דו"ח טכנולוגי: שלחת הודעה עם תמונה? עצבנת את הדיקטטור

מהר, עוד גז מדמיע!

לרודנים ברחבי העולם תהיה בקרוב סיבה נוספת לפחד: טוויטר תאפשר בקרוב שליחת SMS עם תמונה. אז מה, אתם אומרים? או.

כולם רגילים לכך שסמארטפונים יכולים לשלוח תמונה. הסמארטפון של עבדכם הנאמן יכול אפילו – בזמן ירח כחול, תוך כדי עמידה על רגל אחת והקרבת פר להרמס – לשלוח לטוויטר תמונה שצולמה על ידי מצלמה אמיתית, לא זו של הסמארטפון שלו. אבל מה שהשירות הזה מציע הוא לאפשר שליחת תמונה לטוויטר מטלפון סלולרי רגיל. בהתחשב בכך שלכל אחד יש טלפון סלולרי ושסמארטפונים הם עדיין נחלתו של המעמד הבינוני ומעלה, הפוטנציאל המהפכני של הצעד הזה מרחיק לכת.

לעריצים, כמובן, יש כמה כלים שעומדים לרשותם, מעבר לגז מדמיע ואמצעים קטלניים מעט יותר. הם יכולים, למשל, לאסור על ספקיות הסלולר שלך להציע את השירות. בשלב זה הוא עדיין קיים רק ברודנות אחת – בחריין, שעסוקה בדיכוי הרוב השיעי שלה – ובטוויטר מתכוונים לצרף עוד בעתיד. מאוד יכול להיות שהם ייתקלו בהתנגדות.

ואם זה לא עוזר, נשאר רק מסלול אחמדניג'אד-מובארק: פשוט לחסום את הודעות ה-SMS במדינה שלך. זכור, עם זאת, שזה בדיוק סוג המהלך שיכול להוציא אנשים לרחובות, פשוט כדי לברר מה קרה ואז לחטוף את הג'ננה כלפי המשטר הגם כך לא אהוד שלך.

אסאנג' לא מפסיק להציק

 

ג'וליאן אסאנג', האיש ואתר ההדלפות, אחד הנודניקים המובהקים של עולם הטכנולוגיה, מצליח לרשום הישג חדש וכנראה תקדימי: בקרוב תצא לאור האוטוביוגרפיה הבלתי מאושרת שלו.

עכשיו, ביוגרפיות בלתי מאושרות יש למכביר. לעיתים קרובות הן נקראות כך בנסיון למשוך קוראים לספר שמבטיח להם סנסציות זולות ששום יחצ"ן לא היה מעביר. בחלק מהמקרים ההצלחה אפילו מספיקה כדי לכסות את ההוצאות של תביעת הדיבה. כך שמה שמעניין פה הוא פחות הביוגרפיה ויותר האוטו. אוטוביוגרפיה היא ביוגרפיה שאדם כותב על עצמו, אז איך הצליח אסאנג' להגיע למצב של אוטוביוגרפיה בלתי מאושרת?

או. הסיפור משעשע למדי בדצמבר האחרון הצליח המו"ל הסקוטי Canongate להגיע להסכם שנראה לו מוצלח: הוא שילם לאסאנג' מעל 1.5 מיליון דולר כדי שהנ"ל יכתוב את סיפור חייו. באותו חודש, צריך לזכור, וויקיליקס עדיין היה מוצר חם למדי. אסאנג' התלהב מאוד – הוא הגדיר אז את הספר העתידי כ"מסמך מאחד של דורנו" שיסביר את "מאבקו הגלובלי לאלץ את הממשלות להגיע למערכת יחסים אחרת עם העם".

זה היה בדצמבר. ביוני, אחרי ששתה את המקדמה והוציא אותה על עוכרי דין, החליט אסאנג' שבמחשבה שניה, לא בא לו להוציא אוטוביוגרפיה. הוא ראה את הנוסח הראשון של הספר והוא לא מצא חן בעיניו, ועל כן הודיע קבל עם ועדה ש"ספרי זכרונות הם זנות".

זה קצת הפתיע את המו"ל הסקוטי המסכן, שרק שבוע קודם לכן קיבל מאסאנג' את התמונה המיועדת לכריכה.

אז המו"ל החליט להוציא לאור על אפו וחמתו של אסאנג', ולהגדיר אותה כ"אוטוביוגרפיה הלא מאושרת" בתקווה למשוך קוראים. מהמעט שפורסם, זה הולך להיות ספר נורא ואיום – חלקים גדולים ממנו נכתבו על ידי אסאנג', אחרי הכל – אבל המו"ל הבטיח לתת לו את חלקו בהכנסות, אם יהיו כאלה.

פחד ותיעוב ב-HP

 

לפני שנה ומשהו, כש-HP בעטה את מרק הרד לאחר שביזבז את כספי החברה בניסיון לפתות קבלנית חיצונית, הדברים נראו פחות או יותר בסדר. החברה לא היתה נוצצת, בשום אופן, אבל היא היתה יצרנית ומוכרת יציבה של מחשבים. HP היתה, והיא עדיין, הגדולה בעולם בתחום זה.

שנה אחרי, החברה נראית כמו גרוטאה. חבר המנהלים מלהג בגלוי על הדחת המנכ"ל הכושל, ליאו אפותקר, שהחליט לחסל את חטיבת החומרה של החברה – כלומר, זו שבגללה אנשים בכלל שמו אליה לב. אל תדאגו לליאו: כמו קרול בארץ, הוא מוכיח שהכשלון משתלם. הוא יילך הביתה מ-HP, אחרי פחות משנה בתפקיד וגל הריסות מעשנות מאחוריו, עם 9.4 מיליון דולר. מי אמר שלא שווה להיות מנכ"ל?

אבל הבעיה היא, ככל הנראה, לא אפותקר. מנהלי HP הרוויחו כנראה ביושר את כל מה שאמר עליהם לארי אליסון מאורקל. כעת אנחנו למדים, למשל, שחבר המנהלים היה כל כך לא מתפקד, שהוא סירב לפגוש אישית את אפותקר קודם למינוי. חלק מהמנהלים, שלא היו חלק מהוועדה הבוחרת, לא הסכימו להיפגש עם אף אחד מהמועמדים לתפקיד.

מרק הרד הודח על ידי חבר המנהלים. הוא החליף בתפקידו את המנכ"לית הכושלת קרלי פיונה, שגם היא הודחה על ידם. ועכשיו נראה שגם ליאו אפותקר יישלח הביתה על ידי אותו גוף. ומי הבא בתור? ב-HP שוקלים עכשיו למנות את מג וויטמן, מנכ"לית איביי לשעבר. וויטמן ניהלה קמפיין כושל במיוחד לתפקיד מושל קליפורניה לפני שנה, כשהיא משפריצה כסף לכל עבר, וההערכה היא שכל קול עלה לה משהו כמו 45 דולר. הרעיון שוויטמן תכנס לתפקיד התקבל על ידי המשקיעים והאנליסטים בתרועות אימה.

ואולי, במחשבה שניה, הגיע הזמן להחליף לא את המנכ"ל, אלא את חבר המנהלים.

"אנחנו לא בטוח שאנחנו עסק רציונלי, שמונע רק על ידי כוונת רווח"

בגוגל נושמים לרווחה: המשפט למעלה היה המביך ביותר שאמר היו"ר אריק שמידט לוועדת הסנאט האמריקאי. היה יכול להיות הרבה יותר גרוע – וכנראה גם יהיה.

שמידט טען שגוגל איננה מונופול בתחום החיפוש, אם כי הודה ש"אנחנו בסביבה". אבל זה לא היה הנושא שהעסיק את הסנאטורים. מה שהטריד אותם יותר מכל היתה העובדה שגוגל מקדמת את מוצריה במנוע החיפוש שלה. המוצרים של גוגל, שמו לב שם, איכשהו מגיעים תמיד למקום השלישי בתוצאות החיפוש, בלי קשר ליעילותם. שמידט הכחיש בכל תוקף שגוגל "מבשלת" את התוצאות. כנראה שבמנוע החיפוש משתוללות להנאתן רוחות רפאים.

לא כולם התרשמו, בלשון המעטה. מנכ"ל ילפ תיאר איך גוגל גנבה את התוכן של האתר שלו ושמה אותו ב-Places שלה, כשהיא מאיימת על ילפ שאם לא תסכים לכך, היא פשוט תיעלם מהאינדקס של גוגל – אותו תרגיל שגוגל עשתה לאחרונה לשורה של עיתונים בלגים.

שתי חברות אחרות האשימו גם הן את גוגל בכך שהיא מענישה אותן על כך שהן מתחרות בה. וכל זה קורה בזמן שמיקרוסופט מתלוננת על כך שגוגל העלתה פתאום את תעריפי הפרסום שלה פי 50, אחרי שהשיקה את בינג. נראה שגוגל, ששכרה לא פחות מ-13 חברות יח"צ לצורך המאבק הזה, תצטרך להשתמש בהן.

קצרצרים

ביל גייטס הוא האיש העשיר ביותר בארה"ב, על פי המגזין פורבס, ועושרו נאמד בכ-59 מיליארד דולר. בעולם הוא נמצא במקום השני אחרי המיליארדר המקסיקני קרלוס סלים, שמחזיק ב-74 מיליארד דולר. שורה של דמויות הייטק אמריקאיות אחרות מככבות ברשימה, בהן מנכ"ל אמזון ג'ף בזוס ומנכ"ל מיקרוסופט הנוכחי, סטיב באלמר. במקום השני ברשימת האמריקאים העשירים ניצב וורן באפט, שאובמה ציטט לאחרונה את אמירתו ולפיה המזכירה שלו משלמת יותר מס מבאפט עצמו. באפט וגייטס החלו את היוזמה שבמסגרתה הם משכנעים מיליארדרים להעביר יותר ממחצית מהונם לצדקה.

מי תקף את מערכות המחשב של מיצובישי תעשיה כבדה, חברת הבת של מיצובישי היפנית שעוסקת בכל מיני מערכות נשק מורכבות? עדיין מוקדם להפנות אצבע מאשימה אל האנשים הספציפיים, אבל די ברור שמדובר בהאקרים סינים: התוכנה שבה הם השתמשו דורשת הכרה מעמיקה עם שפת הקיצורים הסינית. הממממ.

אחת הטענות הקבועות של אפל היא שמשתמשיה מוגנים יותר ממשתמשי חלונות מתוכנות זדוניות, הונאות וכן הלאה. כפי שגילו לחרדתם מספר גדל והולך של משתמשי אייטיונז, חנות התוכן דווקא מלאה בתרגילי הונאה. אף אחד, כנראה, לא היה שם לכך יותר מדי לב, אבל כשהתובעת הכללית של מסצ'וסטס הפכה לאחת הקורבנות – היא יצאה בדרישה לחקירה. התובעת עצמה, אגב, הופתעה לשמוע שמדובר בתופעה רחבת היקף. המשך צפוי.

כותב שורות אלה טוען כבר זמן רב שהטאבלטים הם צעצוע יקר שאפשר, במאמץ, להפוך לכלי עבודה לא נוח. סקר חדש מגלה שכך חושבים גם מי שמתכננים לרכוש את המכשירים בשנה הקרובה: 63% מהם חושבים עליהם כ"צעצוע או גאדג'ט חדש", והרבה פחות מתכננים לשמש בו כתחליף למחשב שלהם. האייפד, כך לפי הסקר, משמש בפועל ככלי גלישה ובידור, והרבה מאוד מהזמן של המשתמש מושקע להורדה ולבחינה של אפליקציות.

בעוד חודש יתכנס בסאן פרנסיסקו כנס בלתי שגרתי של צלמים. מדובר, הפעם, בכנס הראשון של צלמי האייפון. באי הכנס יעסקו בשאלות "האם האייפון יכול להיות מצלמה מצוינת", ובדרכים לגרום לגרוטאה להפוך לכזו. פאנלים שונים יציעו למשתמשי המכשיר שיעורים בקומפוזיציה ודרכים להשתמש באפליקציות. ואם כבר דיברנו בתחילת הטור על טוויטר ותמונות בזמן אמת, זה הזמן להזכיר יתרון אחד של צילום בסמארטפון: כשרוצים לצלם בסיטואציות עוינות, הוא הרבה פחות בולט ממצלמה.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"