בלעדי ל"כלכליסט": תביעת המיליארדים נגד לבייב: העדויות של מנהליו בקירגיזסטן נחשפות

זה קרה ב־26 ביוני. הרחק מאור הזרקורים, בזמן שרוב הציבור היה עסוק במאבק במחירי הקוטג', נפגשו בחשאיות בעל השליטה באפריקה ישראל לב לבייב ושותפו לשעבר בעסקי הזהב שבבעלותו בקירגיזסטן, בני סינבטי.

הפגישה בין השניים, שנערכה במשרדו של לבייב בבית נועם בתל אביב, התקיימה על רקע תביעת ענק בהיקף של 2.5 מיליארד שקל שהגיש סינבטי נגד לבייב לבית המשפט המחוזי בתל אביב בנובמבר 2009. בתביעה טען סינבטי כי לבייב ניסה להעביר זיכיונות בשווי מאות מיליוני דולרים לכריית זהב מחברת SHG שבבעלותם המשותפת לחברות הקשורות בעקיפין לקבוצת לבייב, תוך נישולו של סינבטי.

לב לבייב | צילום: אביגיל עוזי

מטרת הפגישה היתה פשוטה: לייתר את קיום שלב העדויות במשפט, שנקבע לסוף ספטמבר ועלול היה לחשוף טפח מעסקיו של לבייב במדינה. בסופו של דבר הפגישה התפוצצה, כאשר כל צד מטיל את האחריות לכך על הצד השני.

על רקע זה, ובמשך ארבעה ימים בשבוע שעבר, עלו במסגרת התביעה על דוכן העדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופטת רות רונן, מנהליה של קבוצת לבייב במדינה המרוחקת: אריה ברבוי, מי שמנהל עבור לבייב את המכרות ברוסיה ובקירגיזסטן; אסנג'אן מוסורמנקולוב, המנהל את סניף SHG בקירגיזסטן; ועורך דינה של SHG במדינה מיכאל זאומן. "כלכליסט" חושף כעת לראשונה את העדויות.

"טעיתי כשלא יצאתי מההסכם עם סינבטי"

שורשיו של הסכסוך העסקי בין לבייב לבין סינבטי נעוצים ביולי 2006. אז, כפי שטוען סינבטי בכתב התביעה, רכש ממנו לבייב 51% מחברת SHG Golden & Silver הישראלית, המחזיקה בזיכיונות לכריית זהב במכרות בקירגיזסטן. לבייב עצמו מחזיק במניות באמצעות חברת פנדל השייכת לקבוצה שבבעלותו. על פי התביעה, סינבטי מחזיק ב־31% ממניות החברה ושאר המניות מתחלקות בין כמה בעלי מניות קטנים יותר. לבייב רכש את מניות החברה תמורת 15.6 מיליון דולר כאשר הקצאת המניות והתשלום חולקו לשני שלבים: תחילה הועברו ללבייב 20% מהמניות ובהמשך קיבל 31% נוספים. ללבייב ניתנה אפשרות לצאת מהעסקה עד יולי 2007.

הבעיות צצו כבר בתחילת הדרך, לאחר שהתגלו פערים עצומים בין הערכת השווי שניתנה ל־SHG והתבססה על נתוניו של סינבטי, לבין הערכת השווי שהוזמנה על ידי לבייב. כך למשל, דו"ח שהציג סינבטי ב־2006 העניק לחברה שווי של 836 מיליון דולר. מנגד, דו"ח שהציגה קבוצת לבייב גילם לחברה שווי נמוך בהרבה של כ־11 מיליון דולר בלבד. לבייב טוען שסינבטי הונה אותו במצגי שווא וגרם לו להשקיע 17.5 מיליון דולר בזיכיונות, ושהוא לא ניסה לגזול את נכסי החברה, אלא להגן עליהם בכל כוחו מממשל מושחת שניסה להשתלט עליהם באופן לא חוקי. בין השניים תלויה גם תביעה של 7 מיליון שקל שהגישה SHG נגד סינבטי.

במסגרת עדותו בבית המשפט נשאל ברבוי מדוע לא ניסתה קבוצת לבייב לנצל בשלב המוקדם ההוא את נקודת היציאה שהוגדרה לה בהסכם. "זאת אחת הטעויות שלי, אם לא הטעות המרכזית", השיב ברבוי. "היה צריך ללכת קדימה או לעצור. קיוויתי והאמנתי שאם נעשה את העבודה השווי יצדיק את התשואות". נקודת המפנה בפרשה אירעה בפברואר 2008 - אז החל השלטון במעין מתקפה מאורגנת, לטענת מנהלי קבוצת לבייב, על נכסיה של החברה. בשל חוב זעום לשלטונות שעמד על 10,000 דולר, מונה ל־SHG כונס נכסים. בצעד מהיר העביר הכונס את זיכיונות הזהב של SHG לשתי חברות: גיאו־ריסורסס וגיאו־ריזרב (החברות הקפריסאיות). טענתו המרכזית של סינבטי היא שלבייב קשור באופן עקיף לשתי החברות, אך קשר כזה לא הוכח.

בדיעבד התברר כי מאחורי המהלך עמדו בנו של הנשיא דאז, מקסים בקייב, והאוליגרך הרוסי בוריס ברזובסקי. בחודש אפריל 2010 התרחשה הפיכה שלטונית בקירגיזסטן שבמסגרתה הודח הנשיא מתפקידו, ובנו מקסים הוכרז כפושע מבוקש. שניהם גלו מחוץ למדינה. ההפיכה הביאה לדמוקרטיזציה במדינה, ובין היתר נפתחה חקירה פלילית נגד בעלי תפקידים בסוכנות לגיאולוגיה במדינה בחשד לביטול זיכיונות חברת SHG.

החברות הקפריסאיות מנסות לשאוב מידע

המנהל המקומי של לבייב בקירגיזסטן, מוסורמנקולוב, היה אחד ממקורות המידע של קבוצת לבייב כדי להבין מה מתרחש במדינה. במהלך עדותו נשאל על ההתקפה על נכסי החברה והקשר שלה לחברות הקפריסאיות. "קירגיזסטן היא מדינה קטנה ואלה הפועלים בנכסי המכרות מכירים זה את זה. כל ההתקפות על החברה נעשו בהוראתו של בנו של הנשיא", הסביר מוסורמנקולוב בעדותו, "במסגרת התיק הפלילי שנפתח נגד המשרד לגיאולוגיה התגלה כי בעלי התפקידים במשרד קיבלו הוראות מהשר הממונה, לגזול את הרישיונות".

עו"ד דוד חמו, המייצג את החברות הקפריסאיות, שאל: "אמרת שכונס הנכסים לקח את המידע הגיאולוגי ונתן אותו לחברות הקפריסאיות. ראית זאת בעיניך?".

מוסורמנקולוב: "אני יכול להישבע שהמסמכים נלקחו על ידי חברת גיאו־ריסורסס. המחסן שלה נמצא בחוצות העיר".

תצהירים סותרים

המאבק המשפטי בין לבייב לבין סינבטי סבוך, ולשניים גרסאות שונות גם לגבי תוכן פגישת הפשרה שקיימו. סינבטי ביקש לצרף תצהיר נוסף על ניסיון הפשרה, במטרה להחליש את טיעוני לבייב ולבסס את הטיעון שלו לגבי קשרי קבוצת לבייב עם החברות הקפריסאיות שהשתלטו על מכרות הזהב. בשיחה עם "כלכליסט" אמר סינבטי, כי הפגישה הבשילה לאחר מגעים מצד קרוב משפחתו של לבייב, אבנר צופיוב, עם עורכי דין מטעמם. לאחר הפגישות עם צופיוב הגיע סינבטי לפגישה עם לבייב בבניין בית נועם במתחם הבורסה ברמת גן. מתווה הפשרה לטענתו שהוצע לפני הפגישה היה פיצוי בטווח שינוע בין 5 ל־30 מיליון דולר ו־18% מחברה שתחזיק בנכסי הזהב בעתיד ותונפק לבורסה. עם ההצעה הזאת הפגיש צופיוב בין לבייב לסינבטי. בפגישה עצמה לא נידונו סכומים כלשהם. הפגישה נכשלה, אבל סינבטי מיהר לבקש לצרף תמליל שלה לבית המשפט שישמש אותו בטיעוניו.

בני סינבטי | צילום: אוראל כהן

הניסיון הזה של סינבטי כנראה היה הקש ששבר את גב הגמל של קבוצת לבייב, ולראשונה בהליך הזה החליט לבייב להגיש באופן אישי תצהיר שמכחיש את מה שסינבטי טוען. "זה חודשים ארוכים נעשות פניות של צופיוב, בעלי מניות בחברת SHG, קרוב משפחה שלי ובעל קשרים עם סינבטי, בבקשה לקיים פגישה ביני לבין סינבטי", כותב לבייב בתצהיר, "עורכי דיני המליצו לי להימנע מקיום פגישה שכזו מחשש שסינבטי מחפש, בכל דרך אפשרית, ליצור מניפולציה אשר תגרור את התיק למחוזות לא רלבנטיים, וחמור מכך, להטעות את בית המשפט ביחס לתוכנה של הפגישה. חרף התנגדותם של עורכי דיני ולאחר ששקלתי את הסיכונים החלטתי להיפגש עם סינבטי".

לבייב מבהיר כי לא היתה לו כוונה להציע משהו לסינבטי, "מטרת הפגישה מבחינתי היתה להבהיר פנים מול פנים כי טענותיו של סינבטי הן טענות סרק, הגורמות נזק לחברה וליתר המעורבים ומובילות לעלויות מיותרות, והמאבק האמיתי צריך להיות משותף מול החברות המחזיקות כיום בנכסי החברה ובשלטונות קירגיזיה". לבייב מבהיר באותו תצהיר, כי "סינבטי מנסה להטעות את בית המשפט ביחס לתוכנה של הפגישה, באמצעות טענה הזויה וחסרת שחר כאילו הוצע לו על ידיי באותה פגישה לקבל מניות בחברות המחזיקות כיום בנכסי החברה".

שיטות "לא פורמליות"

אחד הנושאים שעוברים כחוט השני בין העדויות וכתבי הטענות הוא השיטות ה"לא פורמליות" לפתור את הבעיה מול השלטונות במדינה. לפי העדויות של סינבטי וברבוי, הרעיונות הגיעו באסיפת בעלי מניות שהתקיימה בפברואר 2008. אנשי לבייב היו הראשונים להציע לבעלי מניות המיעוט (בראשם סינבטי) לוותר על 50% מחלקם בחברה לטובת "שותף אסטרטגי מקומי שביכולתו לשמור ולהגן על זכויות החברה", כפי שנכתב בתשובתה של החברה, שבמסגרתה אף נכתב כי "בחודשים פברואר־יוני 2008 התקיימו פגישות לא פורמליות בין נציגי החברה לבין גורמים בממשל. ברבוי נפגש גם עם בנו של הנשיא, מקסים בקייב, ונציגו סרגיי קים ועם שותפו האמריקאי מייקל מרד".

"שכנעתי את לבייב להיפגש איתו (עם נשיא קירגיזסטן - מ"ש). הם נפגשו בשדה התעופה", העיד ברבוי בשבוע שעבר. בשלב זה שאל אותו עו"ד גד נשיץ המייצג את סינבטי: "והציעו לו תשלום?", כאשר כוונתו היתה האם לבייב הציע לנשיא תשלום כדי להדוף את ההתקפה השלטונית על עסקיו. "רצינו לברר קודם כל מה קורה ולנסות לפתור את זה", השיב ברבוי, "לבייב אמר שבקייב היה חיובי אבל לא אמר מילה לגופו של עניין, והוא אמר לו 'בוא תשקיע אצלנו במדינה'. זאת היתה פגישה קצרה וחסרת תכלית".

ברבוי נשאל על אותה הצעה שהציע לבעלי מניות המיעוט, שייתנו לו 50% מחלקם כדי שיוכל לשאת ולתת. "הרעיון היה לקבל סמכות לנהל משא ומתן עם גורם, כשיהיה ברור שהוא הרלבנטי", השיב ברבוי, "ולהציע לו שותפות. לצרף גורם בעל השפעה אסטרטגית במדינה שיגן על החברה ויביא פרויקטים נוספים".

מנדט מוחלט, צ'ק פתוח

כאשר סינבטי שמע את ההצעה לחתוך ב־50% מחלקו הגיעה ההצעה שלו: "תנו לי מנדט מוחלט וצ'ק פתוח על 10 מיליון דולר" כדי לסדר את העניינים. בעדותו בשבוע שעבר נשאל סינבטי על ידי עורך הדין רון ברקמן, המייצג בתיק את קבוצת לבייב, מה היתה בדיוק כוונתו בהצעה. "אמרתי שזה (המכרות – מ"ש) שווה מיליארדי דולרים. אם הגעתם למסקנה שצריך לתת שוחד, וזה שוחד, לא גמילות חסדים....", השיב סינבטי ומיד הפסיק את המשפט והוסיף כי "הפרוטוקול מפוברק, אני לא אמרתי שאקח 10 מיליון דולר".

סינבטי נשאל אם השלטון בקירגיזסטן הוא כזה שמחייב "לשמן" כל מיני גופים. "הייתי צריך להראות שיש לי את הכוח הכספי להקים את המכרות", השיב סינבטי, "נתתי לקרן של אקייב (אסקר אקייב, הנשיא שכיהן 14 שנה עד 2005 ונמלט מהמדינה בעקבות הפיכה אלימה - מ"ש). לא אישית אלא שילמתי בקרן שלו. תמכתי בו. לא שילמתי שקל אחד מחוץ לקרנות".

עו"ד ברקמן שאל: "כמה כסף נתת בסך הכל?".

סינבטי: "כל התקופה במשך שמונה שנים בין חצי מיליון ל־800 אלף דולר".

מתשובתה של קבוצת לבייב בכתבי הטענות עולה כי היא התנגדה להצעה של סינבטי לקבל צ'ק פתוח, בין היתר כיוון ש"מדובר בכספי שלמונים שאותם לא העלתה החברה על דעתה לשלם". בסופו של יום שתי ההצעות, גם זו של סינבטי וגם זו של קבוצת לבייב, נדחו על ידי בעלי המניות.

דוברת קבוצת לבייב מסרה בתגובה: "מתוכן הפנייה שהועברה לעיוננו עולה בבירור כי טענותיו של סינבטי הנזכרות בכתבה הן טענות סרק נעדרות בסיס העולות ממוחו הקודח של סינבטי, והן הופרכו אחת לאחת במהלך חקירתו הנגדית ובמהלך חקירת העדים הנוספים שהעידו בדיונים. על טיבו של האיש סינבטי עמדתם בכתבה שפורסמה ב'כלכליסט' ב־7.7.2011, אשר הראתה ללא כחל וסרק כי מדובר בגורם אשר טוב היתה עושה קבוצת לבייב לו היתה בוחרת שלא להתקשר איתו בכל התקשרות עסקית או אחרת (בלשון המעטה). אין בכוונתנו להיגרר אחר טענותיו משוללות היסוד של סינבטי, ובוודאי שאין בכוונתנו לעשות כן בעודנו מצויים בעיצומו של הליך משפטי".