דנקנר מוכר באהבה

נוחי דנקנר תמיד אהב מאוד את שופרסל. היא היתה עבורו דרך ישירה לגעת בכל יום במיליוני ישראלים, באחד המקומות הכי יומיומיים של כולנו – הקניות בסופר. עד כמה דנקנר אהב את שופרסל? תעיד על כך התנהגותו בסבב הקודם למכירת השליטה בחברה, לאותה קבוצת ברונפמן פישר, אז נסע לניו יורק לחתום על העסקה ופשוט לא הצליח להביא את עצמו להזיז את העט.

אז מה גרם לדנקנר להיפרד כעת מהבייבי הקמעונאי שלו? זה יהיה קל מאוד לקשור את המכירה במחאת יוקר המחיה, ששינתה סדרי עולם מתחילת יולי בשוק קמעונאות וייצור המזון בישראל, ומאיימת לדרוש את שלה גם מרשת המזון המובילה בשוק – אך נראה כי אווירת המחאה היתה רק גורם משני בהחלטה להיפרד.

הגורם העיקרי למכירה, כך מסכימים לפחות כל המקורבים והבכירים שבסוד העניינים, היא ועדת הריכוזיות – שגם אם לא חייבה את דנקנר ישירות למכור את שופרסל שלחה מסר ברור לכל בעלי ההון בישראל – מסר שמודיע להם שהם מחזיקים ביותר מדי חברות, יותר מדי חברות אחזקה, וצריכים להתחיל קצת לרופף את אחיזתם בתחומים מקבילים של המשק.

ומה יעשה דנקנר שיירצה להמשיך ולהשפיע על חיי היומיום של הישראלים? הוא יוכל לעשות זאת במגוון של דרכים. הוא יכול לתת לכולנו הטבה סלולרית באמצעות סלקום, הוא יכול להוריד את מחירי חיתולי האגיס וטיטולים של חוגלה קימברלי שבשליטת נייר חדרה, הוא יכול לתת לנו אינטרנט זול ומהיר באמצעות נטוויז'ן, או אפילו ביטוח הוגן בכלל ביטוח. אם רק ירצה.