חקר ביצועים: השבוע בו גילינו שסטיב ג'ובס הוא אחרי הכל רק בן אדם

ארבעת המינים באבולוציה צרכנית

"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים, וענף עץ עבות, וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים". התמונה שהציווי הזה מעלה בראש היא של יהודים עבדקנים נדחסים בשוק עמוס ובודקים בזכוכית מגדלת את קליפת האתרוג/ שדרת הלולב/ עלי ההדס/ גבעול הערבה. אבל האמת היא שכבר שנים אני נמנע מלפקוד את שוקי ארבעת המינים. קשה לי עם הדוחק והרעש, ולא כל כך ברור לי מה צריך למצוא או לא למצוא בפשפוש המדוקדק. אני מעדיף להזמין את הקוורטט שלי מהתיכוניסט התורן, שמביא אותם עד הבית. השנה גם השוק הזה שודרג, כמו כל שוק אחר: בשבועות האחרונים אני מקבל בדואר האלקטרוני אינספור הצעות שונות לקנות את ארבעת המינים בקופונים. המחיר בהחלט מפתה, אבל הניסוח "סט 4 מינים במחיר מטורף לגמרי" והקונספט כולו - ארבעת המינים בקופון?! - רומסים את שאריות החגיגיות שעוד נותרו לי בקיום המצווה הזאת.

(אורי רוזביץ)

ג'ובס רק בן אדם

"לך ולי יש זיכרונות ארוכים יותר מהדרך שעוד לפנינו", אמר פעם סטיב ג'ובס על יחסיו עם ביל גייטס. זה היה ג'ובס: איש רב כוח והשפעה שיודע שהדרך שנותרה לו בחיים עוד קצרה מאוד, ושחושב על היחסים המורכבים עם המתחרה הגדול שלו באמצעות משפט משיר של הביטלס ("Two of Us"). למעשה, רגע לפני זה הוא אמר שלכל דבר בחיים יש משפט משיר של דילן או של הביטלס.

כשהשירים של ביטלס, אגב, הגיעו ל־iTunes, אפל הכריזה שמדובר ביום שלא נשכח לעולם. וזה מה שאני זוכר מג'ובס. כי מאחורי איש השיווק, החזון והגאון הוא היה אדם רגיל, שבימיו האחרונים התחמק מטקסי הוקרה כדי לאכול עוד ארוחת ערב אחת עם אשתו לורן והילדים, ושהסביר שהסכים לסייע בכתיבת הביוגרפיה שלו רק כדי שהילדים שלו יידעו איפה אבא היה כשהוא לא יכול היה להיות איתם, ושאמר שהילדים הם הדבר הכי טוב שעשה בחיים, פי עשרת אלפים מכל דבר אחר. מבחינתי זה הדבר המרגש ביותר: לדעת שגם האיש שאחראי לכמה מהמהפכות הגדולות בחיינו זכר טוב מאוד מהם הדברים החשובים באמת בחיים.

(איתי שמושקוביץ)

ואחרי סיכום כל ההישגים, המהפכות, המהלכים השיווקיים, יחסי האנוש הבעייתיים, האגו, החזון ודיוני הגאון־או־לא־גאון, סטיב ג'ובס השאיר אותנו עם תובנה אחת משמעותית באמת: בסוף בסוף, אנחנו, כולנו, לא יותר ממה שהגוף שלנו מאפשר לנו להיות.

(שאול אמסטרדמסקי)

אברמוביץ' הטיל פצצה

אמנון אברמוביץ' מעצבן לפעמים - כשהוא מפריז בחידודי לשון ורמזים ליודעי ח"ן - אבל נראה שעיתונאים מעטים יודעים כמוהו להפיל פצצות חכמות ואמיצות על ראשינו. ערב יום הכיפורים הוא כתב ב"ידיעות אחרונות" דברים שאי אפשר להדחיק: אברמוביץ' מזהיר אותנו מפני ראש הממשלה ושר הביטחון ש"בבוא העת יכולים לייצר מצב חירום, לרוץ לקבינט, שלנוכח תזוזת דיוויזיות סוריות ותמונות טילים איראניים זקורים ייאלץ להסמיך אותם לפעול". כבר שאלתי כאן לפני כמה חודשים אם ההכרעה הגורלית ביותר, לתקוף או לא לתקוף את איראן, נגועה בצחנה של אינטרסים אישיים עקומים ויצריים. השאלה לא איבדה מחריפותה. לכן אני רוצה לומר לאנשי המערכת הביטחונית והפוליטית: אם אתם חוששים שזה המצב, אינכם רשאים להחריש. אתם חייבים להתריע. אל תשאירו את הדברים לספרי הזיכרונות שלכם.

(יואל אסתרון)

גילה - האיש שבקצה המחאה

דיוויד גילה | צילום: אוראל כהן

איש אחד יושב בנקודת המפתח המחברת בין האירועים הכלכליים הגדולים של השבועיים האחרונים, דו"ח טרכטנברג והתפטרות זהבית כהן. דו"ח טרכטנברג, עם כל מגבלותיו, מלא בהצעות טובות. התפטרות כהן, עם כל הרעש, היא לא תוצאה של המחאה החברתית. דו"ח טרכטנברג ממתין לאיש שיעשה איתו משהו, וכהן הלכה הביתה כי האיש הזה כבר עשה משהו. זהו דיוויד גילה, הממונה על הגבלים עסקיים. המחאה חיזקה אותו, אבל הוא זה שחקר, טלטל ויצר את השינוי. והוא זה שיכול להמשיך לעשות זאת: יש לו כעת הזדמנות היסטורית להיהפך לרוטוויילר, כזה שהחברות יחששו מפניו, שישנה סדרי עולם. יש בישראל חברות שמחזיקות את הצרכנים קצר מאוד, אבל רק מונופול אחד הוכרז בשש השנים האחרונות. במילים אחרות, לגילה יש עבודה לשתי קדנציות, ועם הרוח הגבית של טרכטנברג והמחאה כדאי שהוא יעשה אותה.

(גולן פרידנפלד)

ארצות הברית מחפשת קונים

מפלצת הצריכה האמריקאית סובלת כבר זמן מה מתת־תזונה. שיעורי האבטלה הגואים והצניחה במחירי הדיור עוררו טרנד חדשני בארץ הקניות הבלתי מוגבלות: חסכנות. אחרי שגירדו בראש, המומים, בעלי העסקים החליטו להניח לרגע לאמריקאים ולמצוא בזבזנים חלופיים, ממדינות אחרות. בין השאר הם מעניקים קופונים מיוחדים לתיירים זרים, מעסיקים מתורגמנים וזוכים לרוח גבית מהממשל, שמוביל מיזם לעידוד התיירות. השבוע התברר שזה מצליח: מספר המבקרים מסין, מברזיל ומהודו זינק בשליש, והם קונים. הסינים, למשל, מגלים שאת נעלי הספורט והלפטופים מייד אין צ'יינה זול יותר לקנות בארצות הברית. כי גם אם השיטה האמריקאית אולי כבר לא ממש עובדת בבית, תמיד אפשר למכור אותה לתיירים.

(תמר טוניק)

קניות בארה"ב. הסינים מסתערים

הקבלנים יודעים מה יקרה

בשבוע שעבר התקיימה בהתאחדות הקבלנים פגישה חשובה, שבה עבר מסר חד וברור: "כל הנתונים מצביעים על מגמה של ירידת מחירים. הציבור מצפה מאיתנו שנביע את עמדתנו בנושא. אנחנו הרי אלה שבונים את הדירות. בואו נפרסם מסמך שכותרתו 'מחירי הדירות עתידים לרדת'". אז זהו, שלא. ישיבה כזאת לא התקיימה. ואולי כן התקיימה, אבל הצמיחה תובנות אחרות לגמרי, משהו ברוח: "כל הנתונים מצביעים על מגמה של ירידת מחירים. רק זה חסר לנו - שהקונים יפסיקו לקנות דירות ויחכו לירידה. בואו נכין מסמך שיסביר למה כדאי לקנות דירה דווקא עכשיו". זו הדרך היחידה להסביר את נייר העמדה של ההתאחדות שפורסם השבוע תחת הכותרת "מחירי הדיור לא יירדו בטווח הקצר". ומי שמאמין לתחזיות של הקבלנים בטח גם נותן לחתול שלו לשמור על השמנת.

(גבי קסלר)

פרויקט בנייה למגורים בנס ציונה | צילום: עמית שעל

ברוניצקי צריכה לבחור סוף טוב

יהודית ברוניצקי | צילום: בועז אופנהיים

יהודית ברוניצקי, המייסדת והמנכ"לית הבלתי נלאית של אורמת, תחגוג בקרוב 70. טיימינג מצער במיוחד להפסיד בו את מפעל החיים. ברוניצקי ומשפחתה התקרבו השבוע צעד נוסף, וכנראה הצעד האחרון, בדרך לאיבוד השליטה באורמת, שתעבור לידי קרן פימי בראשות ישי דוידי. לתקן את הטעויות שהובילו אותה עד הלום ברוניצקי כבר לא יכולה, אבל יכולה לגמור את זה יפה. להימנע ממלחמת התשה מול דוידי, שסופה ידוע מראש ושתפגע קשות בחברה, ולבחור בהסכם מסודר שיעביר לדוידי את המושכות בהדרגה, יאפשר לה למכור את גרעין השליטה בפרמיה טובה, וישאיר את הברוניצקים מאוד עצובים, פחות חבוטים, ומולטי־מיליונרים. גם סוף לא מושלם יכול להיות סוף טוב.

(עומרי כהן)