספסלי האקדמיה לכס הממונה על הגבלים עסקיים, הציג פרופ' דיויד גילה לשר התמ"ת שלום שמחון תוכנית לשינוי חוק ההגבלים העסקיים. הוא הבטיח כי יפעל ביד נחושה יותר בכמה היבטים תחרותיים. אולם סביר להניח שגם גילה בעצמו לא יכול היה לדמיין את אחת התוצאות המסתמנות של ועדת טרכטנברג: רפורמה מקיפה בחוק ההגבלים העסקיים, שאם תאושר תהפוך אותו לממונה החזק ביותר בתולדות המשק הישראלי ולאחד החזקים בעולם.

הסנקציה המתוכננת של פירוק מונופול בכפייה נחשבת חריפה במיוחד. אפילו בהיסטוריה המפוארת של דיני ההגבלים העסקיים האמריקאיים נעשה שימוש בכוח זה רק במספר מצומצם של מקרים, כמו במקרה חברת הטלפון בל שפוצלה למספר חברות. מצד שני, הכלים שמעניק היום החוק הישראלי לממונה על ההגבלים להתמודד עם מונופלים הם ההפך הכמעט מוחלט של אגרסיביות הפירוק.

חוק ההגבלים, שנחשב מהפכני נכון לסוף שנות השמונים אבל רופס ולא מעודכן נכון לימינו, מאפשר לרשות להכריז על מונופול ולתת לו צווי "עשה ואל תעשה". המשמעות העיקרית של צעדים כאלה היא כרטיס צהוב לחברה, לא הרבה מעבר. באחרונה תוקן חוק ההגבלים העסקיים באופן שהרחיב את קהל היעד שאיתו יכולה הרשות להתמודד גם לכמה שחקנים שמחזיקים יחדיו בכוח מונופוליסטי — "קבוצת ריכוז". זה תיקון משמעותי אבל עדיין לא כזה שמרחיב את קשת הסנקציות שלה באופן דרמטי.

ועדת טרכטנברג מנסה לצעוד בין שני העולמות האלה: מצד אחד לחזק את כוחה של הרשות ולאפשר לה להתמודד באפקטיביות עם כוחות מונופוליסטיים ומצד שני לתת לה שיניים. בחלק מהמקרים הרשות תוכל לעשות את זה באמצעות חיוב במכירת זיכיונות או נכסים, ובמקרים אחרים באמצעות צעדים שיסירו חסמים ויגבירו יבוא. רשות ההגבלים העסקיים לא בהכרח תתחיל מחר בבוקר לפצל מונופולים אבל היא בהחלט תוכל לכפות צעדים, כולל מימוש מסוים של נכסים שיגבירו את התחרות בשוק הרלבנטי.

בדרך למימוש הייעוד החדש של הרשות שלו יצטרך גילה להתמודד לא רק עם הקבוצות החזקות במשק אלא גם עם חבריו הרגולטורים בעלי סמכויות חופפות לשלו בשווקים רלבנטיים. כדי לעמוד בהתמודדויות האלה הוא יצטרך לקבל מטרכטנברג רוח גבית חזקה ותשתית חוקית מתאימה.