כשייפתח עליי כשייפתח

"בלתי אפשרי להסביר את עוצמת הפחד המשתק ברגע שבו אתה עומד רועד בפתח המטוס, כשהאדמה אי שם, כמה קילומטרים מתחתיך". כך התוודה בפני לא אחת ד', חבר יקר וצנחן בדימוס. "אתה יודע שבבוא הרגע ייפתח המצנח, הנפילה החופשית האיומה תסתיים ואחר כך אפילו יהיה ממש כיף, אבל זה לא עוזר לך". לדברי ד' לא משנה בכלל כמה פעמים עמדת במצב הזה. ההפך הוא הנכון. ככל שתצבור מספר רב יותר של צניחות תחשוש יותר מהאור הירוק שיפריד אותך מרצפת המטוס הבטוחה וישלח אותך אל איבוד שליטה ורוח השואגת באוזניים. מה לעשות, פקודה זו פקודה.

כשאתה חייל אין לך ממש ברירה, אבל מה מניע מאות אנשים להשליך את גופם מגובה מאות מטרים אל התהום הפעורה לרגליהם, רק אלוהי האדרנלין יודע. אבל העובדה היא שמאות קופצים מרצון יתייצבו ב־15 באוקטובר ל־Bridge Day, אירוע קפיצות הבייס הגדול בעולם. הגשר שממנו יקפצו הרעבים לאדרנלין הוא גשר הקשת השני בגודלו בעולם. הוא נטוי מעל קניון צר שעמקו כ־300 מטר, ובקרקעיתו מתפתל נהר הקרוי בפשטות The New River.

ויש עוד משהו קטן המבדיל את באי ה־Bridge Day מחובשי הכומתות האדומות שלנו: הצנחן המצוי מעוניין לראות את חופת הבד מעליו כמה שיותר מוקדם, רק שתיפסק כבר הנפילה החופשית. קופץ הבייס, לעומתו, מעוניין למשוך אותה כמה שרק אפשר. המטרה, כפי שכבר הבנתם, היא לפתוח את המצנח כמה שיותר מאוחר. רגע, רגע, זה אומר בעצם כמה שיותר קרוב לאדמה, לא? אז בעצם זה ממש מסוכן, לא? התשובה היא כן וכן. בואו נקרא לילד בשמו - מדובר במשאלת מוות.

הנפילה מקצה הגשר נמשכת כמה שניות, ובפרק הזמן הזה על הקופץ להחליט מתי למשוך בידית ולשחרר את פיסת האריג שתציל אותו מריסוק איברים. כלומר, חיי אדם נתונים בידיו של מישהו שהיגיון צרוף איננו בדיוק מתכונותיו הבולטות. קופצי הבייס יבטלו, מן הסתם, את הסכנה בנפנוף יד מזלזל ויסבירו לכם שאין דבר בטוח יותר מליפול נפילה חופשית אל האדמה המתקרבת במהירות מבהילה. הם קופצים ממגדלים, ממצוקים, מארובות ואל תוך מערות. באי ה־Bridge Day אינם חושבים על הסיכוי הסביר להיפגש עם הנהר בתחתית הקניון, אלא על נהר אחר לגמרי – נהר האדרנלין הזורם אל המוח.

המטרה היא לפתוח את המצנח כמה שיותר מאוחר

הכותרת שבראשית טור זה היא השורה הראשונה ב"שירו של צנחן" שכתב בסוף שנות השישים יורם טהרלב עבור להקת פיקוד מרכז. הגרסה המקורית של השיר היתה: "שייפתח עליי...", אך אלוף הפיקוד דאז, רחבעם זאבי ז"ל, הסתייג מהניסוח המרמז על ספק, שאולי המצנח לא ייפתח, ודרש להוסיף את האות כ', כלומר: "כשייפתח...". אלא שבמקרה של הקופצים בווסט וירג'יניה העניין עלול להיות מאוחר מדי. בהיסטוריה בת 36 השנים של האירוע הזה נרשמו בסך הכל שלושה מקרי מוות. שאר הקופצים הקפידו לפתוח מצנחים בזמן.