השורה התחתונה - 5 מוקשים בדרך לבחירת קרן נאמנות

1. בחינת הביצוע לטווח הקצר

משקיעים רבים מייחסים משקל רב לביצועי הקרן מתחילת השנה, גם כשהם נמצאים בחודש השלישי לאותה שנה. בחינת קרן רק מפני שהיא מתברגת במקום הראשון בביצועים מתחילת השנה היא בעייתית לא רק משום שהיא מתייחסת לטווח קצר של השקעה, אלא גם משום שהיא מתעלמת ממרכיב הסיכון היחסי של הקרן בהשוואה לסיכון הקרנות האחרות בקבוצת ההתייחסות.

ה"ציון" של הקרן צריך להינתן על בסיס ארוך טווח. בעולם הרחב מקובל למדוד ביצועים במשך שלוש וחמש שנים, ואף יותר. בישראל ההתייחסות היא הרבה יותר קצרה, לרוב עד 36 חודשים, אולם בכוונת רשות ני"ע להקשות על התנהלות שכזו בעתיד.

2. התעלמות ממדד התנודתיות: שארפ

מדד סטיית תקן בוחן את פיזור התשואות של הקרן ביחס לתשואה הממוצעת שלה. סטיית תקן גבוהה מלמדת על תנודתיות גבוהה בתשואות הקרן ומכאן על הסיכון שלה.

אולם, ייתכן שקרן תבריק במונחי תשואה, אך סטיית התקן שלה תהיה גבוהה במיוחד. כאן נכנס לתמונה מדד שארפ המאחד בין הקריטריונים. המדד בודק את תשואת הקרן לעומת סטיית התקן שלה, תוך השוואה לנכס חסר סיכון.

מדד שארפ מחשב את התשואה ליחידת סיכון - ככל שהשארפ גבוה יותר, התשואה שהושגה עבור כל יחידת סיכון גבוהה יותר. בכך מתאפשרת השוואה רוחבית בין קרנות, תוך התייחסות לבנצ'מארק - נכס חסר סיכון.

3. בחירת קרן כוכבת, בהתאם לטרנד התורן

אחת הבעיות הנפוצות של המשקיעים בישראל, להבדיל מבחו"ל, היא בחירת קרנות בהתאם לטרנד, שלרוב לא "תופס" יותר מכמה חודשים. זה, למשל, מה שקרה לקרנות מסוג ריבית משתנה, שהיו מאוד טרנדיות בתחילת השנה עקב תהליך העלאת הריבית, ולאור ההערכות שרווחו אז כי תהליך זה יימשך עוד כמה חודשים.

בפועל, הציפיות להעלאות ריבית נוספות התבדו, ואף נרשמה הורדת ריבית מפתיעה רק בשבוע שעבר.התוצאה: קרנות המתמחות בריבית משתנה ללא מניות הניבו בשלושת החודשים הראשונים של השנה תשואה חיובית ממוצעת של כ־1.7%, אך בחצי השנה שחלפה מאז הן איבדו שיעור ממוצע כפול של כ־3.3%.

4. הסתפקות בקרן אחת, במקום לפזר

גם לאחר שמשקיע קיבל החלטה לאילו אפיקי השקעה ברצונו להיחשף, ההמלצה היא שלא לבחור בקרן נאמנות אחת, אלא לפזר את הבחירה בכל אפיק בין 2–3 קרנות נאמנות לפחות.

נדמה כי אין משקיע שאינו יודע שפיזור הוא כלי מרכזי בהשקעות, אולם רבים נוטים להאמין שבהשקעה בקרן נאמנות אין בכלל הזה צורך - וזו טעות. הסתמכות על קרן אחת בתיק ההשקעות מגדילה מאוד את הסיכון הכללי של התיק.

באמצעות פיזור בין כמה קרנות עם מדיניות השקעה דומה ניתן לא רק לצמצם משמעותית את הסיכון אלא גם לייצר יכולת להשוות את הביצועים של הקרנות במונחי תשואה־סיכון (באמצעות מדד שארפ).

5. בחירת קרן בגלל דמי ניהול נמוכים

ישנם משקיעים הבוחרים קרן רק לפי דמי הניהול. אולם, מבדיקה שעשינו נמצא, לדוגמה, כי ככל שבוחנים קרנות בעלות מאפייני סיכון גבוהים יותר, ההשפעה של דמי הניהול הופכת לזניחה. לצד זאת, גם בבדיקת קרנות שקליות או כספיות, אין יתרון מובהק לקרנות שגבו דמי ניהול נמוכים יותר. איכות הניהול משמעותית יותר.

השורה התחתונה: הענקת משקל גבוה לשארפ, פיזור על פני כמה קרנות והתעלמות מטרנדים ישפרו את הליך בחירת הקרן הרצויה.

צבי סטפק הוא יו"ר מיטב, רוני אפטר הוא מנהל קשרי יועצים בבית ההשקעות