מלכוד השכר של עובדי הקבלן

קשה להאמין, אבל אף אחד אינו יודע באמת כמה עובדי קבלן יש במגזר הציבורי - משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, האוניברסיטאות ועוד. הסיבה לכך יכולה ללמד משהו על הבעייתיות של אופן העסקה זה: העובדים אינם מועסקים ישירות על ידי הגוף שמזמין את השירות, ובספרי החשבונות שלו הם מופיעים תחת "קניית שירותים".

יחס זה, בשילוב חוסר המודעות של מרבית עובדי הקבלן לזכויותיהם והתחרות העזה בין חברות הקבלן להציע מחיר נמוך במכרז, הופכת אותם לטרף קל עבור בעלי חברות שירותי הקבלן, הפוגעים בתנאים המגיעים להם.

לפי הערכות של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עובדי הקבלן בשירות המדינה מונים כ־12 אלף איש, המהווים כ־20% מעובדי המדינה המועסקים ישירות במשרדי הממשלה השונים. ברשויות המקומיות כבר מדובר בעשרות רבות של אלפים, ועם המגזר הפרטי מספר כל עובדי הקבלן מוערך ב־200 אלף איש.

טעות לחשוב שמדובר בעובדי שמירה וניקיון בלבד; במגזר הציבורי אפשר למצוא אותם בכל מקום: אנשי מחשבים, קופאיות ברכבת, עובדים סוציאליים, עובדי סיעוד, מורים, עובדי משרד הביטחון ואף הפקחים של גדר ההפרדה. כולם מועסקים באמצעות חברות קבלן, משום שהמדינה החלה מאז שנות השמונים בהליך הדרגתי של צמצום גיוס העובדים והוצאת כמה שיותר פעולות למיקור־חוץ ואל חברות כוח אדם, ובשלב מאוחר יותר חברות קבלן. מה שהחל אז כטפטוף הפך היום לתופעה רחבה. ההסתדרות, בזמן הזה, לא התנגדה ברוב המקרים, לפחות לא באופן פעיל. "לא רק שההסתדרות לא הכריזה על סכסוך עבודה בנוגע לעובדי כוח אדם וקבלן, אלא שיש מקרים שהוועדים ממש נתנו את הסכמתם לכך", אמר עו"ד ערן גולן, מומחה לדיני עבודה שמלווה תיקים רבים של עובדי קבלן. "ההסתדרות, גם אחרי שעובדים אלה הופרטו, לא התייחסה אליהם".

שיפור, אבל קטן

כאשר משרד האוצר מגיש את תקציב המדינה לכנסת, הוא מגיש עמו גם את המספר המקסימלי של עובדים שכל משרד ממשלתי יכול להעסיק. לצד סעיף הוצאות השכר יש סעיף של קניית שירותים, המשמש בין השאר גם לרכישת שירותי קבלן. המסר למשרדי הממשלה הוא שאם הם רוצים להעסיק עובדים נוספים, קיים לכך תקציב קניית השירותים, ולא תקציב הוצאות השכר. הרשויות המקומיות, הסובלות כבר שנים רבות מגירעון תפעולי, ראו את המדינה ולמדו. גם שם מעדיפים עובדי קבלן, אם לשירותי שמירה וניקיון ואם לעבודות אחרות.

בעבר, מכרזים שפרסמו גופי המגזר הציבורי היו מכרזים פוגעניים, בלשון המעטה. המדינה או הרשות המקומית לא טרחה לבדוק שהזכויות של עובדי הקבלן אכן נשמרות. ב־2007 החליט החשב הכללי אז, ירון זליכה, להתחיל לבדוק את שמירות הזכויות בחברות הקבלן, והחשב הכללי האחרון אף חייב בכך את שאר הגופים במגזר הציבורי. אך אם לשפוט את הדיווחים המגיעים מהשטח ואת מספר התביעות של עובדי קבלן נגד מעסיקיהם לשעבר, המציאות שונה.

לכאורה, ההסתדרות אמורה לדאוג גם לעובדי הקבלן בתחומי השמירה והניקיון, המשלמים לה דמי טיפול ארגוני של כמה עשרות שקלים בשנה. בשנתיים האחרונות חתמה ההסתדרות עם המעסיקים על הסכמים שאמורים לשפר ולו במשהו את מצבם, בין השאר על ידי קביעת שכר מינימום ענפי הגבוה מזה הקבוע בחוק. אך בכך, למעשה, טוענים המבקרים, גם ניתן הכשר לצורת ההעסקה זו ולפער התיווך העצום בה - 20%–30% משכר העובד נשארים אצל קבלן השירות כדמי תיווך, במקום שיופנו למשכורת העובד עצמו.

עובד ניקיון בשדרות. הדרך היחידה לשיפור השכר היא לעבור לחברה אחרת | צילום: שאול גולן

לא יכולים לשפר את זכויותיהם

שינוי נוסף נעשה בענף ב־2008, אז נכנס לתוקף חוק חברות כוח האדם שהגביל את ההעסקה של עובד כוח אדם לחצי שנה בלבד, כאשר לאחר מכן אפשר לקלוט אותו ישירות כעובד רגיל. אולם החוק נוסח בשנת 2000, ואז תופעת חברות הקבלן היתה שולית ולכן הוא לא התייחס לחברות המוגדרות כקבלני שירותים. התוצאה היא שחברות כוח אדם רבות פשוט הגדירו את עצמן מחדש כחברות קבלן.

השכר הנמוך יחסית שמקבלים עובדי הקבלן הוא רק בעיה אחת; בעיה נוספת היא שעובדים אלה אינם יכולים לנהל משא ומתן על תוספת שכר או הטבה אחרת, משום ששכרם לא נקבע כך - הוא נקבע בהצעה למכרז. אם עובד רוצה לשפר את הכנסתו, הדרך היחידה שלו לעשות זאת היא פשוט לעבור חברה.

לדוגמה, לפני כשנתיים ניסו כמה פקחי מעצ המועסקים באמצעות חברת קבלן להתאגד כדי לשפר את תנאי העסקתם. במהרה הם גילו שהדבר פשוט בלתי אפשרי: הקבלן אמר להם כי אם הם רוצים העלאת שכר, הוא צריך לקבל יותר כסף ממעצ עצמה, וזו כמובן סירבה. אולם אפילו אם מעצ היתה מעוניינת להעלות את שכרם של העובדים האמורים, היא לא היתה יכולה לעשות זאת, משום שבמקרה זה חברות הקבלן האחרות שהפסידו במכרז לשירותי פיקוח היו מגישות בקשה לבית המשפט למכרז חוזר, משום שתנאיו השתנו. כך העובדים, הקבלן ומזמין השירות נמצאים במלכוד שלא ניתן לצאת ממנו.