ליף לנתניהו: "יש לך חודש להעביר לנו הצעות רציניות, נצא לרחובות בכל הכוח ב-29 באוקטובר"

"קיץ 2011 נגמר, אבל המחאה שלנו ממשיכה. העם, אם מישהו שכח, דורש צדק חברתי", כך אמרה דפני ליף במסיבת עיתונאים שקיימו בתל אביב, מנהיגי המחאה החברתית וצוות המומחים לצדק חברתי בראשות הפרופסורים יוסי יונה ואביה ספיבק. ליף אף פנתה לראש הממשלה, בנימין נתניהו ואמרה: "יש לך חודש להעביר לנו הצעות רציניות, נצא לרחובות בכל הכוח ב-29 באוקטובר"; זאת, בתגובה להמלצות ועדת טרכטנברג אתמול. נציגי המחאה הציגו את דו"ח ההמלצות משלהם.

"מדיניות דורסנית, הרסנית, הביאה אותנו למשבר. את המדיניות הזאת אנחנו דורשים לשנות", אמרה ליף, "היום אנחנו מציגים תפיסה חברתית אחרת שדואגת לכל חבריה. אתמול קיבלנו את התשובה של הממשלה והעומד בראשה למחאה שלנו. התשובה הייתה עלבון צורב. מה קיבלו אזרחי ישראל? הנחה בצהרונים? בחינה של שוק גז הבישול? הוועדה הסתלבטה עלינו. אנחנו לא מוכנים יותר שיצחקו עלינו. לא מוכנים שיתייחסו אלינו כמובן מאליו. הקשבתי וקראתי את כל ההמלצות, לא היה בהן דבר לשכבות החלשות, לאמהות החד הוריות, לחולים, לזקנים, לעובדי הקבלן. זרקו כמה סוכריות למעמד הביניים, אבל מעמד הביניים הולך ונעלם. הוועדה הזאת קיבלה מנדט מוגבל, עלוב. ביקשנו טיפול שורש וקיבלנו שיננית. מנסים להפחיד אותנו שהדאגה לאזרח הקטן תבוא על חשבוננו. הפרד ומשול. אבל זה בדיוק ההיפך. לא להעביר תקציב מכאן לשם. אתם באמת חושבים שניכנע לספין העלוב הזה של קיצוץ בביטחון? לא, זה לא ילך יותר".

"התקווה התפוגגה, התגבר החשש"

פרופ' יוסי יונה אמר: "למול עינינו הולך ומתגבש אתוס חברתי מעורר תקווה. הציבור רוצה חברה מתוקנת. הוא רוצה מדינת רווחה צודקת. כולל תיקון האפליה המתמשכת של אזרחי ישראל הערבים והפריפריה הגיאוגרפית והרעיונית. התחלואים החברתיים ממנה סובלת החברה שלנו היא פועל יוצא של מדיניות מתמשכת שמהווה סיכון אמיתי לעתידה של החברה שלנו. לא מדובר על גורמי טבע, אלא על מדיניות הממשלה בעיקר בעשר השנים האחרונות. עם פרסום המלצות ועדת טרכטנברג, התפוגגה התקווה והתגבר החשש. אין בהן בשורה של ממש. אין די בהדבקת טלאים על שיטה שפשטה את הרגל. נדרש אומץ ציבורי כדי להתנער מקלישאות חבוטות ולהודות שהשוק לא יכול לספק פתרונות לתחלואי החברה. אנחנו קוראים לפיכך, להקפאה של כל תהליכי ההפרטה של משאבי הציבור ונכסיו ושל השירותים החברתיים המסופקים למדינה. אנחנו קוראים לשיקומו של המגזר הציבורי, שהפך לגוף מצומק ומדולל אברים. יש לבטל את התקציב הדו שנתי. אנחנו קוראים לפתיחת תקציב 2010? ויש לבטל את חוק ההסדרים. העם רוצה מדינת רווחה ולא חוזה עסקי בין הממשלה לאזרחים".

יונה הוסיף, "אנו ממליצים לייסד פורום הידברות בין הממשלה, האזרחים, המגזר הציבורי, הוועדים. שינוי הכולל העברת סמכויות לשלטון המקומי. תפקידם של מנהיגים כפי שקבע אפלטון, הוא להוביל את האזרחים במים סוערים. והנה ספינתנו מחוררת".

פרופ' אביה ספיבק: "לכאורה יש הבנה שצריך לשנות ב-180 מעלות, אבל חוץ משינוי מסוים במסים, אין שום דבר בדו"ח טרכטנברג. אנחנו כבר מכירים את התכניות ארוכות הטווח במדינת ישראל. אנחנו מכירים את הדינמיקה הזאת. אנחנו רוצים תשובה כעת. בדיבורים מוכרחים לתקן, במעשים – המשך המדיניות הקיימת. המלל יוצא מהכלל, אבל כשמסתכלים לראות מה כתוב – אז שום דבר. בעשור האחרון השכר הריאלי של השתנה. הייתה צמיחה גדולה, אבל שום דבר לא הגיע לאזרחים. ואיך נראית מערכת הבריאות? יש שם משבר חמור. מערכת הבריאות חולה. המדיניות הנוכחית היא אוסף של כשלים. הריכוזיות הזאת שהם עכשיו כל כך שמחים להילחם בה, מה עשה אותה? מה, זה נותר מעצמו? הם נרדמו בשמירה. שיצומו ביום כיפור, כדי להכות על חטא, כי הם גרמו לריכוזיות".

ספיבק המשיך, "יש מיתוס לגבי הצמיחה. הנתונים מראים שבצמיחה למועסק אנחנו מפגרים אחרי המערב. לא מספרים לכם את זה, אבל אם תשאלו כלכלנים שמבינים, הם יגידו לכם. אנו דורשים הפסקה של כל הפרטה חדשה, ורפורמה יסודית בשירות הציבורית. טרכטנברג עצמו מדבר על רפורמה, אבל איזו רפורמה? הקלת חסמים. זה בעצם שם קוד להחלשת האיגודים המקצועיים. האוצר נלחם שנים באיגודים המקצועיים.

"הטענה היסודית של טרכטנברג אומרת שאי אפשר להרחיב את התקציב. אפשר לגייס 20 מיליארד שקל במסים, בעיקר מסי חברות. מה אפשר לעשות איתו? אנחנו מציעים לתת מעונות גם לילדים בגיל הרך, כדי שאמהות יוכלו לצאת לעבודה. הוספת שני מיליארד שקל לחינוך. הגדלת קצבאות כמכשיר יסודי לטיפול בעוני. בדו"ח טרכטנברג אין התייחסות לטיפול בעוני. בדיור, לתת למעלה משלושה מיליארד שקל כדי לפתח דיור ציבורי. בבריאות, 3.8 מיליארד שקל, שליש ממה שצריך כדי להבריא את מערכת הבריאות. ואחרון חביב, מה שאולי נראה לא חשוב, זה לשקם את תקציב התרבות. תוספת 400 מיליון שקל, כדי שהורים לא יצטרכו לשלם על תרבות. אנחנו צריכים גם נשמה במדינה הזאת. שיפסיקו להגיד לנו שזה בלתי אפשרי. אנחנו אומרים לכם: Yes we can".

דפני ליף אמרה לסיום, "אנחנו קוראים להסתדרות בראשות עפר עיני, בואו תצטרפו אלינו. אנחנו קוראים להתאחדות הסטודנטים, לרופאים, למתמחים, לעובדי חיפה כימיקלים – התאגדו. אנחנו קוראים לבוסים, ללוביסטים, לנערי האוצר. אנחנו כאן ואנחנו רק נתחזק. אדוני ראש הממשלה, קיבלת 50 יום. עכשיו אנחנו נותנים לך עד אחרי החגים. ביום הכיפורים עלייך ועל ממשלתך לעשות חשבון נפש. בסוכות נקים סוכות מחאה בבירה. ב-29 באוקטובר נצא לרחובות במלוא הכוח. לא נוותר ולא נשקוט. השנה ניקח את המדינה בחזרה לידיים שלנו".

בתשובה לשאלה האם בכוונתם לרוץ לפוליטיקה, ענתה ליף: "הרעיון הוא להבין שהאזרח הכי גדול. לא צריך ישר לרוץ לפוליטיקה, יש פה כוח אזרחי מסיבי. המערכת גורמת לאנשים להתלכלך. הכוח הוא בידי הציבור".