עובדי הרכבת קלקלו לשר כץ את החגיגה, ואז הגיע עופר עיני

1. מה בסך הכל רצה שר התחבורה ישראל כץ? אתמול בבוקר הוא התייצב עם זוג מספריים במטרה לחתוך את הסרט בדרך לתמונה יפה שלו בעיתון, חונך את קו הרכבת המדובר מראשון לציון לתל אביב. העובדים, שוב העובדים, קלקלו לו את החגיגה. מה שנתגלה בפניו היה רציף ריק, סגור, שממאן לשלוח אליו את כלת השמחה המסילתית. אם כץ היה יכול לסגור את הרכבת באותו רגע, הוא היה עושה זאת ללא היסוס.

ועד עובדי הרכבת אולי ביזה את בית הדין לעבודה, שהורה להם בשבת בלילה לא להשבית את חנוכת הקו, אבל בעיקר ביזה את כץ. הביזיון הכפול עלה לוועד העובדים לא רק בדיון מביך בבית הדין בבקשת הביזיון שהגישה הנהלת הרכבת (שהסתיים במשיכת העתירה מצד ההנהלה), אלא גם אפשר ליו"ר ההסתדרות עופר עיני לקחת אליו את המושכות של המאבק.

אין זה סוד שבהסתדרות לא היו מרוצים כל כך מהחלטת הוועד בשבוע שעבר להשבית את הקווים החל מיום רביעי בערב, אך בסופו של דבר נתנו גיבוי מלא להחלטה. בהסתדרות גם ניסו להבליג על ההפרה לכאורה של הוראת בית הדין בנוגע לפתיחת קו הרכבת מראשון לציון לתל אביב.

בסופו של דבר הקו החדש נפתח בהמשך היום, לאחר שהעובדים התחייבו לקיים את צווי בית הדין, או במילים אחרות להיענות להוראות שיגיעו מלשכתו של עיני.

2. היום שוב צפויים להיפגש נציגי הנהלת הרכבת וההסתדרות בבית הדין לעבודה. הפעם יהיה זה בבית הדין הארצי בירושלים, בנושא הערעור שהגישה ההסתדרות על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב שלא להתיר לעובדים לשבש את פעולת הרכבת.

ההחלטה של בית הדין האזורי שעליה ערערו העובדים מעוררת תמיהה, בלשון המעטה, שכן מדובר בשביתה כלכלית במלוא מובן המילה, ולא פוליטית כפי שנקבע. אחר הצהריים תיערך פגישה בין הצדדים בלשכת נשיאת בית הדין הארצי נילי ארד, במטרה להגיע להבנות ללא צורך בדיון רשמי.

עם כל הבעייתיות בהתנהלות ועד העובדים, עדיין מדובר בוויכוח עקרוני, ובית הדין ירצה שיוכרע בשולחן המשא ומתן: במשרד האוצר באמת לא מבינים מדוע מה שבמשך שנים עבר תוך הסכמה שבשתיקה מצד ההסתדרות, נתקל עתה בהתנגדות כה עזה. הוצאת עבודות למיקור־חוץ היתה נוהג מוכר במגזר הציבורי, כאשר במקרה של מרמור מצד הוועד, האוצר היה זורק כמה פירורים בדמות תוספת שכר. זה נגמר.

מצד שני, בלשכת עיני באמת רואים פה מאבק עקרוני. הקיץ האחרון שאב את הציניות לא רק משדרות רוטשילד, אלא נגס אפילו בזו של בית ההסתדרות בארלוזורוב. באוצר עוד לא מבינים את זה. מדובר בהתנגשות רעיונית אמיתית - עבודה מאורגנת ושירות מדינה רחב מול צמצום תחומי ה"ליבה" של השירות הציבורי.

3. וישנו כץ, זה שאמר, במעין ניסיון של שכנוע עצמי עם כניסתו לתפקיד שר התחבורה, שהמשרד שלו הוא־הוא משרד התשתיות האמיתי. הוא כל כך רוצה שיכירו בו בתור "בולדוזר", בדיוק כמו אריק שרון. אך בניגוד לראש הממשלה לשעבר, וזה שהקימו לכבודו את משרד התשתיות הלאומיות המקורי, הוא מוצא את עצמו עם הכרזות שהוא לא יכול ליישם. רק לפני שבוע הוא עוד פנטז בבייג'ינג על קו הרכבת תל אביב־אילת שיקימו בשבילנו הסינים, וזאת כמה חודשים לאחר שאיים לסגור את הרכבת כולה.

ספק אם לכץ באמת חשוב האם הקרונות החדשים יתוחזקו במיקור־חוץ או ברכבת עצמה. הוא ישמח להסתפק בגזירת סרטים ובמינימום בעיות בתקופה שעוד נשארה לו לסיום הקדנציה.

4. וישנו עיני. כנראה הדבר המשמעותי ביותר שקרה אתמול הוא כניסתו של עיני לתפקיד מוביל המאבק. עיני וכץ בקשרים טובים יחסית, ועוזרים לשמן אותם חברי מרכז הליכוד הרבים ששומעים בקולו של יו"ר ההסתדרות. זו גם הסיבה מדוע לאורך כל הדרך הקפיד כץ לגנות את העובדים, אך לא את ההסתדרות עצמה.

הדה־לגיטימציה הציבורית שעברו העובדים, בזכות התנהגותם הפרועה, שלה נתן כץ את ידו - פגעה ביכולת המיקוח שלהם מול האוצר ומשרד התחבורה. עתה, עם עיני, זה כבר סיפור אחר. מעכשיו, השיחות מול משרדי האוצר והתחבורה, כמו גם ההתנהלות הכללית של המאבק, יעברו דרכו. מעכשיו, זה לא הכבוד של יו"ר הוועד גילה אדרעי, אלא זה של עיני. זהו צעד שעשוי להגדיל את האפשרות לחידוש השיחות בין הצדדים ואפשרות ההגעה להבנות. בנוסף, אם יהיו עיצומים, הם יהיו חריפים הרבה יותר ובית הדין לא ימהר להתערב כמו שעשה עתה.