גורמים במערכת הבנקאית מזהירים: "בנק ישראל הולך רחוק מדי"

ירידות שערים חדות נרשמו אתמול במניות הבנקים, על רקע הערכות כי בנק ישראל מתכוון להעלות משמעותית את דרישות ההון מהבנקים ולנוכח ירידות השערים החדות של מניות בנקים באירופה. מדד מניות הבנקים המקומי צנח אתמול בכ־6.2%, כאשר הירידות החדות ביותר נרשמו במניות הבנק הבינלאומי (9.1%-) בנק דיסקונט (8.7%-) ומזרחי טפחות (7.9%-). גם מחירי המניות של שני הבנקים הגדולים במשק צנחו: מניית בנק הפועלים ירדה בשיעור של 6% ומניית בנק לאומי ירדה בשיעור של 5.2%.

הירידות החדות אתמול מצטרפות לצניחת מניות הבנקים בחודשים האחרונים, על רקע החשש מהשפעות המשבר באירופה ובארצות הברית על המשק ועל המערכת הפיננסית המקומית. מתחילת השנה התרסק מדד מניות הבנקים בכ־34%. הירידה המשמעותית ביותר, בשיעור של 39%, נרשמה במחיר מניית בנק לאומי. מניית בנק דיסקונט צנחה מתחילת השנה ב-36%, מניית הבנק הבינלאומי ירדה ב-35%, מניית בנק הפועלים איבדה 33% משווייה ואילו מניית בנק מזרחי טפחות רשמה ירידה של כ־24%.

הבנקים נסחרים כיום לפי מכפיל הון (היחס בין שווי השוק של המניה לבין ההון העצמי) ממוצע של 0.7. מניית בנק דיסקונט נסחרת לפי מכפיל ההון הנמוך ביותר (0.53) ומניית בנק מזרחי טפחות נסחרת לפי מכפיל ההון הגבוה ביותר (0.93). בנק לאומי נסחר לפי מכפיל הון של 0.7 ובנק הפועלים לפי מכפיל הון של 0.72.

זקן משנה את הכללים

בשוק ההון מציינים כי לצד השפעת הירידות החריפות במניות הבנקים באירופה, הצניחה שנרשמה אתמול במניות הבנקים בישראל נובעת בעיקר עקב ההערכות כי בנק ישראל יכריז בקרוב על העלאת דרישות ההון ליבה מהבנקים - עד לרמה של 11% בשנת 2016. כיום מחויבים הבנקים להציג יחס הון ליבה (רכיב ההון האיכותי ביותר שכולל הון מניות, קרנות ועודפים) מינימלי של 7.5%.

כל הבנקים עומדים כיום בדרישה זו, כאשר יחס ההון ליבה הממוצע במערכת הבנקאית עומד על כ־8%.

המפקח על הבנקים דודו זקן ציין בחודשים האחרונים כי בכוונתו להעלות את דרישות ההון מהבנקים כדי לחזק את עמידותם בפני משבר, אך לא ציין יעדים ספציפיים. באחרונה התקיימו פגישות בין אנשי הפיקוח על הבנקים עם ראשי הבנקים שבהן דנו הצדדים בנושא. עם זאת, בבנק ישראל סירבו אתמול למסור תגובה בעניין.

מנהל מחלקת המחקר בכלל פיננסים ברוקראז', יובל בן זאב, ציין אתמול כי דרישות ההון החדשות של בנק ישראל מהוות "שינוי בכללי המשחק".

לדבריו, "ציפינו לדרישה להגדלת ההון עד ל־9%–9.5%, שמשמעותה היתה האטה בקצב חלוקת הדיבידנד תוך צמיחה בקצב של 3%–5% בתיק האשראי. כעת, הבנקים צריכים לקחת כ־70%–80% מהרווחים בשנים הקרובות ולהשתמש בהם לשם הגדלת בסיס ההון. כלומר, הרווחים בשנים הקרובות לא יופנו לחלוקת דיבידנדים ולא ישמשו לצמיחה אלא לחיזוק ההון בלבד".

בן זאב הסביר בשיחה עם "כלכליסט" את החלטתו שלא לנקוב במחירי יעד למניות הבנקים: "ברור שלאור התנודתיות והאי־ודאות שהכניס בנק ישראל לשוק, אין כרגע משמעות למחירי יעד למניות. אין גם תגובה רשמית של בנק ישראל, כך שקשה להעריך מה יהיה יעד ההון ולוחות הזמנים הסופיים. יש כאן סוגיה משמעותית עם השלכות על המשק כולו והייתי מצפה מהרגולטור להגיד את דברו בקול ברור".

מנהל מחלקת המחקר בלידר שוקי הון, אלון גלזר, מעריך כי "אם הדיווח על העלאת דרישות ההון הליבה ל־11% הוא נכון, הרי שמדובר בפגיעה דרמטית בשווי של הבנקים. המשמעות היא שיחסי התשואה להון שהבנקים יציגו יירדו ב־20%–30%. מהניסיון, המפקח על הבנקים בדרך כלל לא מנהל מו"מ עם הבנקים, אלא מודיע על ההחלטות ועומד בהן כמעט ללא שינוי. לכן, לדעתי הירידות שנרשמו אתמול במניות הבנקים היו מוצדקות, ויכול להיות שאף נמוכות בהשוואה לירידה המתבקשת".

לעומת זאת, מנהל מחלקת המחקר בדויטשה בנק, דן הרוורד, הופתע מעוצמת הירידות במחירי מניות הבנקים: "מי שעוקב אחרי מה שקורה בבנקים בעולם, מבין שבאירופה הכיוון העתידי הוא לחייב יחסי הון ליבה של 10%. גם המפקח על הבנקים בישראל אמר לפני שישה חודשים שהכיוון בישראל הוא להעלות את דרישות ההון.

בהנחה שהון הליבה של הבנקים יעמוד על כ־10%, המשמעות היא שהתשואה להון של הבנקים תנוע בטווח של 7%–10% - מתחת לתשואה הנדרשת על ידי המשקיעים. בהנחה שזה נכון, יעברו הרבה מאוד ימים עד שהבנקים ייסחרו במכפילי הון קרובים ל־1 - כך שמכפילי ההון הנוכחיים לא רחוקים מאיפה שהם אמורים להיות".

הבנקים נערכים

האם הצעד של בנק ישראל מוצדק או שמדובר ברגולציית־יתר שעלולה ליצור בעיות ברמה המשקית? אחד הסיכונים שציינו אתמול גורמים בשוק ההון הוא פגיעה משמעותית ביכולתם של הבנקים להגדיל את תיק האשראי שלהם. התוצאה, מציין בן זאב, עלולה להיות "מחנק אשראי שעלול לפגוע ביכולת הצמיחה של המשק, לצד עלייה במרווחי אשראי ופגיעה ביכולת ההחזר של הלווים הנדרשים למחזור אשראי. יש ספק אם השוק החוץ־בנקאי יוכל לספוג את עודפי הביקוש לאשראי. המלצות ועדת טרכטנברג, למשל בתחום הבנייה למגורים, ייתקלו במחסור אשראי לבנייה ולמשכנתאות באופן שעלול לפגוע ביישומן המוצלח".

לדברי גורם במערכת הבנקאית, "ההתנהלות של בנק ישראל מעט תמוהה. המשק נכנס למיתון, אבל בנק ישראל נשאר בשלו וממשיך לטפטף הוראות דרמטיות.

לאור החיתוך הצפוי ברמת התשואה להון, משקיעים זרים פשוט לא ירצו להחזיק במניות של בנקים ישראלים. במקביל, הבנקים לא יכולים להתנהל עסקית בצורה שכזו: איך אפשר לתכנן ולבצע תוכניות אסטרטגיות אם כל חצי שנה יש הוראה חדשה ברמה כזו? בתוך חמש שנים לדרוש מהבנקים להציג יחסי הון ליבה שהם כפולים מהרמה שהיינו רגילים אליה לפני המשבר האחרון - זה פשוט המון.

בנק ישראל למעשה מגדיר את כל הבנקים בישראל כ'גדולים מכדי ליפול' ומעתיק רגולציה, כאשר המערכת הבנקאית והמשק הישראלי שונים. אנחנו משק קטן, איכות הפיקוח של בנק ישראל גבוהה מאוד, יש הרבה מאוד איסורים על המערכת הבנקאית שהיא בעיקרה בנקאות קלאסית ששונה לטובה מהבנקאות בעולם. אבל בנק ישראל עושה לעצמו חיים קלים ומנסה לנהל סיכונים דרך הגדלת דרישות ההון. יחסי הון ליבה אינם מהווים תחליף לניהול סיכונים".

לדברי הרוורד, "יש שאלה לגבי הצדקת המהלך של בנק ישראל. בעשור האחרון עבר המשק הישראלי שני משברים מאוד עמוקים, ובשני המקרים לא נפגעה יציבות המערכת הבנקאית. הפיקוח על הבנקים נוהג לאורך שנים בגישה שמרנית ביותר, ועד כה זה הוכיח את עצמו. נוסף על כך, הבנקים בישראל גם לוקחים סיכוני שוק פחותים הרבה יותר ממקביליהם באירופה ובארה"ב. כל אלו יכולים לתת לבנקים הצדקה לדרוש שיחסי ההון הרגולטוריים שבהם יידרשו לעמוד יהיו נמוכים יותר בהשוואה לבנקים במערב".

גורם אחר בשוק ההון מעריך כי הסיכוי שההוראות החדשות יובילו למחנק אשראי במשק אינו גדול: "בסך הכל, בנק ישראל הולך אחרי המגמה בעולם. הפגיעה המשמעותית תהיה ביכולת הבנקים לחלק דיבידנדים, אבל אם הצעדים ייעשו בצורה הדרגתית, לא סביר שתהיה פגיעה אנושה באשראי הבנקאי.

"צריך גם לזכור שאין עדיין הודעה רשמית של בנק ישראל, כך שייתכן שבמו"מ שיתקיים בין הרגולטור לבין הבנקים יהיו שינויים בדרישות. נראה שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה בנושא ושיחס הון ליבה של 11% הוא הרף העליון".

אירופה: "חשש ממגדל קלפים"

גורם נוסף שתרם לירידה במחירי מניות הבנקים אתמול היה ירידות השערים החריפות שנרשמו בשוקי ההון בעולם. לדברי גלזר, "מבחינת תיקי ניירות הערך של הבנקים בישראל, המצב הרבה יותר טוב לעומת המשבר ב־2008. החשיפה שלהם מוגבלת, אבל קיים חשש לפגיעה בעיקר דרך הידרדרות מצבן של חברות יצואניות שהן צרכניות אשראי של הבנקים ופגיעה בצמיחת המשק.

"נוסף על כך", המשיך גלזר, "כשהבנקים באירופה נסחרים לפי מכפילי הון של 0.3–0.5, ברור שהבנקים בישראל לא יכולים להיסחר ברמות מחירים גבוהות".

לדברי בן זאב, "ההשפעה הישירה של המשבר באירופה על תיקי ניירות הערך ותוצאות הבנקים היא לא גדולה במיוחד. החשיפה של תיקי ניירות הערך של הבנקים המקומיים לאירופה היא לא הסיבה למכירת מניות הבנקים, יש פה א למנטים של פחד שהם הרבה מעבר לכך. יש חשש ממגדל קלפים שעומד להתמוטט. זה מתחיל מבנקים ביוון, עובר דרך בנקים בצרפת וביוון - ומשפיע על כל העולם".