האם הספורט הישראלי עושה מספיק עבור החברה?

 בשבוע שעבר התקיים באצטדיון היאנקיז שבניו יורק כנס של קבוצות וליגות הספורט הגדולות בעולם בו דסקסו על מה שמעבר לספורט – על האחריות החברתית שלהן. בכנס, שנקרא Beyond Sport United, הובלטה עבודתה של הפועל תל אביב.

אולי קצת מפתיע לגלות, אבל הפועל היא אחת מהקבוצות המובילות בעולם בתרומתה לחברה ובפעילות של אחריות תאגידית. הפעילות על שם הפועל נעשית על ידי מעפלות החינוך והחברה, ומובילים אותה בעלי הקבוצה לשעבר, משה תאומים וסמי סגול. הפעילות מקבלת את התמיכה של המועדון הפועל ולניו יורק שלח הבעלים, אלי טביב, את ניר ענבר, המנכ"ל, כדי שירצה בנושא לנציגים ממנצ'סטר יונייטד, ניו יורק יאנקיז, אופ"א, ה-MLB, ה-NFL וה-NBA. גם נייקי, ESPN וחברות ספורט ענקיות הגיעו לשם.

המפעלות של הפועל, שגם מקבלות תמיכה מאברום בורג ורועי ורמוס, נוגעות ב-30,000 אלף ילדים, רובם הגדול מישראל אך גם בשטחי הרשות ובירדן ואפילו בהאיטי, רואנדה, קמרון ובקרוב בהודו ובארה"ב. הפעילות, שאין לה קשר לכדורגל המקצועני, היא חינוכית ומטרתה לסייע לילדים מאזורי עוני ומצוקה. הילדים, שכביכול מגיעים לשיעורי כדורגל, מקבלים סיוע בתזונה, חינוך ועוד. במפעלות מתקיימים גם פרויקטים לילדים בעלי מוגבלויות שונות, שעל פי אנשי המפעלות "בזכות הפעילות שלנו הם מצליחים לשפר את מצב ולהרגיש יותר שייכים".

בארה"ב לקחו את הנושא ברצינות. כל הקומוישינרים של הליגות המקצועניות הגיעו לוועידה מלבד דיוויד סטרן (שעסוק בענייני השביתה). היו נציגים רבים, כאמור, מארגוני הספורט הבכירים בעולם. "הפועל תל אביב זכתה לכבוד אדיר שם", אומר ניר ענבר. "כולם רק רצו ללמוד מאיתנו. לכן גם נדרשתי להרצות ולהסביר על פעילות המפעלות בפאנלים שונים".

גם למכבי תל אביב יש עמותה לפעילות חברתית, עמותת מכבים שמנוהלת על ידי לוני הרציקוביץ', הבעלים לשעבר של הקבוצה ונתמכת על ידי הקרן לידידות בניהול הרב יחיאל אקשטיין. ההתאחדות לכדורגל עובדת קרוב מאוד לעמותה למלחמה בסוכרת נעורים. עם זאת, מספר הקבוצות הישראליות שמתעסקות בנושא באופן שוטף, קבוע ורציני הוא קטן ביותר.

בעיקרון, פעילות חברתית היא עניין מאוד טבעי עבור מועדוני ספורט – שחלק גדול מהמועסקים שלהם מגיעים משכונות מצוקה או מדינות עולם שלישי. אבל האם הספורט עושה מספיק כדי לקדם את מה שטבעי כל כך שיקדם?

לא בטוח. בטח כשזה נוגע לגופים כמו פיפ"א, שזיהמה את אפריקה עם "יוזמה מבורכת" ולאחרונה סירבה להוריד את מחירי הכרטיסים למבוגרים בברזיל בגלל חשש מ"שחיקה ברווח". פיפ"א זה גוף שטובע ברזרבות שעומדות על כ-2 מיליארד דולר ולמרות שהיותו גוף ללא מטרות רווח מתנהל כתאגיד חזירי.

אבל ישנן כמה דוגמאות יפות לפעילויות ספורטיביות למען הקהילה. דידייה דרוגבה, חלוץ צ'לסי, עושה מאמצים כבירים כדי לעורר את עניין העולם לנוער במצוקה בחוף השנהב. ה-NBA, דרך זרוע הצדקה שלו NBA Cares תרם יותר מ-100 מיליון דולר מאז 2006 למספר יוזמות חברתיות, בעיקר כאלו שנוגעות לנוער וילדים. בחמש השנים האחרונות, תרמה ברצלונה יותר מ-10 מיליון דולר ל-Unicef, וגם העלתה את קרנה של העמותה של האו"ם למען ילדים במצוקה.

ספורט זה זכות בסיסית, אפילו לפי רשימת זכויות הילד של האו"ם, לפיה (סעיף 31) "לכל יש את הזכות למנוחה וזמן פנוי, למשחק ולפעילות ספורטיבית". זה סעיף שנופל בול על ספורט – אבל האם בישראל, ובכלל בעולם, עושים מספיק כדי לקדם את הנושא? שוב, כלל לא בטוח. וזה חבל.

לקבוצות הספורט יש אינטרס, לא רק חברתי, לקדם את זה. מהפעילויות החברתיות הללו אפשר להצמיח שחקנים, ועל פי נתונים בארה"ב לקוחות מעדיפים לקנות מחברות עם מוסר חברתי. בסקר שנעשה, 73% מהנסקרים טענו שהם יעדיפו לקנות מחברות פעילות חברתית. כשמוסיפים לזה נתונים כגון המעורבות המופחתת של ילדים במחלקות נוער בפשעים צעירים – יש כאן אינטרס לאומי לקדם את הנושא החברתי. הפעולות של הפועל תל אביב הן דוגמה שלומדים בכל העולם, הגיע הזמן שגם בישראל ילמדו ממנה.