נחוצה רשות לפיזור אוכלוסייה

"חסרי דיור בר-השגה התנחלו בשדרות אליזה בפריז בדרישה למגורים זולים במרכז פריז...". היעלה על הדעת?! הם גם לא יפגינו באוקספורד סטריט בלונדון. רק אצלנו מובנת לכולם הדרישה למגורים בשדרות רוטשילד. הצעת הממשלה להעניק לצעירים הנחה של 50% במחיר כרטיס הנסיעה באוטובוס מרמלה ולוד לתל אביב זכתה לתגובה של גיחוך. ובצדק.

סקירת המגה-כשלים במשך שנות דור בשיפור התשתית התחבורתית, מבהירה מדוע כולם גם היום רוצים לגור ב"דיזינגובה-ארלוזרובה" בשפת הגששים. כי אין תחליף לחיים בעיר הגדולה וכל העורקים המובילים אליה סתומים ומיושנים.

התמונות מהחודש האחרון שהציגו את תחילת הקידוח להקמת הרכבת הקלה/תחתית של תל-אביב - אשר עליה החליטה ממשלת גולדה מאיר לפני 40 שנה - נראו כלקוחות מסיפורי ארבינקא של אפרים קישון. כי כבר איבדנו את האמונה. איך נסביר לעצמנו את המהפכה בתקשורת ובהייטק - אשר ישראל היא בהן "אלופת העולם" - לעומת הכשל המשווע בהכשרת תשתית תחבורתית ראויה. רשת רכבות יעילה ומהירה הייתה מאפשרת פיזור ראוי של האוכלוסייה ובמתן אפשרות לדור הצעיר להגיע לדיור בר-השגה במרחק של 50-100 קילומטר מתל-אביב ועדיין למצוא לחם ושעשועים בעיר הגדולה.

בשנת 2002 הוזמנתי לכנס תחבורתי בשנחאי. גולת הכותרת הייתה נסיעה לאזור ביצות במרחק 200 ק"מ ממרכז שנחאי. שם בלב השיממון תכננו עיר חדשה שתחובר לשנחאי ברכבת "מונורייל" אשר תרחף על פס מגנטי במהירות של 404 קמ"ש. פחות מחצי שעה ואתה במרכז שנחאי. כשבאנו לאתר לא נראו כל סימנים של עבודות. אבל הסינים הבטיחו ש- 18 חודש לאחר מכן ישיקו את הרכבת. 18 חודש לאחר מכן הרכבת יצאה לדרך. ואצלנו - עוד בקדנציה הקודמת הבטיח נתניהו רכבת לאילת. ובכן - לאחרונה התבשרנו שהפעם יתנו לסינים להקים אותה. משום מה אני עדיין ספקן. האמנם בעוד 18 חודש נוכל להגיע לאילת ברכבת? (משך הנסיעה הצפוי - כשעתיים). והרכבת המהירה לירושלים מדשדשת גם היא.

לכן מאכזב מאד היה למצוא שגם ועדת הריכוזיות וגם ועדתטרכטנברג נמנעו מלעסוק במה שיכול היה לתת מענה של ממש לדפני ליף וחבריה. דיור בר השגה משולב בתחבורה יעילה וזולה שתקרב את הכפר אל העיר.

לכאורה - הממשלה מכירה בצורך להניח תשתית תחבורתית נאותה. בתוך כעשר שנים מספר כלי הרכב (גם ללא ההוזלה שמתכנן לנו ירון זליכה) יגדל ביותר מ- 50%. למעלה משלושה מליון כלי רכב וכולנו נהיה תקועים ב"פקק של המדינה". תקציבים לא מבוטלים הובטחו לשדרוג התשתיות והתחבורה הציבורית. אך ה"פקק" האמיתי הוא הבירוקרטיה הממשלתית. כך - משרד התחבורה, אשר רק לכאורה הוא המשרד שאמור להוביל (תרתי משמע) את המהפכה התחבורתית, חי בחסדי אגף התקציבים והחשכ"ל שבאוצר. שני משרדים אלו אינם יכולים כמובן לקדם פרויקטים ללא סמכויות התכנון שבידי משרד הפנים וועדות התכנון היגעות. הבטחת נתניהו לשנות מן היסוד את הליכי התכנון וליעל את עבודת ועדות התכנון "תקועה" במשרד המשפטים. בדרך "מזנב" בהם (בדרך כלל מטעמים ראויים) המשרד להגנת הסביבה.

ויש את משרד בטחון עם שיקולים לאומיים ויש את משרד חקלאות עם שיקולים סקטוריאליים... וכשיש פרויקט חוצה עיר כמו הרכבת הקלה של תל אביב - הויכוח עם העירייה מוסיף אף הוא שנים של בזבוז זמן. ההפרטות של התחבורה תקועות בדרך כלל שנים גם בשל קשיי מימון ומגבלות שמטיל בנק ישראל על היקפי האשראי (וגם הוא - טעמיו עמו). ובין לבין, אין כמעט פרויקט תשתיות אשר יהיה חסין מהדיון המשפטי. כך למשל המכרז להפרטת בתי הכלא בוטל על ידי ביהמ"ש העליון שבע שנים לאחר חקיקת החוק ולאחר שבית הכלא כבר עמד על תילו.

לו אני טרכטנברג הייתי קורא לממשלה לשנס מותניה הרחבים מדי ולהקים רשות לפיזור האוכלוסייה ולחוקק חוק אשר יפקיד בידי הרשות את כל הסמכויות הפזורות היום בין המשרדים והרגולטורים למיניהם, על מנת לאפשר בנייה מיידית של יחידות דיור על קרקע זולה ב"מעגל תל-אביב". ישובים המצויים בתווך של 50-75 ק"מ משדרות רוטשילד ולהעמיד כמשימה לאומית את חיבור ישובי מעגל תל-אביב למרכז העיר ברכבות מהירות, תוך מתן כל הסמכויות הסטטוטוריות למיניהן בידי הרשות. ומי שלא מאמין - שיסע לסינגפור ויראה איך בונים מדינה.

הכותב הוא השותף המנהל של משרד עו"ד גורניצקי ושות'.