האם העושר חיסל את ארסנל?

ארסנל תתמודד היום עם טוטנהאם בדרבי הצפון לונדוני הראשון בעידן הפרמיירליג בו הקבוצה בלבן פייבוריטית לנצח את הקבוצה באדום.

ארסנל, בעידן ארסן ונגר שחוגג 15 במועדון בימים אלו, השאירה את טוטנהאם הרבה מאחור מהבחינה הכלכלית והמקצועית – אבל במשחקי הדרבי האחרונים ספרס מצלקים את ארסנל נפשית ופיזית על בסיס קבוע. וכעת, לפחות מבחינת סוכנויות ההימורים, נראה שטוטנהאם יותר מוכנה לקחת את המקום הקבוע של ארסנל בליגת האלופות.

טוטנהאם התקדמה בזכות פעילות מרובה ואגרסיבית בשוק העברות השחקנים בעוד שארסנל הסתמכה על קונספציה של בניית קבוצה זולה וצעירה. טוטנהאם כעת נראית כמו קבוצה מנוסה ולאחר צירופם של סקוט פארקר ועמנואל אדאביור נראית מתאימה יותר לפרמיירליג. ארסנל, למרות רווח של 70 מיליון ליש"ט בשנתיים האחרונות, לא הוציאה את הסכומים שהוציאה טוטנהאם על חיזוק הקבוצה.

ארסנל, לעומת זאת, נראית רחוקה שנות אור מתקופת השיא שלה עם ונגר, בה בין השנים 1996 ל-2005 היתה המתחרה העיקרית של מנצ'סטר יונייטד. אבל בניגוד לטוטנהאם, שגדלה בצל, ארסנל ספגה את כל רוחות השינוי שחווה הכדורגל הבריטי מאז 2003, השנה בה נכנס רומן אברמוביץ' והכסף הגדול והזר, לכדורגל האנגלי.

הפרויקטים של אברמוביץ' בצ'לסי והשייח' מאנסור במנצ'סטר סיטי הציבו בפני ארסנל ומנצ'סטר יונייטד בפני שאלות קשות. מחירי השחקנים עלו, התחרות עליהם גברה והאיכות שנצברה בסטמפורד ברידג' ואצטדיון אתיחאד. אלכס פרגוסון, מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, התמודד עם העניין באגרסיביות בשוק העברות השחקנים ותחרות ראש בראש עם הנובורישים החדשים על השחקנים. ארסן ונגר, לעומת זאת, החליט להתמודד עם האתגר החדש, על ידי התכנסות לתוך האידיאולוגיה שלו – מציאת שחקנים לא מוכרים וטיפוח שחקני נוער בינלאומיים.

ארסנל, בעצם, החליטה לא להתחרות על האליפות ותארים אחרים ובעיקרון להמשיך את קיומה בליגת האלופות כשהמטרה המוצהרת של המועדון היא לסיים ברווח ולהגיע לליגת האלופות בכל שנה. מטרה בה עמד ארסן ונגר בכבוד.

עם זאת, הפערים בין ארסנל לשאר הליגה הצטמצמו. אם פעם לארסנל היה יתרון בשוק העברות השחקנים בזכות מערכת סקואטינג חרוצה וחדשנית ושימוש נרחב במדעי הספורט – אז היום המערכות הללו נמצאות גם בקבוצות כגון וולבס, ווסט ברומיץ' ובולטון. לארסנל נשאר היתרון הגדול – יתרון כלכלי (כקבוצה השנייה הכי מכניסה בפרמיירליג) אבל ייתכן מאוד שהיא לא השתמשה במשאבים שלה כמו שצריך בשנים האחרונות, מה שהוביל לדעיכה בלתי נמנעת.

מה זה שימוש לא נכון במשאבים? ובכן, לשלם לאבו דיאבי, קשר שלא הצליח לשחק 10 משחקים רצופים בעונה, 60 אלף ליש"ט בשבוע זה שימוש לא נכון במשאבים – במיוחד אם משווים את משכורתו לזו של לוקה מודריץ', הכוכב הנהדר של טוטנהאם שמרוויח 42 אלף ליש"ט בשבוע.

שימוש לא נכון במשאבים יכול להיות גם רכישת בלם צרפתי עם ניסיון של שנה בליגה ראשונה (לורן קוסיילני) ב-8 מיליון ליש"ט למרות שישנם בלמים מתאימים יותר לפרמיירליג במחירים זולים יותר.

השימוש הלא נכון במשאבים נובע, בין השאר, מהאידיאולוגיה של ארסן ונגר.

המאמן, לו יש תואר בכלכלה, לא אוהב את הכסף הגדול בכדורגל. זה התחיל אצלו עוד כשהיה מאמן מונאקו בזמנו של ברנרד טאפי במארסיי. המיליארדר הצרפתי שפך הון גדול על הקבוצה שלו בעוד ונגר התחרה במונאקו על ידי בניית אקדמיה ורכישת שחקנים אפריקאיים זולים. בספרים שנכתבו על ונגר, מדגישים הסופרים כי ונגר ראה את זה כניצחון מוראלי שלו ושל "הכדורגל הבריא".

בארסנל, כשדיוויד דין, הסגן נשיא לצדו, ונגר היה פחות אחראי על הקופה ויותר על הקבוצה. דין הצליח לשכנע אותו להשקיע לא מעט בשחקנים חדשים – אבל מאז הדברים השתנו. ומאז עידן רומן אברמוביץ' נרכשו על ידי קבוצות פרמיירליג 24 שחקנים ביותר מ-20 מיליון ליש"ט, ואף אחד מהם לא על ידי ארסנל.

מנצ'סטר סיטי רכשה 10 שחקנים ב-20 מיליון ליש"ט +; צ'לסי 7, ליברפול 5 ומנצ'סטר יונייטד 4. יותר מזה, העברה הגדולה ביותר של ארסנל היא אנדריי ארשאבין עבור 15 מיליון ליש"ט – זה סכום הקטן יותר מסכום העברת השיא של קבוצות כגון ניוקאסל, אברטון, אסטון וילה וטוטנהאם.

ונגר מתעקש שהגישה שלו "לא השתנתה" גם לאחר שרכש שחקנים בשווי 50 מיליון ליש"ט בקיץ האחרון – חלקם מאוד מנוסים. ואולם מה שהוא מתאר כ"סימום פיננסי" הרג את הסיכויים של ארסנל להתחרות בזמן הקרוב על התארים הגדולים בכדורגל האנגלי והאירופאי.

באיירן מינכן, כמו ארסנל, גם כן מאמינה במחלקת הנוער שלה ובתקציב מאוזן. ההכנסות שלה דומות לשל ארסנל ולמרות שלקבוצה האנגלית יש תקציב שכר גדול יותר - 124 מיליון ליש"ט (התקציב הרביעי הכי גדול בפרמיירליג) מול 102 מיליון ליש"ט - לבאיירן יש שלושה שחקנים, שנרכשו ב-20 מיליון ליש"ט +. ייתכן שהשחקנים הללו לא תמיד מתפקדים אבל מבחינה מנטלית אלו שחקנים שגורמים לשחקנים אחרים להישאר במועדון. גורם להם לחשוב שמדובר במועדון גדול באמת.   

רובין ואן פרסי, חלוץ ארסנל, מסיים את החוזה שלו ב-2013 והוא כעת מסרב לחתום על חוזה חדש – מה שיחייב את ארסנל למכור אותו בקיץ 2012, ולא לאבד אותו בחינם בקיץ שאחרי. ואן פרסי רוצה לראות את "השאיפות" של המועדון אליו הוא הצטרף כששיחקו עבורו שחקנים כגון פטריק ויירה, דניס ברגקאמפ ותיירי הנרי (כמה הם יעלו בעידן השייח' מאנסור!?). ואן פרסי רוצה שישחקן לצידו כוכבים.

ארסנל ניסתה לרכוש את מריו גצה מדורטמונד, אדן האזרד מליל ויאן אמבילה מרן – כולם שחקנים של 20 מיליון ליש"ט +. האם זה מסמן על שינוי מהותי? אוהדי ארסנל יאמינו רק כשזה יקרה. בינתיים הם יצטרכו לצפות בקבוצה שהם לא ממש סומכים עליה מול היריבה השנואה.