צילום: נמרוד גליקמן
"המחאה פספסה את המקור לבעיות במשק"
אילן לוין, הממונה על השכר באוצר, בטוח שהבעיה הגדולה של המשק הישראלי היא הוועדים הגדולים. יומיים לפני שהתפטרותם של מאות מתמחים תיכנס לתוקף הוא מזהיר: "סכסוכי העבודה יחריפו. אם ליאוניד אידלמן לא יודע להביא את הסחורה לרופאים, ועיני הוא לא סמכות מוחלטת לעניין העובדים הסוציאליים - אנו בבעיה"
מעל לארון הספרים בלשכתו של הממונה על השכר באוצר אילן לוין תלוי תצלום גדול של נמל חיפה, שאליו צמודה ברכה אישית מיו"ר ועד העובדים בנמל. מנגד, כשהוא מתייחס ליחסיו המורכבים עם ועד העובדים שם, צוחק לוין ואומר: "עד היום מפתיע אותי שלא זרקו אותי מהמנוף ישר לים". ככה נראה עולמו של מי שאמור להיות האיש הרע של הסכמי השכר במגזר הציבורי. בסופו של דבר, כל הסכם שכר שעליו הוא חתום הוא לא סתם סיפור של טובים מול רעים, אלא בנוי מניסיון משותף עם ארגוני העובדים לשפר את השירות הציבורי הבעייתי. בשנה האחרונה היחסים המורכבים של הממונה על השכר חוו שדרוג, וריבוי סכסוכי העבודה וצמיחתה של אופוזיציה לראשי ארגוני העובדים הגדולים שינו את התמונה בעולם יחסי העבודה. סיפורה של מחאת הרופאים הוא דוגמה מצוינת.
באוגוסט חתם לוין, שהחל באחרונה שנה רביעית בתפקיד, על הסכם מול ההסתדרות הרפואית שלפי הציפיות אמור היה להביא לפתיחת בקבוקי שמפניה בבתי החולים. מה שקרה הוא הפוך. האכזבה מההסכם צפויה להביא כ־740 רופאים, כמעט כולם ממרכז הארץ, להתפטר החל מיום שלישי. לוין לא יודע להעריך אם בסופו של דבר יממשו הרופאים את איומיהם, אבל המסר שלו למתנגדים הוא פשוט: "אם מישהו רוצה לדבר איתנו, אז הוא צריך לעשות את זה דרך הארגון היציג, כלומר ההסתדרות הרפואית (הר"י). אנחנו לא נפתח את ההסכם מחדש, זה ברור, אבל אני כן מנסה לייצר תהליך של חזרה לדיאלוג מול הר"י".
הכוונה לוועדה שמשרד הבריאות חושב להקים?
"אני לא צריך ועדה, אני צריך את אידלמן בראש השולחן שאומר לי שהבלגן נעצר, אבל אלה הבעיות וצריך לפתור אותן. מה, מי ואיך צריך עוד לראות".
אידלמן ישמח, אבל השאלה היא אם אגף התקציבים יסכים?
"הממונה על השכר הוא ידו הארוכה של שר האוצר ובעולם יחסי העבודה אחד מהדברים הבסיסיים הוא לשבת ולדבר. להיות אטום...", מתחיל לוין משפט שאותו הוא בוחר שלא להשלים.
אולם זה לא שלוין חושב שההסתדרות הרפואית חפה משגיאות. הטעות שלהם, הוא סבור, היתה כפולה. ראשית, "גילינו שמאבק ארוך מרסק ארגוני עובדים. אתה מעלה את העובדים על עצים שאחרי זה אי אפשר להוריד אותם מהם", הוא מסביר. "העובד נמצא חודשים בתוך בלגן, ולכן גם הציפיות שלו בשמים ובהתאם גם גודל האכזבות עם החתימה על ההסכם". הבעיה השנייה שמוצא לוין בהסכם הרופאים היא מפתיעה: "אמרתי להם שהם מגזימים עם הדרישה לדיפרנציאליות שבין תוספות השכר שיקבלו הרופאים במרכז לעומת אלה שבפריפריה, אבל הם התעקשו. קשה לפעמים לקבל הבדל של 80% בשכר של שני רופאים שרק שעה וחצי נסיעה מפרידה ביניהם".
לטענת רופאים במרכז הארץ, עקרון הדיפרנציאליות בשכר בין עובדים - עיקרון שאותו לוין מנסה להוביל מאז כניסתו לתפקיד - פעל בהסכם עם הר"י בצורה מוגזמת. לדבריהם, בעוד התוספות לשכר הבסיס שלהם רק יקזזו את השחיקה מהאינפלציה, אלו של עמיתיהם בפריפריה יעלו משמעותית. אז מדוע זה המצב? לוין מגלה כי היתה זו הר"י שביקשה שתוספות השכר המשמעותיות ביותר יינתנו לעובדים בפריפריה ובעיקר על שעות העבודה הנוספות, כדי שלרופאים ישתלם להישאר בבית החולים הציבורי ולא לעבור אחר הצהריים לפרטי.
"תחושת אי־צדק"
ההתנגדות הגדולה להסכם עם הר"י היתה רק חלק אחד בפאזל שלם. החלקים האחרים - זעם העובדים הסוציאליים על ההסכם שחתם עבורם האיגוד במרץ האחרון, הסכם הפרקליטים בסוף השנה שעברה והסכסוך הארוך של עובדי משרד החוץ - הבהירו ללוין כי בשנה האחרונה חל שינוי יסודי מאוד ביחסי העבודה במגזר הציבורי. בכנס "כלכליסט" לפני כחודש הוא אף קישר בין שינוי זה לבין המחאה החברתית הקיץ. "במגזר הציבורי יש תחושת אי־צדק עצומה כתוצאה מהפערים בתוכו. השכר נקבע כפועל יוצא של היכולת שלך להזיק בזמן עיצומים ולא כפועל יוצא של השכר האלטרנטיבי שלך, קרי יכולת ההשתכרות במקום עבודה אחר. השביתות של החודשים האחרונים היו של גופים שלא אמורה להיות להם יכולת שליטה גדולה על השאלטר". במילים אחרות, מדובר במי שנשארו כל השנים מאחור מבחינת תוספות השכר כי אין להם היכולת להזיק.
מי אלו הגופים שאתה מדבר עליהם, אלו שמקבלים את התוספות הגדולות?
"בתוך השירות הציבורי יש ארגונים כמו משרד הביטחון, רשות המסים ואזרחים עובדי צה"ל, שהכוח שלהם גדול מאוד. זה קורה גם בחברות ממשלתיות שהן מונופול, כמו נמלי הים או רשות שדות התעופה. הם חיים במודל כלכלי שבו הם לא צריכים לחשוש להכנסותיהם. במקומות שבהם המודל הזה השתנה, כמו ברשות השידור עם הכניסה של הערוצים המסחריים, הגיעו למצב קשה. אתה מסתכל על מונופלים ומבין שאם העובדים בהם היו עובדים בכל מקום אחד במגזר הפרטי, השכר שלהם היה נמוך במחצית. כלומר, העובד משתכר לא כי הוא מוכשר, אלא כי הוא יושב על שאלטר".
זו היתממות. הרי אתה זה שאחראי על מתן תוספות השכר.
"כאשר אני ניגף ונכנע אז אני אשם כי אני מעצים את הבעיה, וכאשר אני נלחם על זה אני פוגע בשקט של יחסי העבודה וגורם להצקה לכלל הציבור. זו דילמה. אחד החסרונות של התפקיד הזה הוא שמדובר בקבלן ביצוע של סכסוכים. אני לא יכול ליזום תוספות שכר כשצריך, כי בעולם המושגים של היום נתינה וולונטרית עלולה להתברר כחולשה".
בעקבות ההתנגדויות של הרופאים והעובדים הסוציאליים, היד שלך תרעד בחתימה על ההסכם הבא?
"עולם יחסי העבודה משתנה. מעתה אני אצטרך להסתכל ולראות מי השותף שלי להסכם ולוודא שהפרטנר הזה יודע להעביר הסכם דיפרנציאלי. נצטרך לבדוק את השטח לא פחות מאותם ראשי ארגונים, כדי לוודא שהם יודעים להעביר את השינוי. אין לזה כללים, אבל ככלל אצבע צריך ערבות הדדית בין העובדים ומנהיג עובדים חזק".
ויש כזה היום?
"אולי עופר עיני יודע לעשות את זה".
אבל עם העובדים הסוציאליים הוא נכשל בהעברת ההסכם.
"כנראה שהחיבור אז לשטח לא היה מספיק חזק. שם מי שעשה את הרעש לא היו העובדים המאוגדים, אלא עובדי עמותות שבכלל לא שילמו דמי חבר להסתדרות. אנחנו עומדים היום מול החרפה עתידית של האופן שבו מתנהל סכסוך עבודה, כי אם אני אדע שאין לי עם מי לסגור עניין, אז יש בעיה. אם ליאוניד אידלמן לא יודע להביא את הסחורה לרופאים, ועיני הוא לא סמכות מוחלטת לעניין העובדים הסוציאליים — אז אנו בבעיה".
ואיך תדע אם ראש ועד הוא חזק או לא?
"אני אקרא בפייסבוק. נראה מה גודל קבוצת המתנגדים להסכם. החיישנים שלנו השתנו".
ייאוש מוביל להפרטה
השכר במגזר הציבורי הוא לפעמים רק סימפטום של בעיה עמוקה יותר - זו של חוסר המשילות והחשיבה לטווח הקצר. "היתה גישה שלפיה הממשלה לא יודעת לנהל, ולכן יש לעבור למודל מעין עסקי, לדוגמה באמצעות חברות ממשלתיות שמנהלות את עצמן", אומר לוין. "אבל יש מקומות, כמו רשות השידור, שבהם מודל הניהול נכשל. קשיחות ההסכמים הקיבוציים הובילה לפגיעה ברשות עצמה, שלא מסוגלת להתחדש. בגלל דברים כאלה הולכים להפרטות ומיקור חוץ.
אך גם הממשלה אשמה, כי אם היא לא מתחזקת את רמות השכר כך שיהיו רלבנטיות, אנחנו דוחקים מערכים שלמים של השירות הציבורי המאוגד לפינה ומוחקים אותם. כיום למשל, משפטנים, מהנדסים, כלכלנים ומערכי מומחים שלמים נקלטים כמעט רק בחוזה אישי. לעומת זאת, ברשות המסים אפשר לקלוט בחוזה קיבוצי, כי רמת השכר שם מתוחזקת כתוצאה מהכוח הארגוני של הרשות.
"נוצר מצב שיש שני מודלים: של חוזה אישי - שבו השכר צמוד למדד, ושל חוזה קיבוצי - שבו השכר מתעדכן כפועל יוצא של הכוח הארגוני. במודל השני השתגרה נורמה שלפיה בכל שינוי ארגוני הוועד צריך לבקש כסף ואני, המדינה, לא אעשה שום דבר אלא אם כן הוועד יבוא ויבקש".
ומה הפתרון למצב הזה?
"אפשר לקבוע מנגנון עדכון אוטומטי של השכר, כמו שקורה בחוזים האישיים בשירות המדינה. כך ייקחו את הכוח משני הצדדים - גם מהעובדים וגם מהמדינה. חלופה שנייה היא לבוא ולומר: 'ככה נגזר גורלנו וצריך להתמודד עם זה'. אני מאוד מאמין שהמודל הקיים, זה השני, מאבד מהרלבנטיות שלו ככל שמתרבים הסכסוכים ומתרבים תגי המחיר".
ואולי בכלל צריך לחזק את ההנהלות כך שיוכלו להתמודד עם דרישות שכר?
"אומרים 'תנו להנהלות לנהל', אבל ההנהלות ניהלו באמצעות תוספות שפגעו ביצרניות. הן ויתרו על סמכויות ניהוליות לטובת הוועד. זו חרב פיפיות שפוגעת בארגון. כל עוד מדובר במונופול, הוא עוד איכשהו מסתדר, אבל כאשר הסביבה משתנה המחירים צפים למעלה. אין מי שיגיד לוועדי העובדים שהגיע הזמן להשתנות. במקום זאת המדינה הולכת לפתרונות של הפרטה כתוצאה מייאוש שמקורו בתחושה שאי אפשר לפעול לשיפור בתוך המגזר הציבורי עצמו".
אתה באופן אישי גם חש את הייאוש הזה?
"אני חושב שמבחינתו של הממונה על השכר, המחאה החברתית היא פספוס מאוד גדול, כי גם הדרישות בציבור וגם המנדט של ועדת טרכטנברג לא עסקו בשירות הציבורי. טרכטנברג אמר כמה דברים אבל הוא לא נכנס עמוק לנושא".
שעיני יקשיב לציבור
הצעד האופרטיבי המשמעותי מבחינתו של לוין, שאותו טרכטנברג הזכיר רק בקצרה, הוא זה המסתתר תחת המושג "גמישות ההעסקה". משמעותו: יותר כוח למנהלים על חשבון ועד העובדים. בהסתדרות אומרים כבר שלוש שנים שגם הם מוכנים לדון בנושא, בתמורה לקביעת רמות שכר בסיס ראויות והכנסה של העובדים הלא מאוגדים אל ההסכם הקיבוצי. לדעתו של לוין, "כשההסתדרות מדברת על כך היא מתכוונת לעובדים המשתכרים שכר נמוך, ולא לעובדי נמלי הים או חברת החשמל". עם זאת, בשקט בשקט הצליחו שני הצדדים להגיע לכמה הסכמים שמאפשרים גמישות שכזו, האחרון בהם במינהל מקרקעי ישראל, ועתה נעשית עבודה דומה בהסכם הקיבוצי החדש של מקורות.
הגמישות הניהולית תגיע מתישהו גם לנמלים, לחברת החשמל או לרשות שדות התעופה?
"זה עניין של אבולוציה. ברשות שדות התעופה כל ההנהלה נמצאת בחוזים אישיים, ובחברת החשמל רק המנכ"ל וסמנכ"ל הכספים. סוף כל סוף יש מישהו ברשות שדות התעופה שמנהל את המו"מ עם העובדים בלי שהוא מטפל בשכר שלו עצמו. בנמלים, במצב הנוכחי, שינוי כזה לא יקרה מהיום להיום. לנמלים אין תחרות והפתרון שם הוא או ללכת למגזר הפרטי - כלומר הפרטה, או לשנות את הדיסקט. אך אני לא בטוח שהם מסוגלים לכך כיום".
אתה מאוכזב מההסתדרות בנושא הזה?
"אם ההסתדרות רוצה להקשיב למה שהציבור אמר במחאה, אז עליה להבין שצריך לשמור על השירות הציבורי. יש פה הזדמנות להסתדרות. היא יכולה לבוא ולהגיד שהציבור דורש מגזר ציבורי חדש ויכולת משילות, ולכן היא מתרגמת את זה לכך שהמונופולים יתנהגו בצורה אחראית ולדרוש מהמדינה לשפר את מצבם של מקבלי השכר הנמוך. בהסתדרות אולי יגידו שאילן לוין לא מתואם עם הגופים האחרים באוצר, אבל ברור שהשירות צריך להיות מתחדש, רלבנטי ושלא יהיה אנטגוניזם בציבור כלפיו, כמו שקורה ברכבת".
מההסתדרות הרפואית לא התקבלה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.
"אנחנו לא אטומים"
מי שסומנו בקיץ האחרון כאשמים יותר מאחרים במצבו של מעמד הביניים הישראלי הם פקידי האוצר. הם הוגדרו פעם אחר פעם כמי שמובילים את מדיניות ההפרטה בשני העשורים האחרונים. אחד מאותם מסומנים, הממונה על השכר באוצר אילן לוין, מודה כי אירועי הקיץ לא חלפו מעליו.
"אנחנו לא אטומים. אנחנו יושבים באותם סלונים כמו כל אחד בחברה הישראלית", הוא אומר. "מדיניות האוצר משתנה גם לפי השינוי הציבורי. האוצר משתנה כפועל יוצא של מי שמוביל אותו - המערכת הפוליטית וראשי המשרד. לדוגמה, ההנהלה הנוכחית של המשרד שינתה במידה מסוימת את הכיוון. זה לא שאנחנו עכשיו בעד הלאמה של כל דבר, אבל לדוגמה תמכנו בקביעת תשלום מינימלי גבוה לעובדים הסוציאליים המועסקים בעמותות. הבנו שנוצר כאן כשל. אני לא פוסל שגם במודל קניית השירותים, שלהערכתי חשוב שיימשך, הממשלה תגדיר מעין כללי מינימום".
אבל מהו בדיוק השינוי שעליו אתה מדבר?
"לדוגמה, הנכונות וההבנה שאי אפשר לייבש מערך לאורך שנים. כך למשל, במו"מ מול הרופאים הסכמנו ללכת להסכם קיבוצי שהיה בעבר ייהרג ובל יעבור מבחינתנו".
ביקרת באחת ההפגנות?
"הסתובבתי ברוטשילד, אבל נראה לי שעדיף שלא אגיע להפגנה, כמי שמזוהה עם האוצר. ילדיי היו שם".
אם לא היית בתפקיד הנוכחי, היית מפגין?
"כן".
35 תגובות לכתיבת תגובה