המדינה יכולה לבוא בטענות רק לעצמה

1

בעיתון חברת החשמל שיצא לקראת ראש השנה, הקדישה המערכת עמוד לציון שמות העובדים שצברו ותק יוצא דופן בחברה. עיון בשמותיהם מעלה שבספטמבר האחרון 45 עובדים הצטרפו לקבוצת העובדים שהשלימו 30 שנות עבודה בחברת החשמל. בנוסף להם, 22 עובדים ציינו 35 שנות עבודה בחברת החשמל, שבעה עובדים ציינו 40 שנות עבודה ושלושה עובדים ציינו 45 שנות עבודה רצופות. במציאות של גלובליזציה, במסגרתה לכל אדם יש תחליף והוא תמיד יהיה יותר זול מזה שהוא נכנס לנעליו, מדהים לגלות שיש עובדים שהתמידו 45 שנה באותה עבודה.

2

כאשר אתה מחזיק עובד בתפקיד במשך 45 שנה, כלומר עובד שהחל את עבודתו עוד לפני מלחמת ששת הימים(!), עלות ההעסקה שלו גבוהה פי כמה מעלות ההעסקה של עובד צעיר. הסיבה פשוטה: עובד ותיק נהנה מהסכמי שכר עתיקים שחלקם נחתמו בתקופת מפא"י. האוצר נאלץ לאשר הסכמים חדשים שמתווספים על הסכמים ישנים ותוספות שכר מפליגות. התוצאה היא שעובדי הרכבת, הנמלים, חברת החשמל וכל שאר המונופולים הממשלתיים מרוויחים סכומי עתק כתולדה של כמה הסכמי שכר שהצטברו אחד על השני לאורך עשרות שנים. נתב בנמל אשדוד מרוויח יותר מנשיא הטכניון? ברור, לנשיא הטכניון אין הסכם שכר שכולל תשלום של מאות אחוזים על שעות נוספות, אין לו ותק כמו לנתב ואין לו את ההסתדרות שתדאג לו. כשמכפילים את ההיקף התעסוקה - נשיא טכניון אחד על עשרות נתבים - מקבלים עלויות שכר מפלצתיות.

3.

הפתרון הוא הוצאה של עובדים ותיקים לגמלאות או אישור הסכמי שכר רק עבור עובדים חדשים. אבל כדי לעשות את זה המדינה צריכה אורך רוח, נחישות ממשלתית וגיבוי חסר פשרות לכל מהלך של הממונה על השכר. בישראל של 2011, המדינה לא יכולה להתהדר באף אחת מהתכונות הללו. רוצים דוגמה? רק בינואר האחרון ביקשו עובדי הנמלים בגיבוי ההסתדרות תוספת שכר של 11%, שליש יותר ממה שקיבל שאר המשק. האוצר התרעם על הבקשה וטען ש"אנו מצרים על כך שההסתדרות שוב בוחרת לחזק את המגזרים המונופוליסטיים ובעלי השכר הגבוה על חשבון הזנחה של הסקטורים החלשים ובכך להגדיל את פערי השכר הגבוהים גם כך". אמירה אמיצה לכל הדעות. איך זה נגמר? לא עברו שלושה ימים והאוצר אישר את התוספות שהתבקש לתת. אם איזה פקיד ממשלתי מרגיש שהמצב מדיר שינה מעיניו, הוא תמיד יכול לקום ולהתפטר. לפחות מצפונו יישאר נקי. לאשר חלוקת כספים ציבוריים ואח"כ לרוץ לבכות שזה לא בסדר? זו כבר חוכמה קטנה מאוד.

4.

אבל מסתבר שאפשר גם אחרת. עובדי רכבת ישראל, זו שזכתה לביקורת מוצדקת על רמת הבטיחות או השירות, נעדרה השנה מרשימת אלף שיאני השכר. עדיין חלקם מרוויחים סכומים גבוהים לכל הדעות, אולם בניגוד לנמלים או לחברתה חשמל, ברכבת מי שמרוויח הכי הרבה הוא זה שעומד בראש המערכת. איך זה קרה? שחרור עובדים ותיקים לגמלאות ועבודה סיזיפית של המנכ"ל היוצא חקי (יצחק) הראל.

5.

אז איך זה ייגמר בשנה הבאה? בלי שינוי, בדיוק כמו שקרה במעבר מ-2009 ל-2010. ההפרטה בחברת החשמל ובנמלי חיפה ואשדוד הוקפאה, ואם מוסיפים את השביתה הכללית שתתפוצץ בקרוב במשק נגיע למסקנה שאף אחד לא מתכוון לוותר על מוקדי הכוח שלו. מצד שני, נתניהו יכול לנצל את רוח המחאה החברתית ולצמצם את כוחה של ההסתדרות. מה הסיכוי שהוא ינסה? מה הסיכוי שרה"מ הבא ינסה? ימים יגידו.