בירות בוטיק: מוציאות לפנסיה את היינקן וטובורג

זו השעה של הבירה. ואני לא מדבר איתכם על סתם בירה. אני מדבר על בירות בוטיק - בירות של מיקרו מבשלות, Craft Beers, תבחרו אתם את ההגדרה. כמה מהבירות האלה נולדו בחצר האחורית של איזה בירולוג חובב מבוסטון או מבת ים ששיחק עם מים ושמרים, ויצא לו משקה טרי עם מנעד טעמים וריחות שמעיף את הראש עוד לפני שהאלכוהול משפיע.

לפי איגוד מבשלי השיכר האמריקאי, תעשיית הבירה שם צומחת בשנתיים האחרונות בשיעור דו־ספרתי חסר תקדים לתקופת המיתון. זו לא רק סטטיסטיקה: היא מראה שאומת הבדווייזר, שתמיד העדיפה בירות דיאטטיות או את מה שהופיע בפרסומות בסופרבול, משנה כיוון לאנינות טעם.

ומה בקרב העם השותה בציון? היצע הבירות המיוחדות מהעולם עולה כאן מדי חודש, ואיתו גדלה קבוצת השתיינים שמתקשים לחזור אחורה, אל הבירות התעשייתיות המפוסטרות והמוגזות.

וקורה כאן עוד משהו: גם הישראלים מתחילים לייצר בירות בוטיק, ב־15 מבשלות עצמאיות שפועלות כיום בישראל. אחת מהן, מבשלת נגב, נרכשה ביוני על ידי יבואנית הבירות המיוחדות נורמן פרימיום, ואחרת, אלכסנדר, נכנסה לתפריט של מחלקות היוקרה באל על.

ועכשיו תראו, צריכת הבירה בישראל היא משהו כמו 13–14 ליטר בממוצע לאדם, שזה 40 בקבוקים בשנה, כלומר פחות מבקבוק בשבוע! אז דחילק, אם אתם מסתפקים בבקבוק בשבוע, לפחות שהוא יהיה שווה את הכרס שאתם מקפידים לטפח כל כך יפה.