אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: גוגל+ מחפשת את עצמה

דו"ח טכנולוגי: גוגל+ מחפשת את עצמה

תרגילי הפרסום של גוגל אולי מצליחים להרגיז את סין, אבל הגולשים עדיין לא מוצאים סיבה של ממש להגר מפייסבוק לרשת החברתית. וגם: מושל קליפורניה מאשר חיפושים בסלולר ובלשי ניו יורק נגד כנופיית גנבי זהות

11.10.2011, 14:03 | יוסי גורביץ

אז שוב, מי צריך את גוגל+?

גוגל ניסתה למשוך את תשומת לב הקהל לרשת החברתית החדשה שלה, גוגל+, על ידי כך שבמשך שבועות ארוכים אפשרה להיכנס אליה רק עם הזמנה. תרגיל המועדון האקסלוסיבי אמנם עבד לפייסבוק בשעתו, אבל כשאני כותב "בשעתו" אני מדבר על עידן הברונזה, כלומר 2005. אחרי שגוגל קלטה שהזמנים השתנו, היא פתחה את גוגל+ לציבור לפני שלושה שבועות בערך. ולכמה דקות נראה היה שזה עובד: תעבורת הרשת החברתית זינקה אז בלא פחות 1,200%.

שלושה שבועות אחרי, גוגל+ נראית כמו מדבר גובי בזמן כנס נינג'ות: מקום נטוש ואומלל שבו אי אפשר לראות נפש חיה. נתונים של חברת המעקב צ'יטיקה – מה אתם רוצים ממני, לא אני קראתי לה ככה – מעלים שהיקף התעבורה ירד מאז הפתיחה לקהל הרחב ועד היום ב-60%.

עכשיו, כפי שמציין "פורבס", עדיין הגולשים מסתובבים בשירות הרבה יותר מאשר לפני פתיחתו לציבור. אבל זו נחמה קטנה בהתחשב בכך שגוגל שיעבדה את עמוד הבית המפורסם והנקי שלה שלה לקידום גוגל+ , והעלתה אליו פרסומות בוטות יחסית. הבעיה של גוגל ברורה: היא איחרה את המועד ונתנה לפייסבוק להפוך לגורילה עם 800 מיליון משתמשים. ועם מספר כזה של גולשים, פייסבוק לא הולכת לשום מקום – לא בשנים הקרובות, על כל פנים.

כדי להתחרות בפייסבוק, גוגל צריכה לתת לאנשים סיבה לנטוש. אחרי הכל, יש גבול לכמות הרשתות החברתיות שאדם מן היישוב מסוגל לעקוב אחריהן, והאדם השפוי ישתמש בזו שבה יש אקשן. עד שגוגל+ לא תיתן למשתמשים סיבה טובה לעבור אליו מפייסבוק, וזו תצטרך להיות סיבה טובה מאד, גוגל+ לא תהיה אפילו כינור שני. לכל היותר, נגן משולש.

וחבל. כי השירות בנוי טוב יותר. אבל, כפי שלומדת גוגל בדרך הקשה, הנדסה זה לא הכל בחיים, ואם יש משהו שפייסבוק יודעת לעשות, זה לחקות. עד כה, החיקוי חסר הבושה איפשר לצוקרברג להתמודד היטב עם האתגרים שמציבה בפניו גוגל+, ולא נראה שזה הולך להשתנות. לכל מי שחיכה בקוצר רוח לסעודת הכובעים הגדולה - צר לי.

ואם כבר מאמצים לקידום הרשת החברתית של גוגל...

סין וגוגל רבות. שוב

דיווחנו שלשום (א') על תרגיל הפרסום של גוגל+, שבמסגרתו תאפשר גוגל לדלאי לאמה ולבאי מסיבת יום ההולדת של הארכיבישוף דזמונד טוטו לשוחח זה עם זה, למרות שממשלתו של טוטו אינה מאפשרת למנהיג הטיבטי להגיע לדרום אפריקה.

נו. זה היה המהלך של גוגל, אתמול הגיע תורה של סין: פתאום, ג'ימייל והמרקט – חנות האפליקציות של אנדרואיד – התחילו להשתעל בסין, ולסבול מנפילות. שום דבר חד משמעי, השירות בא והלך, אבל סין הבהירה היטב מה יקרה אם גוגל תמשיך להיות חוצפנית.

הדלאי לאמה. עוד סיבוב בסכסוך גוגל-סין?, צילום: בלומברג הדלאי לאמה. עוד סיבוב בסכסוך גוגל-סין? | צילום: בלומברג הדלאי לאמה. עוד סיבוב בסכסוך גוגל-סין?, צילום: בלומברג

ג'ימייל והמרקט הן שתי אבני יסוד של מערכת האנדרואיד: הוא משתמש בג'ימייל לצורכי זיהוי של המשתמש והמכשיר, ועל המרקט לא צריך להרחיב. אז סין דואגת לספק הדגמה על הקלות שבה היא יכולה לשבש את הפעילות שלו. לא בטוח שזה ישפיע יותר מדי בפועל: יש, כמובן, הרבה מאוד משתמשי אנדרואיד בסין – אבל הם למדו מזמן איך לעקוף את המערכות הרשמיות של גוגל, שנתונות למשובת לבן של הרשויות.

ועכשיו תורו של המהלך של גוגל. קדימה, תדליפו – בטעות, כמובן – פרטים עסיסיים על חייהם של בכירי המפלגה הקומוניסטית הסינית. מה יש לכם להפסיד?

קליפורניה מעל הפרטיות 
ג ג'רי בראון. מאפשר לשוטרים לחפש במכשירי הסלולר | צילום: בלומברג ג

ג'רי בראון חזר השנה לתפקיד מושל קליפורניה במקום ארנולד "הגוברנייטור" שוורנצגר, לאחר שהקדנציה שלו בשנות ה-70' הולידה את אחד משירי הפאנק הידועים והעוקצניים ביותר אי פעם. במסגרת תפקידו המחודש הוא הטיל וטו על חוק שעבר את האסיפה והסנאט של המדינה, ואיפשר בכך לשוטרים בקליפורניה לערוך חיפוש בטלפונים הסלולריים של האנשים שהם עוצרים.

משמעות הווטו, בין השאר, היא שאי אפשר להגיש מחדש במשך שנה את הצעת החוק שמגבילה את החיפוש. ההחלטה הגיעה אחרי פסיקה בעייתית של העליון בקליפורניה, ועל פיה התיקון הרביעי לחוקה – שמגן על אזרחים מפני חיפוש ללא צו – אינו חל על חיפוש בסלולר בעת מעצר.

ההיגיון בחיפוש על אדם בעת מעצר הוא מניעת סכנה לשוטר שעוצר אותו, עקב נטייתם של טיפוסים שליליים לשאת עליהם כלי נשק נסתרים. אלא שמכשיר סלולר מודרני מכיל המון פרטים על המשתמש: האימיילים שלו, האנשים שאיתם הוא שוחח, אלה שלהם שלח הודעות SMS, תמונות שצילם, המקום שבו היה הטלפון ולעתים קרובות גם פרטי חשבון בנק. כל המידע הזה חשוף, על פי ההחלטה של בראון, בעת מעצר שלעיתים קרובות הוא שרירותי.

באופן תמוה, בראון אמר שהוא החליט להטיל וטו משום שהנושא מסובך מכדי שיכריע בו. אם זה היה המצב, הוא פשוט צריך היה להודיע שהוא מקבל את ההחלטה של האסיפות המחוקקות של מדינתו, אבל זה לא מה שקרה. ואולי זה לא כל כך תמוה: איגוד שוטרים שהתנגד לשינוי החוק תרם לאחרונה 38 אלף דולר לקמפיין של בראון.

מכה למאפיית גניבת הזהות

משטרת ניו יורק ערכה בימים האחרונים גל מעצרים בקרב כנופיות שעיקר עיסוקן הוא גניבת זהות. היא מדווחת שעצרה 86 חשודים, ואחרי 25 אחרים מתנהל מצוד. הכנופיות היו מקושרות לחמישה ארגוני פשע בניו יורק, כמו גם ארגוני פשע באירופה, אפריקה, המזרח התיכון ומזרח אסיה. אוסטרליה ואנטרקטיקה הגישו תלונה רשמית בשל אי מעורבותן בסיפור הזה, בטענה לאפליה.
אייפד. הגנבים השתמשו בזהויות הגנובות כדי לרכוש שלל גאדג אייפד. הגנבים השתמשו בזהויות הגנובות כדי לרכוש שלל גאדג'טים | צילום: בלומברג אייפד. הגנבים השתמשו בזהויות הגנובות כדי לרכוש שלל גאדג

החקירה נגד הארגונים נמשכה כשנתיים, ועל פי הנתונים – נתוני המשטרה, נזכיר; אף אחד עוד לא הורשע – הנוכלים היו אחראים לגניבה של כ-13 מיליון דולר בתקופה של כ-16 חודשים. הכסף הלך, הפתעה, לרכישת מוצרי אפל ושאר גאדג'טי יוקרה. מסתבר שהם פופולריים בעולם התחתון.

הגניבה הגדולה התבצעה באמצעות פקידי בנק מושחתים, כמו גם עובדי מסעדות שסרקו כרטיסי אשראי כדי להעתיק את המידע שעליהם ולנצל אותו אחר כך. בניגוד לבכירים בבנקים ובחברות בוול סטריט, שמעדיפים לנצל את המערכת באופן חוקי, סביר להניח שהאנשים האלה אכן יריחו בקרוב לא מעט ליזול בעודם מנסים להתרווח בתא המעצר.

כשאתם חושבים על האקרים ומייחסים להם תכונות הירואיות כלשהן, זכרו שזה מה שרובם המוחלט עושה: חי על חשבון עמלם של אנשים אחרים. הם כייסים עם הבנה בטכנולוגיה, לא יותר מזה. מפקד משטרת ניו יורק התרשם מההבנה הזו, אבל זה מעיד לכל היותר על הניתוק שלו מהמציאות העכשווית בתחום הפשיעה.

קצרצרים

מחקר קצר על השימוש באפליקציות סלולריות להפצת מידע גילה שאחת מכל חמש אפליקציות מאפשרות לשתף מידע בפייסבוק או בטוויטר, כאשר השיעור של האפליקציות שתמכו בפייסבוק בלבד גדול פי עשרה מאלו שאיפשרו גלישה בטוויטר בלבד. ואף על פי כן, משתמשי אפליקציות טוויטר חולקים מידע בשיעור הגבוה פי שלושה ממשתמשי אפליקציות פייסבוק. אולי כי יש להם מה לומר.

ארגון(?) הטרור המקוון אנונימוס איים לפני כשבוע להפיל את הבורסה של ניו יורק, ומיד לאחר מכן הגיע חצי הכחשה מהארגון(?!), שבה נכתב כי ההודעה הזו אינה מייצגת את "הפלג המרכזי" של הארגון(?!?!#), או משהו דומה. כך או כך, ההתקפה התרחשה אתמול וגוועה בקול ענות חלושה: הטרוריסטים נכשלו הפעם, ואתרי הבורסה פעלו פחות או יותר ללא תקלות – למעט שיבושים קלים שנרשמו לאורך שתי דקות שלמות.

בין שלל השמועות שהקיפו את האייפון 4S, היתה גם טענה – שאפל, כמובן, לא התייחסה אליה בשום צורה – ולפיה הזכרון הפנימי של הגרוטאה יעלה מ-512 מגה-בייטים, סטנדרט מקובל בקרב סמארטפונים, לגיגה שלמה וידידותית. עם זאת, מבדיקת המכשיר עולה שגודל הזכרון נשאר כשהיה. אחחח, אפל: הם יכולים לספר מהו המפרט הטכני של המכשיר שהם מוכרים לכם, אבל אז הם יצטרכו להרוג אתכם.

הקינדל פייר, שמדברים בו נכבדות כקוטל אייפד, עוד לא יצא לשוק, אבל כבר זכה בטבילת האש המקובלת של גאדג'טים בימינו: תביעת פטנטים. טרול הפטנטים Smartphone Technologies, שכבר תבע את אפל, RIM, סנטה קלאוס ואחרים, הגיש עכשיו גם תביעה נגד הפייר. נגד RIM זה הצליח, לפני כמה שנים, ואפל מנהלת מאבק משפטי עיקש. אז עכשיו תור אמזון. 

מנכ"ל אמזון, ג מנכ"ל אמזון, ג'ף בזוס, מציג את הקינדל פייר. הנה באות תביעות הפטנטים | צילום: בלומברג מנכ"ל אמזון, ג

האירופאים עורכים את התרגיל הצבאי הגדול הדו-שנתי שלהם, שכולל כמה מטוסים, ספינות, ויחידה מובחרת של רקדני בלט, ובמסגרתו הם משבשים בין השאר את קליטת ה-GPS. כנראה יש לזה איזו סיבה מבצעית כלשהי, אבל דייגים סקוטים מתלוננים שהם לא מצליחים לנווט ושמדובר בסכנת נפשות. GPS היה, עד לא כל כך מזמן, אמצעי צבאי בעיקרו – מכשיר שמטרתו היתה למחוק סופית את כלל מרפי לקרב, "הנשק המסוכן ביותר שבידי האויב הוא הסג"מ שלך עם מפה ומצפן" (אבל לא את הכלל "זכור: הנשק שלך יוצר בידי מי שהציע את המחיר הנמוך ביותר"). עכשיו ה-GPS הפך לאמצעי אזרחי בעיקרו, והצבא? הוא יצטרך להתמודד עם זה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות